שלום לכבוד הרב, לפני הרבה שנים כשאספתי קרשים לל"ג בעומר, אני וחברותי מצאנו ארון שהיה נמצא בתוך חניה פתוחה של בניין (החניה פרטית, אך כל אחד יכול להיכנס ולעבור שם, אין שם שער שחוסם). הארון היה נראה לנו ישן ועם עובש. חשבנו שאין בו צורך ופשוט על דעת עצמינו לקחנו אותו לטובת המדורה. לא זוכרת אם הייתי אז מעל גיל מצוות, סביר להניח שכן. אינני זוכרת את הכתובת של הבניין. האם זה גזל? כיצד עלי להשיבו? ולמי?

שלום וברכה אין דרך אנשים להניח דברי הפקר שחפצים להיפטר מהם בחניה הפרטית שלהם, לכן נראה שהארון היה שייך למישהו. כדאי לנסות ולהיזכר ע''י חברים מאותה תקופה בכתובת המדוייקת של אותו דייר. אם הדבר לא עלה בידך, יש לשער את השווי של אותו ארון ישן ולשלם סכום כזה לדבר המשמש את הרבים. כיון שעברו שנים מאז וייתכן והבעלים כבר עזבו את העיר, כדאי להשקיע בדבר המשמש את כלל תושבי המדינה כגון קניית מכשור רפואי לבתי חולים. יש להתוודות על כך ולומר בפה: 'אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ולקחתי דבר שאינו שלי והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזרת לדבר זה'. רצוי גם להתפלל שה' יסבב כך שאותו אדם או יורשיו ייהנו מהדבר ששילמת לצורך הציבור. [ניתן גם לשלם בנוסף לסכום הזה, עוד סכומים שיינתנו במסגרת מעשר כספים לאותם צרכי רבים ולכוון שאותו סכום שבפועל יגיע לנגזל או ליורשיו, יהיה הוא החזר הגזילה ויפעל את כפרתו, בעוד שאר הסכומים ייחשבו כמעשר כספים]. אשרייך שאת משתדלת להיות נקייה מכל רבב. רצון טוב זה יעלה לפני שוכן מרום להשפיע שפע טובה וברכה לך, למשפחתך ולכל בית ישראל. מקורות והרחבה ביצה כט. 'גזל ואינו יודע למי גזל-יעשה בהם צרכי רבים' רא''ש ב''ק ט,ב פסק את הגמ' הזו. וכן פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות גזילה סימן שסו סעיף ב '...גזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות...'. מנמק רש''י בב''ק צד: שימלא בבורות אלו מים לשתיה שזהו דבר הנצרך לכול וככה יהנו ממנו גם הנגזלים. גם הסמ''ע שסו ס"ק ה ביאר ברוח זו. ואמנם ייתכן וזו לא תהיה תשובה שלמה אם כל הסכום שנלקח לא יוחזר לבעליו [סמ''ג לאוין קנב. סמ''ע סימן רלא ,לד] אך מכל מקום כך עליו לעשות משתי סיבות: 1. ר' בחיי ויקרא ה,כד אסור להשכין בביתו עוולה אלא צריך להוציא הגזילה מביתו. 2. ערוך השולחן שסו,ג 'יסבב ה' שכל אחד מהנגזלים או מיורשיהם יהנה כפי ערך גזילתו ושימחלו לו והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים'. הרא''ש ב''ק ט,ב מסייג שחובת נתינה לצרכי רבים היא רק בגזילה קיימת [ע''פ ב''ק צה.]. אמנם הטור והשו''ע חו''מ שסו,ב פסקו שצריך לתת לצרכי רבים ולא סייגו זאת באם הגזילה קיימת. הב''ח שם הקשה על הטור בכך שלא סייג זאת כפשט הגמ'? 1. תירץ הב''ח שסמך הטור על הנאמר קודם כי סה''כ לא מקבלים רק כשפרנסתו מכך ואין הגזילה קיימת וכשבא מעצמו לשוב בתשובה. 2. שו"ת שיבת ציון סימן קיב 'ולענ"ד נראה ליישב דעת הטור והמחבר דסבירא להו דהאי תקנה דאין מקבלין מהם כשבאו לעשות תשובה תקנה זו הוא רק אם יודע למי גזל ורוצה להחזיר להנגזל עצמו בזה תקנה שלא יקבל מהם, אבל אם אינו יודע למי גזל ומדינא צריך לעשות צרכי רבים בזה לא שייך האי תקנה שלא יקבלו מהם, וטעם לדבר הוא על פי מה שפסקו הפוסקים וכן הביא הש"ך ביו"ד סי' קס"א ס"ק י"ג בשם הריב"ש דגזלן חייב להחזיר הגזילה רק על הנגזל גזרו שלא יקבל ממנו וימחול לו, כל זה הוא כשבא להנגזל עצמו להחזיר לו שייך לומר שגזרו עליו שימחול לו ולא יקבל ממנו אבל בגזל ואינו יודע למי גזל שמדינא צריך לעשות צרכי רבים ואין הנגזל לפנינו על מי נאמר שגזרו עליו שלא יקבלו ממנו כיון שהדבר שייך לרבים ומי ימחול לו כיון שאין הנגזל לפנינו וכל זמן שאין הנגזל מוחל לו עדיין מחוייב הוא להחזיר ומה תועיל לו התשובה בלתי מחילת הנגזל והוי כטובל ושרץ בידו ...'. אמנם הפת''ש שסו,ב מביא את הב''ח והשיבת ציון ונשאר בצ''ע. חובת נתינה לצרכי רבים כשאינו יודע למי להשיב- שיבת ציון קיב מחייב זאת מדינא. מנחת שלמה תנינא קלה מגדיר שזו רק מידת חסידות [אולי כי רק מעט יגיע לנגזל]. לאיזה 'צרכי רבים' מדובר- אג''מ חו''מ ח''א פח מורה לתת לצרכי רבים ולא לצדקה .וכן מדגיש שיש לתת זאת בעילום שם כדי שלא יכירו לו ע''כ טובה, כי אז לא יצא י''ח השבת הגזלה. שמעתי פעם מהרב זילברשטיין שהמליץ לקנות ציוד רפואי לבתי חולים. לדעתו זו עצה טובה יותר מקניית ספרי קודש לישיבה שכן הרבה לא ייהנו מכך. הראי''ה קוק באורח משפט חו''מ יח 'צריך שיהיו צרכי רבים הללו במקום שהנגזל או יורשיו עלולים להיות נהנים מזה' לפי''ז אם ידוע שהנגזל הוא משכונה מסויימת או מעיר מסויימת, כדאי לתת לצרכי רבים של אותה שכונה או העיר. ישמח לבב או''ח ג הצריך שיהיה דבר המתקיים לאורך זמן כדי להגדיל את הסיכוי שהנגזל או מי מיורשיו בעתיד ייהנה ממנו. וכן צריך שהנאתו תהיה הנאת הגוף ולא הנאת מצווה. [דומיא דבורות שיחין ומערות]. אמנם לכאורה יש תקנה שלא לקבל מהגזלן כדי להקל עליו לשוב בתשובה ב''ק צד: והיינו לא לקבל ממנו דמי הגזילה כשהגזילה לא קיימת ב''ק צה. אמנם הראשונים התקשו במימוש תקנה זו בשל העובדה שבפועל כן מקבלים מהגזלנים . תירצו זאת במס' אופנים שהנפק''מ ביניהם לכאורה תהיה אם אכן אצלנו יש לנו לקבל או לא. הסיבות שאצלנו כן נקבל- 1. ר''ת בתוספות ב''ק צד: התקנה לא לקבל ממנו היא רק לדורו של רבי. 2. ר''י שם בתוספות תקנה זו נתקנה להקל רק לאותו גזלן שכל פרנסתו מדברי גזילה. 3. לדעת הטור חו''מ שסו התקנה שלא מקבלים מהגזלן היא דווקא כשפרנסתו מכך ואין הגזילה קיימת וכשבא מעצמו לשוב בתשובה. 4. לדעת השיבת ציון לעיל כשלא ידוע מי הנגזל, פסקו הטור והשו''ע שכן נקבל מהגזלן לשם צרכי רבים כי אין פה נגזל ידוע שנחייבנו למחול. הסיבות שגם אצלנו לא נקבל את דמי הגזילה- 1. שטמ''ק שם בשם ר' יהונתן והרמ''ה תיקנו לא לקבל את דמי הגזילה דווקא מגזלן שמעצמו רוצה לשוב בתשובה ולהחזיר בלי שהכריחוהו לכך הבי''ד. 2. מגיד משנה הלכות גזלה ואבדה פרק א הלכה יג מבאר שתוכן התקנה הוא שרוח חכמים היא לא לקבל. אך אם יתעקש הנגזל כן לקבל, נאפשר לו. א''כ גם אצלנו לכאורה הציבור יעשה כרוח חכמנו ולא יקבל. לסיכום שו''ע חייב את הגוזל שאינו יודע למי להשיב לעשות צרכי רבים ולא סייג זאת במקרה שהגזלה קיימת. משמע שחייב תמיד. ובשיבת ציון קיב הסביר את השו''ע שכשלא יודע ממי גזל, מחויב לעשות צרכי רבים וכן מקבלים ממנו שהרי אין פה נגזל ידוע באופן שהתקנה תחול עליו למחול לגזלן. [אמנם הפת''ש שסו,ב נשאר בצ''ע]. המהרש''א במהדו''ב ב''ק צד: 'ושאין' מוכיח שכשגזל וצריך לשלם לצרכי רבים, מקבלים ממנו. ועכ''פ נראה שלכו''ע עדיף לגזלן להשיב ובכך להתאמץ להשיג כפרה שלמה למעשיו. ואכן הטור חו''מ שסו אומר שאף במקום שאין רוח חכמים נוחה לקבל, אם רצה הגזלן לצאת ידי שמים, יכול הנגזל לקבל ממנו. בעניין הוידוי- רמב"ם הלכות תשובה פרק א,א 'כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח...'.