- הלכה
- זמני התפילה והיום
שאלה
בהלכות תפילה כתוב "שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ" מה זה שעה? ומה זה שיעלה גוף השמש?
תשובה
שלום וברכה!
א. "שעה" משמעה כפשוטו, 1/24 של היממה.
"שיעלה כל גוף השמש" משמעו שרואים במזרח את השמש כולה. בתחילת הזריחה מופיע מעל האופק רק מעט מעיגול השמש, ולאחר זמן מסויים מופיעה השמש כולה, וזו הכוונה במילים "שיעלה כל גוף השמש על הארץ".
אולם כמובן, גם לאחר הבנת הביטויים הללו, עדיין המשפט שציטטת דורש ביאור:
משפט זה מופיע בהגהת הרמ"א על השו"ע, או"ח נ"ח, א, כאשר הוא בא להגדיר את זמן תפילת ותיקין. הדברים מבוארים מעט יותר על ידי הרמ"א עצמו בספרו דרכי משה (נ"ח, ב), שם כותב הרמ"א שעל פי חכמת התכונה (- האסטרונומיה), תהליך הזריחה, מתחילת הנץ החמה עד שיעלה כל גוף השמש, נמשך במשך שעה.
אלא שדברים אלה אינם מובנים, שכן משך הזריחה הנראית לעין, מן הרגע שבו מופיע מעט מן השמש באופק ועד שרואים את העיגול כולו, הוא דקות בודדות ולא שעה שלמה. משום כך הסבירו כמה מפרשים (עיין בביאור הלכה שם), שאין הכוונה למשך הזמן של עליית עיגול השמש מעל האופק, אלא ש"הזריחה" משמעה תהליך ההארה כולו. אור השמש מתחיל להאיר באופק זמן רב לפני שנראית השמש עצמה, ושלב זה כבר מוגדר כ"תחילת הזריחה". על פי הסבר זה, אורכה של הזריחה כולה, מתחילת ההארה ועד סיום הופעת השמש עצמה, הוא כשעה.
על פי דרך זו, לכאורה משמעות דברי הרמ"א היא שיש להתפלל תפילת ותיקין לא בזמן שהשמש זורחת ונראית לעין מעל האופק, אלא כשעה קודם לכן, כאשר נראה האור במזרח. ויש אכן פוסקים שמדבריהם נראה כך (עיין בפרי מגדים שם, ושו"ת תורת חיים סימן כ"א).
אולם למעשה כותבים פוסקים רבים לא כך (עיין למשל בביאור הלכה שם, ובילקוט יוסף סימן פ"ט) - הזריחה ההלכתית אינה כאשר מופיע האור במזרח אלא כאשר מופיע קצה השמש באופק. וכך נוהגים למעשה לעניין תפילת ותיקין - כאשר מופיע באופק מעט מן השמש אז יש לסיים את ברכת "גאל ישראל" ולהתחיל את תפילת העמידה.
ב. יש לציין, שמקורו של משפט זה הוא בדברי הרמב"ם (הלכות קריאת שמע א', יא):
"מצותה (- של קריאת שמע) שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה. ושיעור זה כמו שיעור שעה קודם שתעלה השמש..."
בהלכה זו ישנם חילופי נוסחאות, כפי שמופיע במפרשי הרמב"ם שם, ובבית יוסף בסימן נ"ח: האם גורסים "שיעור שעה", דהיינו שעה שלמה, או "עישור שעה", דהיינו שש דקות. הרמ"א אימץ את הגירסה "שיעור שעה", וביאר אותה באופן שהסברנו. אולם רבים מן המפרשים העדיפו את הגירסה "עישור שעה", וכך מופיע במהדורות מדוייקות על פי כתבי יד. על פי גירסה זו, הדברים מובנים באופן פשוט: המתפלל כוותיקין צריך להתחיל את ברכות קריאת שמע בערך שש דקות לפני זריחת השמש, בכדי שיסיים את הקריאה עם הזריחה. אין כאן הגדרה של זמן הזריחה, אלא הגדרה מתי צריך לקרוא את קריאת שמע ביחס לזמן הזריחה. לפי זה, ודאי שזמן הזריחה הוא כפשוטו, בשעה שהשמש מופיעה באופק, וזה הוא הזמן של תפילת ותיקין, וכפי פסיקת האחרונים.
(גירסה נוספת מציע הגר"א בביאורו לשולחן ערוך שם: "שליש עישור שעה", דהיינו שתי דקות. לפי גירסה זו, הכוונה היא שמתחילת הופעת קצה השמש מעל האופק ועד שמופיע כל העיגול עוברות כשתי דקות, דבר המתאים למציאות. לפי דרך זו, גם כן זמן ותיקין הוא בזמן הזריחה כפשוטה, ברגע הראשון של ראיית השמש.)