שאל את הרב

  • הלכה
  • גדולי ישראל ורבנים

ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו׳

undefined

הרב שמואל אריאל

ט"ו אב תשע"ה
שאלה
האם אני יכול לברך ׳בא״י...שחלק מחכמתו ליראיו...״ שאני רואה את הגאון רבי משה שטרנבוך שליט״א?
תשובה
שלום וברכה! יש מן הפוסקים שכתבו שבזמננו אין לברך ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו", בעיקר בנימוק שאין בזמננו תלמידי חכמים שגדלותם בתורה היא ברמה מספקת כדי לברך עליהם ברכה זו. אולם רבים מן הפוסקים כתבו שגם בזמננו יש לברך ברכה זו על תלמיד חכם מופלג, וכן נראה עיקר להלכה. (יש לציין, שברכה זו, כמו שאר ברכות הראייה, מברכים רק אם עברו שלושים יום מן הפעם הקודמת שבה ראה את אותו חכם.) הרחבה: כמה מן הפוסקים בדורות האחרונים כתבו שבזמננו אין לברך ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו", או שיש לאומרה בלי הזכרת שם ומלכות. כך למשל מופיע בבן איש חי פרשת עקב; ציץ אליעזר י"ד, לז; אור לציון ב', מו. הנימוק המרכזי לדעה זו הוא שבדורותינו אין תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה מספיק שראוי לברך עליהם ברכה זו. כדוגמה לדבר הביאו כמה אמירות המופיעות בפוסקים, שבזמננו אין לנו דין תלמיד חכם לעניינים מסויימים (עיין למשל הגהת הרמ"א לשו"ע יו"ד רמ"ג, ב, מגן אברהם תקמ"ז, ח). נימוק שונה מעט מופיע בערוך השולחן (רכ"ד, ו) - אין הוא כותב שבזמננו אין תלמיד חכם לעניין זה, אלא שלא מבואר בפוסקים מהו שיעור הגדלות בתורה שעליו יש לברך, ולפיכך נמנעים מברכה זו. אולם רבים מן הפוסקים בדורות האחרונים כתבו שגם בזמננו יש לברך ברכה זו. כך למשל כותב החיי אדם ס"ג, ח; מנחת אלעזר ליקוטים סימן ז'; שבט הלוי י', יג. הרחיב בעניין זה הגר"ע יוסף זצ"ל, בשו"ת יחוה דעת ד', טז, ומסקנתו היא שיש לברך ברכה זו, ובעקבותיו פסק כך גם בילקוט יוסף סימן רכג-רכה. וכך היא המסקנה גם בפסקי תשובות רכ"ד, ו, ובפניני הלכה ברכות ט"ו, יח. מלבד אותם פוסקים שהתייחסו במפורש לשאלה זו וכתבו שגם בזמננו יש לברך, יש לשים לב לכך שרבים מן הפוסקים בדורות האחרונים העתיקו ברכה זו ולא העירו עליה דבר. כך למשל בשו"ע (רכ"ד, ו) הביא ברכה זו, ונושאי כליו המפורסמים (ט"ז, מג"א, שע"ת, פמ"ג, משנ"ב) דנים על סעיף זה ללא כל הסתייגות. כך גם בשו"ע הרב ובקיצור שולחן ערוך, ועוד. מדברי כל הפוסקים הללו עולה בפשטות שברכה זו נוהגת גם בזמננו. הדבר מתחדד כאשר נשים לב, שאותם פוסקים עצמם מציינים לגבי ברכות אחרות שאין נוהגים בהן כיום מסיבות שונות (עיין למשל בהגהת הרמ"א שם סעיף א', ונושאי הכלים שם), ואילו לגבי ברכה זו לא ציינו כך. דהיינו שהברכה נוהגת גם בזמננו. מלבד מספרם ומשקלם של הפוסקים שפסקו שיש לברך ברכה זו גם בזמננו, נתייחס גם לנימוקים שהועלו בעניין זה: לגבי הטענה שבזמננו אין תלמיד חכם הראוי לברך עליו: ראשית, יש לציין, שהאמירות שהזכרנו לעיל, שאין בימינו דין תלמיד חכם לעניינים מסויימים, אינן מוסכמות, ופוסקים אחרים חלקו עליהן. אך גם אותם פוסקים שכתבו כך, לא טענו שאין כיום תלמידי חכמים כלל. הם ציינו במפורש שהדבר אמור רק לעניינים מסויימים, ושאר דיני תלמיד חכם נוהגים גם בזמננו. ואכן אותם פוסקים עצמם, כגון הרמ"א והמג"א, לא חלקו על פסק השו"ע בעניין ברכת "שחלק מחכמתו", ומשמע מדבריהם שברכה זו נוהגת בזמננו גם לדעתם. הדבר מפורש בענייננו בדברי הטור (סימן רכ"ד): הוא דן לגבי ברכת "חכם הרזים", שמדברי הגמרא ניתן ללמוד שיש לברכה על חכם מופלג ולא רק על שישים ריבוא מישראל, ומביא דעה שבזמננו אין מי שראוי לברך עליו כך. ומיד הוא ממשיך ומביא את ברכת "שחלק מחכמתו", ועליה אין הוא מעיר כלום. הרי מפורש, שגם אם בזמננו נתמעטה מדרגתם של תלמידי החכמים, עדיין לעניין ברכת "שחלק" יש תלמידי חכמים הראויים לה גם כיום. עוד יש להעיר, שהאמירה ש"בזמננו אין גדר של תלמיד חכם" אינה פשוטה כלל. שהרי אם אין כיום תלמיד חכם לעניין ברכה, מדוע יש גדר של תלמיד חכם לעניין הוראת הלכה? כיצד אנו סומכים על פסקי גדולי רבותינו בעניינים חמורים כמו הלכות שבת ויום הכפורים וכדומה, אם חלילה אין הם בגדר תלמידי חכמים? האם הלכות אלה חמורות פחות מאשר חשש ברכה לבטלה? עם כל הענווה הראויה לבני דורנו לעומת בני הדורות הקודמים, עלינו להיזהר שלא לבטל את ערכם של חכמי דורנו, ולהכיר בגדלותם וביכולתם להורות לנו את דבר ה'. ונקודה נוספת: לעיתים אנשים סבורים שיש פער עצום ובלתי ניתן לגישור בין חכמתם של חכמי דורנו לבין חכמי הדורות הקודמים, וזאת מתוך שהם רואים שחכמי דורנו כפופים לפוסקים הקדמונים, כגון הראשונים והשו"ע, ואינם רשאים לחלוק עליהם. מתוך כך נוצרת התפישה, שבהכרח חכמי דורנו קטנים מאד לעומת קודמיהם, ואולי אף אינם נחשבים כתלמידי חכמים ביחס אליהם. אולם יש לשים לב, שעיקר הסיבה לסמכותם של הקדמונים לעומת האחרונים אינה מצד מעלתם של אלה לעומת אלה, אלא מצד שעם ישראל קיבל עליו את סמכותם של הקדמונים ולכן אין רשות לאחרונים לחלוק עליהם (עיין אדר היקר עמ' ל"ט). אין זה שולל את גדלותם בתורה של חכמי דורנו, אלא עניין של סמכות, שכמובן אין כאן המקום להרחיב בו ולבארו כראוי. לגבי הטענה שאין הגדרה ברורה לרמת הגדלות של תלמיד חכם שמברכים עליו ברכה זו: דבר זה קיים גם לגבי ברכות אחרות מברכות הראייה, שרבים מברכים על תופעות שקל להגדירן, כמו ברק וכדומה, אבל אינם מברכים על תופעות שקשה להגדיר בבירור מתי הן מרשימות מספיק כדי לברך, כמו רוחות חזקות, הרים גבוהים, גבעות מרשימות, מדבריות וכדומה. אולם לאמיתו של דבר אין זו סיבה להימנע לגמרי מברכות אלה. במקרים של ספק אכן יש להימנע מלברך, אולם במקרים הברורים והמובהקים יש לברך את הברכות. העובדה שישנו תחום ביניים שקשה להגדירו, אינה צריכה להביא לגניזה גמורה של הברכה. בענייננו, ברכת "שחלק מחכמתו", יש לשים לב, שהלשון בגמרא ובפוסקים היא "חכמי ישראל" סתם, ולאו דוקא החכמים הגדולים שבדור. אף על פי כן, כמה מן הפוסקים שכתבו לברך ברכה זו, מצמצמים את הדין דוקא לחכם שידוע ומוכר לכל כאחד מגדולי ישראל. נראה שהסיבה לכך היא מתוך סיבה זו, כדי לצאת מידי כל ספק, שאם יברכו על כל תלמיד חכם יש חשש שיבואו לברך גם על מי שלא הגיע באמת לדרגה זו. אולם כאשר מדובר באחד מגדולי הדור, ודאי שאפשר לברך ללא חשש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il