הישיבה

הגדולה

בעולם

הרב עזריה אריאל

שאלה

אני הגבאי האחראי בבית הכנסת באחת מתפוצות ישראל. איך אני אמור להתייחס לארון הקודש במצבים מסוימים : 1- כשמגיעים אורחים יהודים מחו"ל (לדוגמא : מישראל או מאמריקה ) באמצע היום לבקר בבית הכנסת שלנו האם מותר לי לפתוח את פרוכת ההיכל ואת דלתות הארון בכדי להראות להם את ספרי התורה שבארון ? כמובן שהספרים נשארים סגורים . 2- בדיוק אותה שאלה רק לגבי אורחים לא יהודים רמי דרג כגון שרי ממשלה מקומיים המתעניינים בבית הכנסת ותכולתו . 3- מה נקרא שאסור לפתוח את ספרי התורה ? האם האיסור הוא מתחיל בפתיחת הפרוכת או דלתות הארון או הכוונה שאסור לפתוח את לספר עצמו כשאותיות התורה מגולות ? 4- כשמגיעים קבוצות של תיירים יהודים מחו"ל באמצע היום ובינהם נשים בלבוש לא צנוע . האם מותר לי להכניסם לבית הכנסת ? תודה מראש .

תשובה

לשואל, שלום וברכה! 1. כשמגיעים אורחים יהודים מותר לפתוח את הארון ולהראות את ספרי התורה, וניתן ואף רצוי לפתוח את הספרים בפרשיה שמתאימה ולקרוא לפחות פסוק אחד, למשל "שמע ישראל". 2-3. לגבי אורחים רמי דרג שאינם יהודים, מותר לפתוח את דלתות הארון והפרוכת אבל עדיף שלא לפתוח את ספר התורה עצמו ביוזמתך. אם הם מבקשים זאת, וסירוב עלול לגרום תרעומת על היהודים, מותר גם לפתוח את ספר התורה ולקרוא באזניהם פסוק מתאים שנוגע גם לגויים, כמו פסוקים מעשרת הדברות: "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב". 4. אין זה כבוד בית הכנסת להיכנס בלבוש לא צנוע. כדאי להכין מלאי של צעיפים בכניסה ולבקש שיתעטפו בהם. הרחבה: 1. מסופר בספר ישעיהו (לט, ומקבילה במלכים-ב כ) שמלך בבל שלח שליחים לחזקיהו עם מתנות, "וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת בֵּית נְכֹתוֹ... לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ", ועל כך הגיב הנביא ישעיהו בדברי תוכחה, שעקב כך: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל, לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה'". מה לא היה טוב במעשהו של חזקיהו? מפרש רש"י שחזקיהו הראה להם גם את ספר התורה (ובמקבילה במלכים: "לא היה דבר - את הארון והלוחות וספר התורה"). לאור זאת הורה בעל 'ספר חסידים' (סי' תקלג): "נכרי אחד שר ביקש ליהודים לפתוח הארון שיראה ספר תורה. אמר להם זקן אחד: אל תפתחו, אל תראו לו, כי חזקיה חטא בזה שהראה את הארון לשרי מלך בבל. ומי שמראה ספר תורה לנכרי ראוי לחפש אחריו לאחר מותו". 2. מה בדיוק הבעיה בלהראות לגוי ספר תורה? ניתן להבין זאת בשתי דרכים: האחת, שספר התורה איננו קישוט לתצוגה במוזיאון, ואין זה כבודו שיראו אותו למבקרים בתור חפץ מעניין. ולא רק לגויים אסור לעשות כך אלא גם ליהודים, ואיזכור הגוי בדברי ספר חסידים הוא רק משום שדרכו של עולם שעבור יהודי, שמכיר היטב את בית הכנסת, אין צורך לפתוח את הארון כדי לראות את ספר התורה. מאידך, אם פותחים גם את הספר וקוראים פסוקים עם מסר שמשמעותי לשומעים (ובפרט אם ילמדו את דיני בני נוח, כמו חלק מעשרת הדברות), אין בכך חוסר כבוד לספר, שהרי לא פתחו אותו רק לתצוגה אלא לשם תכליתו האמיתית. הדרך השניה להבין את הדין שונה לגמרי: הקב"ה נתן את התורה לעם ישראל כמתנה 'אישית' מיוחדת, ואין זה ראוי להראות אותה לעין כל. משל למה הדבר דומה? לאשה שמראה לזרים פתק אישי שכתב לה בעלה עם מילים אישיות. לפי זה האיסור אכן מיוחד לגויים, והוא חל גם במקרה שפותחים את הספר וקוראים בו, ואדרבה, אם זר מציץ בפתק האישי הדבר מחמיר את הפגיעה. דרך שלישית להבנת הספר חסידים ראיתי בשו"ת אהלי יעקב (לרבי יעקב יוטס, סי' ט): לדעתו האיסור מטעם אחר לגמרי, והוא החשש שמא הגויים יחמדו את ספר התורה ויקחו אותו. הוא מסביר שחטאו של חזקיהו היה סיבה טבעית לחורבן הבית: מאחר ששליחי מלך בבל התרשמו מעושרו, חמדו לעצמם את אוצרותיו. לענ"ד מספר חסידים לא משמע כדבריו, שהרי הסמיך לעניין זה גם את המשפט "אין מניחים לנכרי לראות את המת בקבר", ובוודאי הטעם לכך הוא כבוד המת ולא חשש שיקחו אותו. 3. הרמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"י ה"ח) פוסק: "כָּל הַטְּמֵאִין, אֲפִלּוּ נִדּוֹת וַאֲפִלּוּ גּוֹיִים, מֻתָּרִין לֶאֱחֹז סֵפֶר תּוֹרָה וְלִקְרוֹת בּוֹ, שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה". מפורש בדבריו שמותר לגוי לקרוא בספר תורה (כמובן, לא בקריאה ציבורית עם ברכה אלא בקריאה של לימוד). מאידך, בשו"ת הרמב"ם (סי' קעב) הסתייג מניצול ספר תורה עבור גויים שלא למטרה לימודית. הרמב"ם נשאל על "מי שפותח בספרי תורה על דרך הגורל... והוא בא אל גויים וערלים לפתוח להם ולהטיל להם (גורל)", והשיב: "מונעים אותו מלעשות כך לגויים, לפי שבזה חילול". לפי ההסבר הראשון לעיל לדברי בעל ספר חסידים אין כאן כל מחלוקת: שניהם מודים שאין לנצל את ספר התורה לצורך שאינו לימודי, ולשם לימוד מותר. לעומת זאת לפי ההסבר השני הרמב"ם חולק על ספר חסידים. 4. המקור הקדום ביותר שבידינו שמתייחס לפגם במעשהו של חזקיה הוא מדרש פרקי דרבי אליעזר (פרק נב), וזה לשונו: "וְרָאָה חִזְקִיָּהוּ אֶת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְגָּאָה לִבּוֹ לְמַעְלָה, וְהֶרְאָה לָהֶם אֶת אוֹצָרוֹת שֶׁל מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. וְעוֹד שֶׁפָּתַח אֶת הָאָרוֹן וְהֶרְאָה לָהֶם אֶת הַלּוּחוֹת, וְאָמַר: בָּזֶה אָנוּ עוֹשִׂין מִלְחָמָה וְנוֹצְחִין, שֶׁנֶּאֱמַר [ישעיה לט, ב] וַיִשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת בֵּית נְכֹתֹה. וְכָעַס עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ, לֹא דַיְּךָ שֶׁהֶרְאֵיתָ לָהֶם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה, אֶלָּא שֶׁפָּתַחְתָּ לָהֶם אֶת הַלּוּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָי? חַיֶּיךָ, הֵם יַעֲלוּ וְיִקְחוּ אֶת כָּל אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר [ישעיה לט, ו] הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ. וְתַחַת הַלּוּחוֹת יִקְחוּ מִבָּנֶיךָ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל". המדרש מדגיש את הביזוי בכך שחזקיהו הראה את הלוחות, מעשה ידיו של הקב"ה (שהם כעין טבעת הקידושין בין הקב"ה לעם ישראל, כמבואר במדרש תנחומא עקב, יא). ניכר גם מהמדרש שכוונת חזקיהו הייתה להתפאר ולהתגאות ולא להרבות כבוד שמיים. וכך מפורש בדברי הימים (ב לב, כה): "וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם". לאור זאת, מסתבר שכאשר המטרה היא להרבות כבוד שמיים וללמד את הגויים במה שהתורה מדריכה גם אותם הרי זה מותר. יש לציין עוד לגמרא בסנהדרין קד ע"א שמפרשת את "בית נכתה" של חזקיה בדרכים אחרות, ללא קשר לארון וספר התורה. אם כי, אין זו ראיה שהגמרא חולקת על העיקרון הנלמד מן המדרש. 5. הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר ח"ג יו"ד סי' טו) נשאל האם מותר לפתוח את ספרי התורה בפני שרים גויים הבאים לבקר בבית הכנסת, והשיב, לאור המקורות הנ"ל, שהדבר מותר רק כאשר יש חשש לאיבה, כלומר, שהסירוב לפתוח עלול לעורר תרעומת כנגד היהודים. והוסיף שבעת הפתיחה היהודי יקרא לפחות פסוק אחד, כך שהפתיחה לא תהיה לחינם. 6. מלשון בעל ספר חסידים הנ"ל לא ברור האם האיסור הוא על עצם פתיחת הארון או רק על פתיחת ספר התורה. אולם מדברי הרב עובדיה יוסף בכל מהלך דבריו שם ברור שהבין שהבעיה היא בפתיחת הספר ולא בפתיחת הארון. וכך מוכח כבר בכנסת הגדולה (שיירי כנה"ג על הטור סי' רפב אות כג), שכתב מצד אחד: "אסור לפתוח הארון להראות ספר תורה לגוי", ומאידך (שם, אות יד) דן שם על "מקום שנוהגים להוציא הספר תורה לקראת ההגמון", איך ניתן לעשות זאת בשבת (ואף הציע שגוי יאחז את הספר אם עוברים במקום שאין עירוב), ולא דן כלל על עצם הוצאת ספר התורה לכבוד ההגמון, שכמובן רואה את הספר [ואם דעתו לחלק בין סתם גוי לבין שר והגמון, מחשש איבה, הרי במקורו בספר חסידים אסר במפורש אפילו בשר. אגב, בבאר היטב (טיקטין) יו"ד רפב,ו כתב בשם הספר חסידים: "אסור לפתוח הארון הקודש להראות ספר תורה לעכו"ם אם לא לשר או להגמון". נראה שלא ראה את הספר חסידים במקורו אלא את המובאה בכנסת הגדולה, שכתב סתם "לגוי", והבאר היטב הוסיף מדעתו "אם לא לשר או להגמון" מחשש לאיבה].