משלי פרק ז

(א) בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך: (ב) שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך: (ג) קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך: (ד) אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא: (ה) לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה: (ו) כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי: (ז) וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב: (ח) עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד: (ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה: (י) והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב: (יא) המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה: (יב) פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב: (יג) והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו: (יד) זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי: (טו) על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך: (טז) מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים: (יז) נפתי משכבי מר אהלים וקנמון: (יח) לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים: (יט) כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק: (כ) צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו: (כא) הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו: (כב) הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבא וכעכס אל מוסר אויל: (כג) עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא: (כד) ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי: (כה) אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה: (כו) כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה: (כז) דרכי שאול ביתה ירדות אל חדרי מות: