משלי פרק ל

(א) דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל: (ב) כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי: (ג) ולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע: (ד) מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע: (ה) כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו: (ו) אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת: (ז) שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות: (ח) שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי: (ט) פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי יהוה ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי: (י) אל תלשן עבד אל אדנו פן יקללך ואשמת: (יא) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך: (יב) דור טהור בעיניו ומצאתו לא רחץ: (יג) דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו: (יד) דור חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם: (טו) לעלוקה שתי בנות הב הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא אמרו הון: (טז) שאול ועצר רחם ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון: (יז) עין תלעג לאב ותבז ליקהת אם יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר: (יח) שלשה המה נפלאו ממני וארבע (וארבעה) לא ידעתים: (יט) דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה: (כ) כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און: (כא) תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת: (כב) תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם: (כג) תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גברתה: (כד) ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחכמים: (כה) הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם: (כו) שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם: (כז) מלך אין לארבה ויצא חצץ כלו: (כח) שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך: (כט) שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת: (ל) ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל: (לא) זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו: (לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה: (לג) כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב: