^ 1 תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד ב
עד היכן תכלית יסורין? אמר רבי אלעזר: כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו. מתקיף לה רבא זעירא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני, גדולה מזו אמרו: אפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן, בצונן ומזגו לו בחמין, ואת אמרת כולי האי! מר בריה דרבינא אמר: אפילו נהפך לו חלוקו. רבא, ואיתימא רב חסדא, ואיתימא רבי יצחק, ואמרי לה במתניתא תנא: אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים. דווקא שלש ועלו בידו שתים, אבל שתים ועלו בידו שלש לא, דליכא טירחא למישדייהו. וכל כך למה? דתניא דבי רבי ישמעאל: כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין - קיבל עולמו.
^ 2 באמת שגם ר"א ידע זאת ולכן לכתחילה התווכח בטענות.
^ 3 וכך כותב ר' אברהם בן הרמב"ם (מאמר אודות דרשות חז"ל, בתוך: 'קובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו', לייפציג תרי"ט, עמוד מ"א ואילך, מצוטט מתוך סימון, בקשת האמת): "דע כי אתה חייב לדעת, כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה, ולישא פני אומרה, ולקבל את דעתו בלי עיון והבנה לעניין אותו דעת, אם אמת אתה אם לא, שזה מן הדעות הרעות, והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל. <...> ואין הפרש בין קבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה, או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים, ונטען לו, כי האמת אתו בלי שום ספק מפני שהוא אדם גדול – הימן וכלכל ודרדע. שכל זה אינו ראיה אבל אסור! <...> והנה נתברר לנו כי חכמינו ז"ל אינם מעיינים הדעות, ולא מביטים אותם אלא מצד אמיתותם ומצד ראיותיהם, ולא מפני האומר אותו יהיה מי שיהיה".
^ 4 לא רק בפסיקת הלכה גשמית אנו אומרים ש"לא בשמים היא" (אמנם ראה מש"כ בענין זה, ובענין פסיקה ע"פ הקבלה). גם בענינים "אמוניים", הדין כן.
מצינו במדרש רבה שנחלקו ר"ע וחכמים האם ניתן לאדם לחיות יותר משקצבו לו מעת לדתו. דעת רבי עקיבא שאין מציאות כזו, ואילו לדעת חכמים ע"י מעשיו של אדם יכול שיוסיפו לו על שנותיו. חכמים מביאים חיזוק לדעתם מדבריו של מלאך המות לרבי שמעון בן חלפתא (שחי שנים רבות אחרי ר"ע). ולשיטת ר"ע מביא המדרש, שאין להתחשב במעשה, כי יש לנו פסוק, ואם כך משמע בפסוק, אין לחוש לדבריו של מלאך המות. וז"ל המדרש (קהלת רבה פרשה ג אות ג):
"ד"א עת ללדת מעת ללדת היא עת למות משעה שאדם נולד הוא נגזר עליו כמה שנים יחיה אם זכה הוא משלים את שנותיו אם לאו פוחתין לו מהם דכתיב (משלי י') יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה כך דברי ר' עקיבא;
ורבנן אמרין אם זכה מוסיפין לו על שנותיו אם לאו פוחתין לו משנותיו, אם זכה מוסיפין לו שנא' (ישעיה ל"ח) הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה...
ודא מסייע למה דאמרינן חכימיא רבנן, מעשה באחד מגדולי צפורי שבאתה לו מילה ועלו אנשי עין תאנה לכבדו, ועלה עמהם ר"ש בן חלפתא...והוה אבוי דמיינוקא משקי לון חמר עתיק ואמר שתון מן הדין חמרא טבא דאנא רחיץ במאריה דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה וענו בתריה כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה, מן קל מיליהון נפק ר"ש בן חלפתא בחשיכתא ופגע ביה שליחהון דברייתא, א"ל מן בגין דאתון רחצין על עובדיכון טביא אתון נפקין על שעה דלא שעה, אמר לו את מאן את, אמר לו אנא שליחהון דברייתא, אמר לו ולמה אפיך בישין אמר מן קל מיליא קשיאתא דאנא שמע מן ברייתא בכל יום, א"ל ומה אינון, א"ל הדין מיינוקא דגזרתון יומא דין פתקיה גבי דאינסב יתיה מן הכא לתלתין יומין והוה אבוי משקי לכון ואמר אישתון חמר טב דאנא רחיץ במארי דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה, ושמעית ועצבית דצלותהון מבטלה יתיה, א"ל חייך דאת מחמי לי פיטקי, אמר לית אנא שליט על דידך ולא על דלחברך, א"ל למה אמר דבכל יום ויום אתון עמלין בתורה ובמצות ועושין צדקות והקב"ה מוסיף ימים על ימיכם, אמר ליה יהא רעוא מקמיה קוב"ה היך מה דלית את שליט על פיטקינן כך לא יהא לך רשו לעבור על מילנן ובעין רחמי מן שמיא וחיי מינוקא, א"ר עקיבא מה לנו המעשה אין לי המעשה אלא מקרא מלא (שמות כ"ג) את מספר ימיך אמלא שהרי משה כמה מצות עשה וכמה צדקות ובסוף נאמר לו (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות, הוי עת ללדת".