בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ענינו של ראש השנה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה

undefined

הרב דוד דב לבנון

תשס"ח
8 דק' קריאה
ראש השנה הוא יום הדין, שבו נקבעים מזונותיו של אדם מראש השנה ועד ראש השנה, הגמרא לומדת זאת מהפסוק (דברים פרק יא יב) "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" 1 . מה משמעותה של דרישת האלקים?
רמב"ן (שמות פרק יח פסוק טו) מפרש את דברי משה
"כי יבא אלי העם לדרוש א-להים" "להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (ש"א ט ט) לפנים בישראל 'כה אמר האיש בלכתו לדרוש א-להים לכו ונלכה עד הרואה', וכן 'ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה' (מ"ב ח ח), שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו, וכן 'ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב)".

כלומר כאשר האדם דורש את האלקים הכוונה היא לתפילה אליו לרפואה ולישועה. ואפשר לומר שכמו כן גם דרישת האלקים אותנו היא תפילה של רבונו של עולם, כי גם הקב"ה כביכול מתפלל, ומהי תפילתו שאנו נתפלל אליו כדי שיוכל להשפיע שפע טוב עלינו 2 . והואיל ובראש השנה הקב"ה קוצב חיים לכל חי וקוצב את מזונותיהם, ופנימיות רצונו יתברך להשפיע שפע ברכה לעולם כפי שנאמר "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ וגו' ", דורש ומבקש טובתה של הארץ, והדבר תלוי במעשי התחתונים ובתפילתם, כביכול הקב"ה מתפלל שאנו נתפלל ונבקש שיחון את הארץ הרחמים, ואם אנו נעמוד על דרישת אלקים זו ונדרוש אותו בתפילה נזכה שידון אותנו לחן לחסד ולרחמים מראשית השנה ועד אחרית השנה.
מובא בטור
"א"ר סימון: כתיב 'כי מי גוי גדול וגומר' ר' חנינא ור' יהושע אומרין: איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה פי' מנהגיו ודיניו שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס". (אורח חיים סימן תקפא)

העולם מקשים על המדרש המובא בטור כיצד הם בטוחים שיעשה להם נס? הלא הכל תלוי אם יזכו בדין? ותשובות שונות נאמרו על כך. אפשר לומר בדרך מליצה, שבר"ה מתברר לישראל המאמינים בדין, שכל חיינו תלויים ועומדים ברצונו יתברך והוא מכלכל חיים בחסד, ולפיכך חיינו אינם טבע קבוע ויציב אלא נס, כפי שהרמב"ן אומר (שמות פרק יג פסוק טז) " ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם ".
אמונה זו של מקרנו כולם נסים נרכשת בר"ה, אז "יודעין שהקב"ה יעשה להם נס ". והיא נוסחת בנו הרגשה של שמחה, שאין אנו זרוקים ביד המקרה, לפיכך לובשים לבנים ושמחים, ומקדישים יום זה לתפילה על חיינו ועל כל צרכנו.
אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד
והנה אע"פ שעיקר זמן התפילה הוא בר"ה, יום זה צריך להשאיר רושם על השנה כולה, ובר"ה עלינו ללמוד להפנים שהקב"ה דורש אותנו תמיד ומצפה לתפילתנו, שנדרשנו תמיד בכל יום בכל עת ובכל שעה.
וכך מדויק בכתוב "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", אמנם חז"ל דרשו מכאן שהקב"ה דן את העולם בראשית שנה ואז הוא קובע מה יהיה באחרית השנה, אולם משמעות הכתוב היא שעיני ה' אלקיך בה תמיד ומשמע לאורך כל השנה מראשיתה ועד סופה. ואכן מצאנו דעות של תנאים שסוברות שאדם נידון בכל יום ואף בכל שעה (ראש השנה דף טז עמוד א) " רבי יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר (איוב ז) 'ותפקדנו לבקרים'. רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר (איוב ז) 'לרגעים תבחננו' ". ואפשר שזה שייך לצדיקים יראי ה' שעין בעין יראו כי "עין ה' אל יראיו" ומודעים לכך ש "ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד" כי "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ" והם אכן נפקדים בכל יום ובכל שעה. אולם לכל אדם ר"ה הוא יום הדין, והנביא קורא "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" דרישה מראשית השנה.
מובא בגמ'
"שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל: למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שיש לו בן אחד. פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום". (יומא דף עו ע"א)


הלקח שעלינו ללמוד מכך, שהקב"ה נותן לנו מזונות כדי שנדרוש אותו, ופוסק לנו מזונות פעם בשנה בר"ה כדי שנקביל פניו, אבל עלינו להבין את הזכות הזאת שנתנה לנו לדרוש אלקים ולהקביל פניו בכל יום.
וכך אפשר לפרש את מאמר חז"ל (ראש השנה דף טז ע"א) " ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם ", מהו כפל לשון "מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם"? נראה לפרש, שצריך לקבל מלכות שמים בר"ה במידה כזאת "כדי שתמליכוני עליכם" לכל השנה.
והנה האלשיך הקדוש אומר שבארץ ישראל יש בחינת ר"ה כל השנה, ומבסס זאת על הפסוק הנ"ל "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד וגו' ", כי בארץ ישראל השגחת ה' מורגשת יותר, ואפשר לחוש איך הקב"ה דורש אותה תמיד, דבריו מחזקים את הרעיון הנ"ל שמראש השנה צריך לקחת את האמונה בדרישת האלקים ולאמץ אותה לכל השנה.

ובשביל דרישה שדורשה, דורש כל הארצות עמה
מובא בספרי
" 'ארץ אשר ה' א-להיך דורש אותה', וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש? ... ומה תלמוד לומר 'ארץ אשר ה' א-להיך דורש אותה', כביכול אין דורש אלא אותה ובשביל דרישה שדורשה, דורש כל הארצות עמה" 3 . (דברים פיסקא מ ד"ה יב)


לכאורה כיון שהקב"ה דורש את כל הארצות מה היתרון של ארץ ישראל על שאר הארצות?
כדי להבין זאת נקדים שתי הקדמות:
א. בארץ מורגש שה' דורש אותה בהשגחה פרטית, ומתעורר הלב לתפילה לדרוש את ה', דבר שפחות מורגש בחו"ל, עד כדי כך שחז"ל אומרים (כתובות דף קי ע"ב) " שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו א-לוה " 4 , מדוע נחשב הדר בחו"ל כמי שאין לו א-לוה? מפני שאינו מרגיש את השגחתו וקשה לו להתפלל אליו, והוכחה לכך מגמ' (עבודה זרה דף יז ע"ב) " דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה ", ומפרש רש"י "כמי שאין לו אלוה - להגן עליו ". משמע כדברנו ש"אין לו א-לוה כשאינו מרגיש שמגן עליו.
ב. חז"ל אומרים שאין הנבואה שורה בחו"ל, ומקשים מנבואת יחזקאל הנביא שנאמרה לו בחו"ל, ואחד התירוצים שיחזקאל התחיל להתנבא בארץ, ולכן היה יכול להמשיך להתנבא בחו"ל. וראיתי על כך הסבר מהרב מן ההר זצ"ל (בספרו "מהר שלם") שקול הנבואה מהדהד בכל העולם, אלא שקשה לזהות אותו, כי יש הרבה קולות המפריעות לשמוע את קול הנבואה, ורק בארץ ישראל יש סיכוי לשמוע את קול הנבואה, אולם מי שכבר שמע נבואה וזיהה אותה, הוא יכול לזהות את קול הנבואה גם בחו"ל.
ולפי זה מה שאומרים חז"ל שהקב"ה דורש את ארץ ישראל, אין זה מפני שאינו דורש שאר ארצות, אלא מפני שבה מורגשת ההשגחה הפרטית יותר משאר הארצות, שבהם נראה כאילו עולם כמנהגו נוהג בדרך הטבע.
וכיון שיש מקום כזה כארץ ישראל שבו אנו חשים בקשר של הקב"ה עם הארץ, אפשר ללמוד משם על דרישת האלקים גם בשאר הארצות. וזה הפירוש " ובשביל דרישה שדורשה, דורש כל הארצות עמה".
מתוך שדן ישראל דן את אומות העולם עמם
חז"ל למדו את הדין של ר"ה מהפסוק (תהלים פא) "כי חק לישראל הוא משפט לא-להי יעקב". והוסיפו ללמוד מכאן שהקב"ה דן גם שאר באי עולם (ראש השנה דף ח עמוד א) " 'כי חק לישראל הוא', אין לי אלא לישראל, לאומות העולם מנין - תלמוד לומר 'משפט לא-להי יעקב' אם כן מה תלמוד לומר כי חק לישראל? מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין. כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: מלך וציבור - מלך נכנס תחילה לדין ",
והנה אומות העולם אינם יודעים שהקב"ה דן בו את עולמו, ומה משמעות ר"ה לגביהם אם הם אינם מודעים לו?
נראה שהדבר מבואר בהמשך הגמ' שם שישראל נכנסים לדין תחילה וביארו זאת מפני שהם כמלך וצבור שמלך נכנס תחילה, נראה לומר שישראל מפרסמים שהקב"ה מלכו של עולם, וע"י ש "חק לישראל הוא" נעשה "משפט לא-להי יעקב" גם לאומות העולם, ולכן ישראל נחשבים למלך באומות להשפיע אמונה במלכות שמים, ומהם ילמדו גם אומות העולם שיש דין ויש דיין וימליכו עליהם את הקב"ה.

ע"י ישראל שמקבלים תורה מקבל כל העולם כולו
מובא
"נגלה על בני עשו הרשע ואמר להם(הקב"ה), מקבלים אתם עליכם את התורה, אמרו לו, מה כתיב בה, אמר להם: לא תרצח. אמרו לו, זו היא ירושה שהורישנו אבינו, שנאמר (בראשית כז מ) 'ועל חרבך תחיה'. נגלה על בני עמון ומואב, אמר להם, מקבלים אתם את התורה. אמרו לו, מה כתוב בה, אמר להם, לא תנאף. אמרו לו, כלנו מניאוף דכתיב (בראשית יט לו) 'ותהרין שתי בנות לוט מאביהם', והיאך נקבלה. נגלה על בני ישמעאל, אמר להם, מקבלים אתם עליכם את התורה. אמרו לו, מה כתוב בה, אמר להם, אל תגנוב. אמרו לו, בזו הברכה נתברך אבינו, דכתיב (בראשית טז יב) 'והוא יהיה פרא אדם', וכשבא אצל ישראל, (דברים לג ב) 'מימינו אש דת למו', פתחו כלם פיהם ואמרו: 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע' ".(מכילתא דרבי ישמעאל יתרו)


שואל "שפת אמת" מדוע הקב"ה שאל את אומות העולם אם הם רוצים לקבל תורה, וכי לא ידע שלא ירצו לקבלה? ועונה: שע"י ששאל אותם הוכיח להם שהתורה שייכת גם להם, והם יקבלו את השפעת התורה דרך ישראל.
לסיכום: יש חלוקה של זמן מקום ונפש, מעולה שבזמנים ר"ה ויוה"כ "דרשו ה' בהמצאו" "מרשית שנה ועד אחרית שנה", ממנו נמשכת השפעה לכל השנה לדרוש אלקים "דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד" "תמיד עיני ה' אלקיך בה". מעולה שבמקומות ארץ ישראל "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד", ומכוחה מושפעים גם בחו"ל לדרוש אלקים ומתוך שדורש אותה דורש כל הארצות כולן. ומעולה שבנפשות ישראל "כי חוק לישראל הוא" לדרוש אלקים בדורשו ארץ, ומהם מושפעים אוה"ע לדרוש אלקים, ולקיים מצוות התורה ונעשה "משפט לא-להי יעקב" לכל העמים.


^ 1 עיין מסכת ראש השנה (דף ח עמוד א) "רב נחמן בר יצחק אמר: לדין. דכתיב (דברים יא) " 'מראשית השנה ועד אחרית שנה' - מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. ממאי דתשרי הוא - דכתיב (תהלים פא) 'תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו', איזהו חג שהחדש מתכסה בו - הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (תהלים פא) 'כי חק לישראל הוא משפט לא-להי יעקב' ".
^ 2 כמבואר בגמ' (ברכות דף ז עמוד א) "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל? שנאמר (ישעיהו נ"ו) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל. מאי מצלי? אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי א-כתריאל י-ה ה' צ-באות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני! - אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. וקמשמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך".
וביאור הדבר מדוע בקב"ה צריך להתפלל? מפני שהוא קבע חוקים בעולם של שכר ועונש שאינו יכול לחרוג מהם, אבל צרונו להטיב עם בריותיו במידת הרחמים, והדרך לזכות לכך אם האדם יתפלל על כך, והקב"ה מתפלל שאנו נתפלל אליו.
^ 3 תלמוד בבלי מסכת תענית דף י עמוד א ארץ ישראל משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר +איוב ה'+ הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות.
^ 4 וביחר חריפות אמרו שם "וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il