גיל חמש | הרב יהודה חיון | בית המדרש

ספריה
מסכת החיים

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
גיל הינקות והגן

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

2 דק' קריאה

"בהדרגה"
"בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לגמרא" (אבות ה, כא).
כאן לימדונו חז"ל - אומר הגר"ש וולבה - שיש מדרגות בתהליך בניין האדם לתלמיד חכם, והחינוך למדרגות אלו צריך להיות מותאם להתפתחות הטבעית של הילד. זהו כלל גדול בחינוך. אסור לדרוש מהילד דברים שמצד גילו והתפתחותו עדיין אינו מסוגל להבינם ולקיימם, הוא ימאס בהם ויתחמק מהם עד כמה שיוכל, וזה גורם נזק רב להתפתחות הרוחנית שלו.
מכאן עולה דרישה ברורה כלפי ההורים: עליהם להכיר פחות או יותר את התקופות שילד עובר במהלך הגידול שלו, ולהתאים את הדרישות ליכולתו של הילד בכל תקופה. אם מפריזים בדרישות כשהילד לא יכול לעמוד בהן, כשהילד עדיין אינו מספיק מבוגר כדי להבין מה רוצים ממנו, יוצא מזה קלקול גדול בחינוך. הילד לא יכול להתפתח על-ידי דבר שהוא לא מבין. הילד צריך להתקדם בשלבים, ולעבור בהדרגה את התקופות השונות של הילדות.
דוגמא לדבר: פעמים רבות לא מתייחסים מספיק לעניין המשחק של הילד.
משחק זה דבר רציני מאוד אצל ילד.

מסכת החיים (41)

הרב יהודה חיון

13 - גיל שלוש

14 - גיל חמש

15 - יום הלידה

טען עוד

רבי ישראל סלנטר היה אומר: כאשר ילד משחק בקרש בתוך אמבטיה, ואומר שזו אונייה, אם לוקחים ממנו את הקרש הזה, הרי זה ממש כמו שהיו מטביעים ספינה גדולה של אדם מבוגר. הקרש אצל הילד הוא כמו ספינה אצל אדם מבוגר.
אדם שמפריע לילד במשחק שלו - גוזל משהו מן הילד.
ישנם דברים שהם כעין דברים מוסכמים, ידועים ומקובלים. דרך משל: בסעודת שבת דורשים מהילדים לשבת ליד השולחן במשך כל הסעודה, אף שהסעודה נמשכת שעה או שעה וחצי, ולעיתים אף יותר. לילד צעיר זה בלתי אפשרי. ילד לא יכול לשבת בשקט כל כך הרבה זמן. הוא מוכרח להסתובב. לשבת במשך כל הסעודה, זה הרבה למעלה מן הכוחות שלו.
אם מכריחים אותו - הרי שכופים עליו לעשות דבר שהוא הרבה למעלה מכוחותיו, ולא צריך להסביר עד כמה זה לא טוב. הכוונה היא בעצם טובה, רוצים לבנות; אבל לשם כך מכריחים את הילד, והילד איננו יכול להיבנות עם דרישות שהן מעל ליכולתו.

חמש שנות מקרא
"בן חמש שנים למקרא; בן עשר שנים למשנה" (אבות ה, כא).
מדברי המשנה עולה, שבלימוד המקרא עסקו חמש שנים תמימות - מגיל חמש עד גיל עשר! אצלינו - מעיר הגאון רבי ירוחם ממיר זצ"ל (בהקדמה ל"דעת מקרא" בראשית) - הלא ילד בעל-כשרון גומר את כל המקרא במשך שנה אחת. הכיצד? וכי אכשור דורינו מדורות הראשונים? על-כרחנו, כי בלימוד המקרא, למדו הם באמת את כל התורה כולה!
כדי להבין, מהו ללמוד את כל התורה כולה במסגרת לימוד המקרא, נתבונן בגמרא (ברכות סא, א). על הפסוק (שופטים יג, יא): "וילך מנוח אחרי אשתו" - אמרו חז"ל (שם): "מנוח עם הארץ היה, ואפילו בי רב נמי לא קרא - ומסביר רש"י: "אפילו בי רב - עם תינוקות-של-בית-רבן נמי לא קרא" - שנאמר (בראשית כד, סא): 'ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש' - ולא לפני האיש".
אם-כן, מנוח שלא דקדק מן המקראות הלכה-למעשה, כבר קוראים לו 'עם-הארץ שלא למד אף מקרא'. וזוהי הערה נוקבת גם לנו: כי מי מאיתנו שיודע כבר את כל המקרא אפילו על-פה, יוכל לומר לנו היכן נאמר במקרא זה ההלכה שאסור לילך אחרי אשה. ואצל חז"ל הקדושים איש כזה הוא כבר בגדר 'עם-הארץ שאפילו מקרא לא למד'. ומכאן נסיק את דרך לימוד המקרא בימים הקדמונים, ועל-שום-מה הוצרכו הם לחמש שנים.

גיל הינקות והגן

מסכת החיים