משפטים - הם הם מהות החיים | הרב פרופ' נריה גוטל | בית המדרש

מדורים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק

קטגוריה משנית

מדורים
מגד ירחים

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

3 דק' קריאה

ידועים למדיי ביטוייו הנשגבים של מרן הראי"ה קוק זצ"ל על מקומו רם המעלה של המשפט העברי: "המשפטים הם קדש קדשים לישראל" ועם ישראל אף מסר על כך את נפשו - "ר' יהודה בן בבא מסר את נפשו עליה [= על ה'סמיכה']" (אורות, ישראל ותחיתו, עמ' כא); המשפט הוא מן המבדילים החדים שבין יהדות לנצרות: "המינות הפקירה את המשפט" (שם); "יש לצד המשפטי שבתורה... יחש מיוחד לישראל דוקא... כי כדי להמשיך את גילוי הטוב הא-להי הכללי... במעטה המעשי של סדרי החיים המוגבלים, צריך דוקא כוחה של הנבואה השלמה..." (שם, אורות ישראל, עמ' קסח); "המשפט, העמוד האמצעי שכל הטרקלין עליו נשען... משפטים - הם הם מהות החיים, משפט בני ישראל, מהות החפץ הנשמתי, הספוג בנשמת משיח רוח אפנו" (שמונה קבצים, ה, עו) ועוד.
באיזו מידה מימש הרב, למעשה, את החזון ההגותי? באיזו מידה התמסר להוצאתו מן הכח אל הפועל? מה הוא מקומו של הרב בכינון בתי הדין בארץ ישראל של העת החדשה?
בקצרה - שתי דוגמות:
א. יפו תרס"ד - תל אביב תרס"ט
אחת המשימות הראשונות שנטל על עצמו מרן הראי"ה קוק זצ"ל, מיד עם עלייתו ארצה (תרס"ד), היתה ביסוס וחיזוק מעמד בתי הדין. בית הדין שהקים הרב ביפו עסק בדיני ממונות ובענייני אישות, בשאלות ציבוריות ובסכסוכים אישיים. דא עקא, כעבור חמש שנים, עם ייסודה של תל אביב (לפני מאה שנה בדיוק - תרס"ט) הוקם בה 'בית משפט השלום העברי' כמסגרת משפטית-אזרחית של הישוב החדש, ונקבע כי הליכותיו יתנהלו "ללא צביון דתי". הרב ראה בכך פגיעה חמורה במעמד המשפט העברי, ולא החשה: "מה עוול מצאו במשפטי תורת חיים המאירה לכל העולם בכבודה, כי סרו מאליהם" (אגרות הראיה, א, עמ' רכא), והרי שפיטה שאינה כהלכה גורמת ל"הרס ורקבון. אוי לה לקלות דעת שתשלח ידה במקדש רם ונשא, בהיכל המשפט" (שם, שם, עמ' רכה). מנהמות ליבו הוא קורא: "אל תגעו... בקדושת המשפט, כי המשפט לאלוקים הוא... חלילה לנו לבעוט... במשפט שלנו, שזהו הדבר היותר חשוב מכל רכושנו הרוחני, והנכבד יותר לקיומנו בתור עם חי... והנשמה של כל אומה, וביותר של אומתנו, תלויה היא בשלטון המשפט שלה דווקא" (שם). בכך ביטא הרב בבהירות את דעתו על נחיצות שפיטה כהלכה ואת ביקורתו על שפיטה שאינה כהלכה. עם זאת יצויין כי למרות הסתייגותו, במקרים מסוימים ידע הרב לקיים שיתוף פעולה בין בית דינו ובין בית משפט השלום, בעיקר בנושאים ציבוריים או פליליים. במקרים אלה התייחס הרב לשופטים כאל "שבעת טובי העיר" (שבחי הראיה, עמ' קו-קז).
ב. ארץ ישראל תרפ"א
לימים, במסגרת המהלכים לכינונה של הרבנות הראשית, שבה ועלתה סוגיית מעמד בתי הדין, והפעם במובן כלל-ארצישראלי.על הרב היה לנהל מאבק כפול: מחד גיסא מול שלטונות המנדט אשר דרשו סדרים לא הלכתיים בבתי הדין ומאידך גיסא ,מול קבוצות חרדיות שהשמיצו והלעיזו שכביכול הרב מוכן לעשות זאת. העילות למסע ההשמצות היו תביעה להקמת בית דין לערעורים ודרישה להכללת שלושה חילונים במועצת הרבנות הראשית. הרב מצא לנכון להבהיר "כי רבני האסיפה כולם עומדים חזקים מצור נגד כל מחבל ומהרס, נגד כל מי שרוצה לנגוע בדין ומשפט תורה הקדושה ובמנהגי ישראל הקדושים אפילו כמלוא נימה". נכון הוא שחיובי בהחלט להכניס "כל שיפור וכל תיקון שאפשר לנו לקשט בו את היכל המשפט שלנו... לשפר את העטרה הזאת בכל התכסיסים היפים והמהודרים", אך בשום אופן לא שינויים בגופי הלכה ובסדרי הדין המחוייבים. לגופם של דברים, הרב ביסס הלכתית את קיומו של בית דין לערעורים מזה תוך שהוא שולל על הסף מינויים של חילונים כאוטוריטה מזה. על הערת היועץ המשפטי כי אם לא ינתנו סמכויות של ממש לחילונים אזיי הממשלה לא תעניק סמכויות לרבנות, השיב הרב: "אין אנו באים ליסד 'רבנות מטעם'... פקידות רגילה... זהו חילול הקודש... אנחנו לא ניתן בשום אופן להכניס דינים חדשים לתוך השולחן ערוך שלנו. מוטב לנו שזרים ישפטו על פי דינים זרים מאשר נשפוט אנו בעצמנו על פי דינים זרים"! בסופו של דבר התקבלה הצעתו: "בוחרים בשלושה חילונים יודעי תורה ושומרי דת שהם יהיו למועצה ע"י הרבנות הראשית, בתוך החוקים לא יתערבו כלל. הם יתועדו עם הרבנים... להתיעץ על הסדר והתכסיס ויעזרו לרבנים באותן הידיעות שמחוץ לדיני תורה". בכך הניח הרב את התשתית ההלכתית והארגונית לרבנות הראשית ולבתי הדין, לשעה ולדורות.
אלול!
המשקל הנכבד שנתן הרב למשפט-כהלכה, בהחלט מסביר מדוע ראה בו הרב חלק מהותי ממערכת התשובה: "דרך התשובה היותר מקורית וטובה, הנובעת מאור התורה בעולם, היא השינון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחברו הכלולים אצלנו בלימוד חושן משפט... היא מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים ומעמידה את הצדק הא-להי על בסיסו הנאמן... על ידי מה שמאירה היא באורה הבהיר את דרך החיים המעשיים" (אורות התשובה, יג, ה).

מגד ירחים

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק