בית המדרש

  • שיר למעלות ארצנו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

גבולות הארץ

undefined

הרב דוד חי הכהן

שבט תש"ע
13 דק' קריאה
הקדמה
חשיבות רבה נודעת להכרה מדויקת של גבולות הארץ, וזאת משתי בחינות: א. קדושה רוחנית, ב. חיובים הלכתיים הקשורים לגבולות אלה.
א. קדושת הארץ ומעלותיה האלוהיות שייכות רק לתחומים שנקבעו בדבר היוצר, המבדיל בין קודש לחול, ללא שום קשר לגבולות מדיניים, כלכליים או אחרים, שנקבעו על פי הסכמים, חוות דעת וכל קנה מידה אנושי. שכן, אם רוח הקודש שורה רק בארץ ישראל הרי שהיא קשורה אך ורק לתחום שבין הגבולות הגיאוגרפיים כפי שקבעם הקב"ה.
גבולות הארץ צריכים להיות גבולות גיאוגרפיים- טבעיים, כיון שערך הארץ הוא אלוהי, שהרי בטבע ניכרים הסימנים האלוהיים לתחומי הארץ, המבדילים בין ארץ לארץ, מאז בריאת ה' את הארצות כשארץ ישראל במרכזן.
רמז ראשון לגבולות הגיאוגרפים של ארץ ישראל ניתן למצוא בתיאור התורה את גן העדן בקביעתה: "ונהר יוצא מעדן... ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" 1 . התורה מזכירה ארבעה נהרות: פרת, חידקל, גיחון ופישון. שניים מהם מוכרים לנו בשמותם גם כיום, והם: פרת וחידקל, שבמקורות מופיעים כמסמנים את הגבול הצפוני של ארץ ישראל. ושניים נוספים: גיחון ופישון, שאינם מוכרים לנו כיום בשמותיהם אלו, אך לפי תיאור התורה ביחס אליהם כעוברים ליד "ארץ כוש", ניתן לקבוע שהכונה באחד מנהרות אלו לנילוס, שנזכר כגבולה הדרומי של הארץ.
בזאת ניתן להבחין במעלתה של הארץ הנקשרת בגבולותיה עם גן העדן הקדום, שאבד לאדם, ועתיד לחזור אליו בזמן גאולת העולם.
ב. בחשיבות הגבולות מבחינה הלכתית יש להבחין בשני חלקים- הכללי והפרטי. ראשית, מצות ישוב הארץ לכל פרטיה 2 , הכוללת ומחייבת את האומה כחטיבה שלמה, יכולה להתקיים רק בגבולות הארץ הקדושה. אין שום מצוה של כיבוש, שלטון וישוב מחוץ לגבולותיה הגיאוגרפיים של ארץ ישראל.
שנית, ישנן הלכות רבות הנוגעות לכל יחיד ויחיד הנובעות מקדושת הארץ, כגון: מצוות התלויות בארץ הכוללות: שמיטה ויובל, ערלה וכלאיים, לקט, שכחה ופאה, תרומות ומעשרות, ביכורים ועוד.
בבואנו לברר את גבולות הארץ, על פי התורה שבכתב והמשכה- התורה שבעל פה, ניתקל לכאורה במבוכה גדולה. שכן, בעיון ראשוני נוכל למצוא שישנם במקורות גבולות שונים זה מזה לארצנו. אולם, לאחר בירור נבחין שלכל מערכת גבולות המצויה במקורות ישנו ביטוי רוחני או הלכתי המיוחד לה.
באופן כללי ישנם ארבעה סוגי גבולות המתיחסים לארץ, והם:
א. ההבטחה לאבות.
ב. ירושת הארץ בימי עולי מצרים ויהושע בן נון.
ג. הארץ בימי עליית עזרא מבבל.
ד. גבולות ההבטחה המתפרשים בנביאים ובכתובים לעתיד לבא.

ההבטחה לאבות
ההבטחה על הארץ ניתנה לאברהם אבינו סמוך לכניסתו אליה, בהסכם מיוחד במינו בין אלוהים לאדם, שנודע בשמו על ידי חז"ל 3 : "ברית בין הבתרים". בברית זו העניק הקב"ה, בהבטחה אלוהית שאינה ניתנת לביטול, את הארץ לאברהם ולזרעו אחריו. באותה הברית נקבעו גבולות הארץ: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. את הקיני, ואת הקנזי, ואת הקדמוני. ואת החתי, ואת הפרזי, ואת הרפאים. ואת האמרי, ואת הכנעני, ואת הגרגשי ואת היבוסי" 4 .
מהנאמר בפסוקים עולה צורת הגדרה, שעתידה לחזור בכל התורה כולה: ראשית, ישנם שני קוי גבול המשמשים כמסגרת לארץ ישראל, ושניהם גבולות מימיים: נהר מצרים- בדרום, ונהר פרת- בצפון. שנית, תחומי הארץ נקבעים על פי העמים היושבים בה. לאברהם הובטחה ארץ מושבותם של עשרה עמים והם: הקיני, הקניזי, הקדמוני, החיתי, הפריזי, הרפאי, האמורי, הכנעני, הגרגשי והיבוסי 5 .
מפרשי התורה, בביאור פסוקים אלו, הגדירו את גבולות הארץ. תרגום יונתן בן עוזיאל קבע 6 שנהר מצרים הוא הנילוס. כשיטתו ביארו מפרשים רבים. לעומתם, האבן עזרא 7 כתב שנהר מצרים איננו הנילוס אלא השיחור, שיש משערים שהוא אחד מזרועות הנילוס במקום הנקרא כיום: "ימת ברדויל".
בהגדרת שלושת העמים: הקיני, הקניזי והקדמוני, נכתבו פירושים אחדים: רש"י 8 כתב שהכונה לאדום, מואב ועמון- כלומר, כל עבר הירדן המזרחי. מפרשים אחרים, כמו אור החיים 9 , רואים בגויים אלו סמל לאומות העולם בכלל.
בדברי התורה לא מבואר מהי משמעות הקדושה שיש בגבולות אלו, מלבד ענין המצוות שבלאו הכי לא הוחל בהן בזמן האבות. זאת ועוד, אפילו הקדושה המתיחסת לישוב הארץ לא חלה על תחומים אלה. ראיה לדבר: דברי אברהם לעבדו לבל יקח את בנו יצחק לחרן, שהיתה בארץ נהרים בין הפרת לנילוס, ובעצם בתוך תחומי גבולות ההבטחה, ואף על פי כן נחשבה בעיני אברהם לחוץ לארץ.
ראיה נוספת: בזמן הרעב בארץ, כאשר יצחק רצה לצאת למצרים להשביר אוכל למשפחתו, ציוהו הקב"ה שלא לצאת מארץ ישראל. לכל היותר התיר לו להגיע עד ארץ פלישתים, מקום הנקרא "גרר". נראה מכאן שלא היתה מדרגת קדושת הארץ מעבר לנקודה זו.
מתוך זהירותם של האבות לא לצאת מהארץ והשתדלותם להקבר בה, נראה ברור שקדושת הארץ ומעלת הישוב בה, לחיים ולמתים, היתה עוד בימי האבות. וכך כתבו המפרשים: האבן עזרא 10 בענין קבורת שרה במערת המכפלה מבאר: "נזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים". וכן בפירושו לענין קניית השדה בשכם על ידי יעקב אבינו: "הזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל. מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא" 11 .
הרמב"ן 12 בענין מות רחל שנסתלקה בארץ ישראל מסביר שיעקב אבינו נשא שתי אחיות וכל זמן שלא היה בארץ לא נענש. מדבריו נראה שהגבול הקובע הוא נהר הירדן. וכן ביחס לחשיבות הארץ בימי האבות מסביר רש"י 13 בענין פגישת מחנות המלאכים על ידי יעקב, שהיו מחנות מיוחדים לארץ ישראל להבדיל ממלאכי חוץ לארץ.
גבולות בין הבתרים מעידים על הכנה שורשית של קדושה הטמונה בהם, אך קדושה זו עדיין איננה מופיעה בארץ החיים עד לעתיד הרחוק. שכן, הופעת קדושה זו תלויה בהשלמתם של ישראל במלוא עומקה ורוחבה של האומה וכוחותיה.
מתוך כל הדברים מתברר שגם בימי האבות היו תוצאות מעשיות ורוחניות לענין קדושת הארץ, אם כי לא לארץ בגבולות ההבטחה בברית בין הבתרים אלא בגבולות באי הארץ בימי יהושע.
ירושת הארץ בימי עולי מצרים ויהושע
בספר במדבר בפרשת מסעי מציינת התורה את גבולות הארץ בעת כניסת ישראל אליה, בהזכירה את ארבעת המיצרים במזרח, במערב, בצפון ובדרום. גבולות אלו יקבעו את תחומי הנחלות של שבטי ישראל בימי יהושע: "וידבר ה' אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים אל הארץ כנען, זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה, ארץ כנען לגבולותיה. והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום, והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה. ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צינה והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע, ויצא חצר אדר ועבר עצמונה. ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה. וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים. וזה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר. מהר ההר תתאו לבוא חמת והיו תוצאות הגבול צדדה. ויצא הגבול זפרונה והיו תוצאותיו חצר עינן, זה יהיה לכם גבול צפון. והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה. וירד הגבול משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת קדמה. וירד הגבול הירדנה והיו תוצאותיו ים המלח זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב" 14 .
בגבול הדרומי הזכירה התורה את מדבר צין המצוי על יד אדום. קצהו האחד של הגבול נמצא בדרום ים המלח, משם נמשך הגבול לאורך הדרום עד למעלה העקרבים ומשם לקדש ברנע, חצר אדר, עצמונה עד נחל מצרים, הנשפך לים ונפגש עם קצהו הדרומי של הגבול המערבי.
בענין נחל מצרים ישנן שיטות שונות: דעת הרס"ג שהכונה לואדי אל עריש. דעת האבן עזרא היא שנחל מצרים איננו הנילוס, ויתכן שהוא מסכים לדעת הרס"ג. לעומתם, שני התרגומים המיוחסים לתנאים, יונתן בן עוזיאל והירושלמי, כותבים כי הכונה לנילוס.
הגבול המערבי נמשך לאורך הים הגדול, הוא הים התיכון. מהמילה "וגבול" למדו חז"ל 15 שגם בים הגובל במערבה של הארץ ישנה קדושת ארץ ישראל 16 .
הגבול הצפוני מתואר בתורה מהר ההר עד לבא חמת. הברייתא במסכת גיטין 17 מציינת את הר ההר בשם: "טורי אמנון". ייתכן שטורי אמנון הוא מקור השם הידוע היום בשם: "טורוס אמנוס"- שלשלת הרים בדרום תורכיה. וכך נזכר בתרגום יונתן 18 שקורא להר ההר "טוורוס אומנוס".
לבא חמת מוכרת כעיר צפונית בסוריה, ועל פי דברי רש"י 19 היא מצוינת כעיר אנטיוכיה, שכיום הינה מקום גבולי בין סוריה לתורכיה.
הגבול המזרחי מתחיל בדרום- בים המלח, עולה דרך הירדן וים כנרת ומשם ממשיך צפונה לרבלה, שפם וחצר עינן, שאינם מזוהים בדיוק. העיר רבלה מופיעה בספר מלכים 20 כעיר בארץ חמת, ומכאן שהגבול המזרחי עלה צפונה לתוך סוריה של היום.
עבר הירדן המזרחי היה מיושב בשבטי ישראל כבר בזמנו של משה רבנו, כך שאין להסיק מעובדת אי הזכרתו שהוא איננו בכלל ארץ ישראל. שכן, ניתן לומר שהתורה לא ציינה את מקום עבר הירדן המזרחי בתוך הגבולות של הארץ כיון שתחומיו היו ידועים מזמן התיישבותם של שני השבטים. וכנראה שהירדן משמש גבול בעיקר כלפי עמון ומואב שהם בדרום עבר הירדן, ואינם בכלל ארץ ישראל 21 .
תחום ארץ ישראל שבין הגבולות הללו, הוא התחום שנצטוו ישראל לכבשו ולהתיישב בו, והוא התחום שבתוכו חייבים בכל המצוות התלויות בארץ: הפרשת תרומות ומעשרות, מצוות שביעית ויובל, פאה, ערלה, כלאיים ועוד.
לפי דברי הרמב"ן 22 ישנו חיוב מהתורה לכבוש את התחום שבתוך הגבולות הללו, לשלוט בו ולא להניח שלטון זר, לא בכולו ולא במקצתו. וכן, יש מצוה להתיישב בכל האיזורים הללו ולא להניחם לשממה.
כך מצאנו שציוה ה' את יהושע, מיד אחרי מות משה, במצות הנחלת הארץ המתיחסת הן לכיבוש הארץ והן בנחלתה- ישובה: "מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת, כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם... חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם" 23 .
אם כן, כל זמן שישראל אינם יושבים בארץ, אף אם כבשו אותה, לא חלות עליה המצות העיקריות של ארץ ישראל, כמו: שמיטה, יובל ותרומות ומעשרות 24 . אולם, מדברי הגמרא במסכת קידושין 25 נראה שיש הבדל בין המצוות השונות התלויות בארץ: מצות חלה נתחייבו ישראל מיד בכניסתם לארץ, ואילו מצות תרומות ומעשרות רק ארבעה עשרה שנים אחרי הכניסה לארץ, עד שנסתימו כיבושה וחלוקתה של הארץ לשבטיה. בכל אופן, מתוך דברי הגמרא משמע שאחרי ארבע עשרה שנים חלו בימי יהושע כל המצות התלויות בארץ, ואין צורך שכל חלק וחלק יהיה מיושב דוקא על ידי יהודים, אלא די שרוב הארץ מיושב ונקבע להיות לישראל על פי שבטיהם. וכך מצינו בספר שופטים 26 שהיו מקומות רבים שבני ישראל לא התישבו בם, ואף על פי כן חלו בם המצוות התלויות בארץ.

כיבוש יחיד
חז"ל קבעו על פי הפסוק בספר יהושע 27 : "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו", שכל מקום שכובשים ישראל, אף אם הוא בחוץ לארץ, מקבל את קדושת ארץ ישראל. זאת בתנאי שהכבוש נעשה מדעת מלך ישראל או נביא, ובהסכמה של רוב ישראל. לעומת זאת, יחיד שכבש חלקים מחוץ לארץ, אין בהם קדושה.
על פי זה, היה מקום לקדש את סוריה וחלק מבבל, שהרי הם נכבשו על ידי דוד המלך בהסכמת הסנהדרין ועם ישראל. למרות זאת קבעה הגמרא 28 שאין בהם דין קדושת הארץ מכח האומה הישראלית, אלא קדושה נמוכה יותר שנקראת: "כיבוש יחיד". הטעם 29 הוא מפני שדוד כבשם לפני שסיים את כיבוש ארץ ישראל כולה. על כן נמצאו מקומות אלו במעין מעמד ביניים: מצד אחד יצאו מכלל חוץ לארץ, ומאידך לכלל קדושת הארץ לא עלו. יוצא איפוא, שבסוריה כיום יש חיוב תרומות ומעשרות ושביעית מדברי חכמים, ומצוה לקנות בה קרקע כאילו קונים בארץ ישראל.
הגמרא 30 מבארת ומוסיפה: בשלושה דרכים דומה סוריה לארץ ישראל ובשלושה לחוץ לארץ. שלושת הדברים שבהם אינה דומה סוריה לחוץ לארץ הם: א. עפרה טמא כחוץ לארץ. ב. המוכר עבדו לסוריה כמוכר לחוץ לארץ 31 . ג. המביא גט מסוריה כמביא מחוץ לארץ 32 . ושלושת הדברים בהם דמתה סוריה לארץ ישראל הם: א. חייבת במעשר ובשביעית כדין ארץ ישראל. ב. אפשר להכנס אליה בטהרה 33 . ג. הקונה שדה בסוריה כקונה בפרברי ירושלים, שיש בזה מצות ישוב ארץ ישראל 34 .
לאור האמור עלינו לברר מהן גבולות סוריה, שבהם חלים הדברים שמנתה הגמרא.
בפעם הראשונה שהבטיח הקב"ה את הארץ, לאברהם אבינו, קבע גבולות שהם גדולים מגבולות הארץ שנקבעו בפרשת מסעי ליוצאי מצרים, וכך נאמר 35 : "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת".
מספר הבדלים ישנם בין שתי פרשיות אלו. הבדל ראשון: הגבול הצפוני- נהר פרת, לא נזכר כגבול בפרשת מסעי אלא הירדן. הבדל נוסף קשור בעמים שאת ארצותיהם הבטיח ה' לאברהם. בדרך כלל הבטחות התורה מתיחסות לשבעת העמים הכנעניים. בהבטחה לאברהם נוספו שלושה עמים: הקיני, הקניזי והקדמוני. רש"י 36 מזהה עמים אלו עם אדום, מואב ועמון. כלומר, לחלק הדרומי של עבר הירדן, שבזמן הכניסה לארץ הזהיר ה' את ישראל שלא יתגרו בם.
גם בספר יהושע 37 מובא שהגבול הצפוני יהיה נהר פרת, ושם הובטחה גם כל ארץ החיתים. לפי הידוע מספרי ההיסטוריה, באותם זמנים משלו החיתים באסיה הקטנה שהיא רובה של תורכיה היום. ואם כן, גם כאן נאמרו גבולות מעבר לגבולות של פרשת מסעי.
הרמב"ם מגדיר את סוריה כאותן הארצות שכבש דוד בצפון ארץ ישראל: ארם נהריים, ארם צובא, ארם דמשק וחלב 38 .
קדושה זו, שהוסבה לסוריה, כמו גם הקדושה של עיקר הארץ שבאה על ידי הכיבוש וההתישבות שנעשו בימי יהושע והשופטים, בטלה בעקבות כיבוש הגויים את הארץ. כיון שבטל הכיבוש היהודי, בטלה הקדושה המעולה הנובעת מפגישת קדושת האומה ישראלית עם קדושת ארץ ישראל. מכאן, שכל מצוות התורה השייכות לארץ ישראל, אין בהן חיוב כיום מדין תורה בגלל הגלות וכיבוש הגויים. אמנם יש בהן חיוב מתקנת אנשי כנסת הגדולה.

כיבוש עולי בבל
במסכת ערכין 39 מובא: כיון שגלו שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה על ידי האשורים, בטלה קדושת הארץ ועימה בטלה מצות היובל, ולדעת פוסקים אחדים גם מצות שמיטה ומצוות נוספות. מצוות אלו בטלו משום שקדושת הארץ תלויה במציאותם של שנים עשר השבטים על אדמתם. וכך אירע שהיתה תקופה, מזמן גלות עשרת השבטים עד חזרת ישראל לארץ בימי עזרא ונחמיה, שהארץ היתה ללא קדושה שמקורה בכיבוש ישראל ובהתיישבותם 40 .
אמנם, כל זמן שירושלים ובית המקדש עמדו על תילם היתה קדושת המקדש חופפת על ארץ ישראל, למרות החיסרון שבכיבוש הארץ. כפי שכתב הרמב"ם 41 שקדושת המקדש וירושלים הם מפני השכינה ואינם בטלים לעולם, וכיבוש הגויים לגבי ירושלים ומקום המקדש לא מעלה ולא מוריד.
כשעלו עזרא ונחמיה עם חלק מגולי בבל וייסדו בארץ ישוב ובית דין גדול, שנקרא: "אנשי כנסת הגדולה", קידשו את הארץ קדושה שניה שבכוחה לעמוד גם כנגד כיבוש של גויים, ואינה בטלה לעולם. אולם, קדושה זו איננה כוללת את כל התחומים של קדושת עולי מצרים, אלא מצומצמת יותר. גבולות קדושת עולי בבל הם 42 : עכו- בצפון, אשקלון- בדרום, רקם- במזרח והים- במערב.
יוצא איפוא שישנם חלקים במדינת ישראל של היום שהם אינם כלולים בגבולות שקידשו עולי בבל, וממילא פטורים ממצוות התלויות בארץ היות ולא התקדשו על ידי עולי בבל, בימי עזרא.
אמנם, אין לומר שעולי בבל בקידושם שללו את קדושת חלקי ארץ ישראל האחרים. שכן, נאמר בגמרא 43 : "הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל... והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית". כלומר, באותם חלקים שלא קידשו עולי בבל, תיקנו שיפרישו מעשר עני בזמן שבארץ ישראל אין חרישה וזריעה, מפני השמיטה, כדי שיהיה לעניים שבארץ ישראל מזון. לכן, מצד אחד באותם החלקים תהיה החרישה והזריעה מותרת כי אינם ארץ ישראל גמורה, ומאידך יפרישו מעשה עני לצורך העניים שבארץ ישראל. מכאן, שקדושה מסויימת יש במקומות אלו, כי אילו היו במדרגת חוץ לארץ, היו פטורים מכל תרומות ומעשרות.
שתי סיבות גרמו לחולשת הקדושה שהיתה בימי עולי בבל: א. השלטון בארץ היה ביד הגויים, דבר הגורע מקדושתה של הארץ. ב. רוב עם ישראל נותר בחוץ לארץ, וקדושת הארץ מקבלת את מעלתה רק כאשר רוב עם ישראל עליה ולא מיעוטו.
מכאן, שגם באותם חלקים שמפרישים תרומות ומעשרות ושומרים שמיטה, ושאר מצוות התלויות בארץ, החיוב בהם איננו מדין תורה אלא מדברי חכמים. כך נראית דעת הרמב"ם 44 ועוד פוסקים חשובים.
נוסף לפטור שפטרו חלקים אחדים מארץ ישראל הוסיפו עולי בבל וגזרו על חלקים אלו את טומאת חוץ לארץ. זאת על מנת למנוע את ישראל מהרצון להתיישב שם, מתוך מטרה להיפטר ממצוות תרומות ומעשרות. שכן, ארץ העמים טמאה בטומאת מת, שכל ההולך שם בין אם נגע בקרקע הארץ ובין אם עבר באוירה, מבלי לנגוע בקרקעיתה, נטמא בטומאה חמורה.
יסוד ההלכה והתקנה של טומאת ארץ העמים מקורו בדברי הנביאים, כנאמר בספר עמוס 45 : "ואתה על אדמה טמאה תמות". מכאן שכבר מדברי התורה יש טומאה בארצות הגויים. מאוחר יותר בימי החשמונאים ובתקופה הסמוכה להם, בזמן נשיאותם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן מהזוגות הראשונים, גזרו טומאה על ארץ העמים בצורה מפורשת 46 . יתכן וטעם הגזרה בימיהם היתה מפני שלטון היוונים, שפשט באיזורים מרוחקים בארץ, ועל כן היתה סכנה להשפעה יוונית על מקומות ישוביהם של בית ישראל.
בכל אופן, נוצר מצב שבו היו מובלעות בתוך ארץ ישראל שנתנו להן דין חוץ לארץ לגבי הלכות מסוימות, אף על פי שהיו בלב הארץ, כמו: בית שאן, אזור כפרי הסמוך ללוד, כפר סיסי בגליל העליון, ועוד.

גבולות ההבטחה המתפרשים בנביאים ובכתובים לעתיד לבא
הפעמים הבאות שבהן ישנו תיאור של גבולות ההבטחה הם בדברי הנביאים שחיו בסוף תקופת הבית הראשון.
בספר ישעיה 47 , בפרק העוסק בשלטונו וכבודו של המשיח, נאמר שישראל ישלטו בבני קדם: אדום, מואב ועמון. אין בירור מוחלט אם מדובר על התפשטות שלטון ישראל או על קדושת ארץ ישראל. אולם, בספר מיכה 48 מתוארים הגבולות: "למיני אשור וערי מצור ולמיני מצור ועד נהר וים מים והר ההר". הרד"ק 49 מזהה את הנהר כנהר פרת, ואת הר ההר כאותו שנזכר בתורה.
גם בספר יחזקאל 50 , בפרק העוסק בחלוקת הארץ החדשה לשבטים שתהיה בזמן הגאולה, ישנם תאורי גבולות, והם: בצפון- חמת ברותה סבריים, בין גבול דמשק ובין גבול חמת. במזרח- מבין חורן ודמשק עד הים הקדמוני. בדרום- מתמר עד מי מריבות קדש אל הים הגדול. במערב- הים הגדול.
על פי המפורש ברד"ק ברור שארץ ישראל העתידה כוללת גם את סוריה. וכך נאמר בספר זכריה 51 : "משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו", ומביא רש"י 52 את דברי הספרי שכותב שעתידה ירושלים, שהיא הנקראת "מנוחה", להתפשט עד דמשק.
כאשר מתואר שלטון המשיח, בהמשך הפרק בספר זכריה, נאמר 53 : "ומושלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ". כותב רש"י 54 : מימה עד מערבה לסוף העולם, וכך כתב הרד"ק 55 שתהיה ממשלתו מסוף העולם ועד סופו. והרד"ק כתב 56 בשם האבן עזרא שהגבולות הם: מן הים האדום עד ים האוקינוס, ומנהר עד אפסי ארץ- מהנהר היוצא מעדן, שהוא בתחילת המזרח עד סוף המערב, והוא ימשול בכל העולם.
מקום נוסף שבו מתוארים גבולות ממשלת המשיח לעתיד לבוא הוא בספר תהילים 57 : "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ". כותב האבן עזרא שהכוונה לכל העולם שהוא מוקף באוקיינוס, והנהר הכוונה לנהר גן עדן.
על פי הדברים הנזכרים נראה שכשם שבארץ ישראל יש שתי מדרגות קדושה, האחת גדולה מחברתה: קדושת ירושלים וקדושת ארץ ישראל. כך שתי מדרגות אלו יתפשטו בהתאמה: קדושת ירושלים על כל ארץ ישראל עד דמשק, וקדושת הארץ על כל העולם.



^ 1. בראשית ב, י
^ 2. כיבוש הארץ, מלחמה לצורך שלטון ישראל, מינוי מלך וסנהדרין ובניית בית המקדש.
^ 3. הגדה של פסח
^ 4. בראשית טו, יח- כא
^ 5. בדרך כלל בהבטחת התורה לישראל נקבעה הארץ כארץ שבעת העמים, כשהקיני, הקניזי והקדמוני אינם כלולים בתוכם. שלושה עמים אלו, שאינם מוזכרים ברוב פרקי התורה, הם עמים ששטחם מעולם לא היה ברשותנו.
^ 6. בראשית טו, יח
^ 7. שם ד"ה "מנהר מצרים"
^ 8. שם, יט ד"ה "את הקיני"
^ 9. שם, יח ד"ה "בום ההוא כרת"
^ 10. בראשית כג, יט ד"ה "ואחר כך קבר"
^ 11. שם לג, יט ד"ה "חלקת השדה"
^ 12. ויקרא יח, כה ד"ה "ותטמא הארץ"
^ 13. בראשית לב, ב ד"ה "ויפגעו בו מלאכי אלהים"
^ 14. במדבר לד, א- יב
^ 15. מסכת גיטין דף ח ע"א
^ 16. הגמרא במסכת גיטין (דף ח ע"א) וכן רש"י (במדבר לד, ו ד"ה "וגבול") קובעים שגם לאיים הנמצאים מול חופיה של ארץ ישראל ישנו דין קדושת הארץ.
^ 17. דף ח ע"א
^ 18. במדבר לד, ז
^ 19. שם, ח ד"ה "מהר ההר"
^ 20. מלכים ב' כה, כא
^ 21. בספר דברי הימים א' (ה, ט) מובא ששבט ראובן שישב בעבר הירדן, התפשט עד נהר פרת, מעבר למדבר הסורי. אם כן, עד שם הגיעו הגבולות בימי יהושע, עוד לפני תקופתו של דוד המלך.
^ 22. הוספות לספר המצוות, מצות עשה ד
^ 23. יהושע א, ד- ו
^ 24. זמן כיבוש הארץ נמשך בימי יהושע שבע שנים, ועוד שבע שנים זמן חלוקתה לשבטים.
^ 25. דף מ ע"ב
^ 26. פרקים א- ב
^ 27. א, ג
^ 28. מסכת גיטין דף מז ע"א
^ 29. רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ג
^ 30. מסכת גיטין דף ח ע"א
^ 31. כיון שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ גזרו חכמים שמי שמכר את עבדו לחוץ לארץ חייב להוציאו לחירות, כיון שפוגע בקדושתו.
^ 32. תקנת חכמים שהמביא גט מחוץ לארץ צריך להעיד שהגט נכתב ונחתם בפניו, א המביא גט בארץ ישראל אין לו צורך בעדות זו.
^ 33. לא גזרו על אויר סוריה שיהיה טמא כמו אויר חוץ לארץ. על כן, אם נכנס לסוריה בלי מגע בעפרה עדיין הוא טהור, מה שאין כן בסתם חוץ לארץ.
^ 34. קדושה זו שייכת גם בימינו בכל סוריה עד נהר פרת.
^ 35. בראשית טו, יח
^ 36. שם, יט ד"ה "את הקיני"
^ 37. א, ד
^ 38. יש להניח שגבולות אלה תואמים את סוריה של היום, עם חלקים נוספים בעירק, עד נהר הפרת לארכו.
^ 39. דף לב ע"ב
^ 40. כיבוש הגויים הפקיע רק את קדושת הכיבוש הישראלי, אבל לא את הקדושה הטבעית שמקורה בזמן הבריאה ובתקופת האבות.
^ 41. הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז
^ 42. על פי המשנה במסכת גיטין פרק א משנה ב
^ 43.מסכת חגיגה דף ג ע"ב
^ 44.הלכות תרומות פרק ו הלכה ב על פי ביאור הרדב"ז, ובהלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז
^ 45.ז, יז
^ 46.מסכת שבת יד ע"ב
^ 47.פרק יא
^ 48.ז, יב
^ 49.שם ד"ה "וים מים" וד"ה "והר ההר"
^ 50.פרק מז
^ 51.ט, א
^ 52. ד"ה "בארץ חדרך"
^ 53.פסוק י
^ 54. ד"ה "מים ועד ים"
^ 55. שם ד"ה "ומנהר עד אפסי ארץ"
^ 56. שם ד"ה "ומשלו מים ועד ים"
^ 57.עב, ח
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il