חודש ניסן המהולל בא עלינו לטובה, ואתו ציפייה למזג אוויר חם יותר, יותר שעות אור וחג נפלא. בישראל היה חורף מתון למדי עם פרקי זמן קצרים של גשמים עזים. בכל זאת, כולנו מצפים לתקופה רצופה של שמש שהחודשים הבאים מבטיחים לנו.
ניתן לומר שאין עוד חודש בלוח השנה היהודי שמעורר כל כך הרבה רגשות חיוביים כמו חודש ניסן. התורה אומרת לנו שחודש ניסן הוא "לכם", והעם היהודי בהחלט אימץ את המסר הזה אל לבו. ההכנות המרגשות, גם אם הן מתישות ויקרות, לקראת חג הפסח, שולטות במחצית הראשונה של החודש ואז מגיע חג הפסח ועמו מסר של חירות ושל תקווה, של אופטימיות ומשפחתיות. בסוף נשאר לנו עוד שבוע להתאושש מהחג ולהמשיך ליהנות מהמסרים של החם ומהזיכרונות השמחים שלנו ממנו.
זה הוא החודש היחיד בשנה שאין אומרים תחנון לכל אורכו, נהוג לקצר בו את ההספדים והמצווה לעשות מאמצים גדולים לעזור לנזקקים הופכת בו לחובה. לחודש ניסן יש הילה מיוחדת במישור הגשמי ובמישור הרוחני. הוא מכוון מחדש את לוח השנה שלנו (וגם את השעונים כאן), ושאר חודשי השנה תלויים בו. לכן הוא מתחיל בשבת מיוחדת שמכינה אותנו להעריך את נוכחותו ואת ברכתו.
יש בתלמוד שתי דעות בשאלה מתי נברא העולם. דעה אחת אומרת שהוא נברא בתשרי, וראש השנה שחל בחודש הזה הוא הוכחה לכך. דעה אחרת אומרת שהעולם נברא בניסן, שההחלטה והתכנון לברוא את העולם נעשו, כביכול, בניסן, על אף שתהליך הבריאה עצמו החל רק בתשרי. המסורת היהודית מתייחסת לראש השנה, ליום הראשון בחודש תשרי, כיום ההולדת של היקום. עם זאת, הרעיון שניסן הוא ראש השנה לבריאת העולם הוא רעיון מעניין.
התלמוד מלמד אותנו שהעולם נברא בתחילה במידת הדין, לפי אמות מידה קפדניות ביותר של צדק. התפיסה הזאת בוודאי מיוצגת בחודש תשרי, שהוא חודש הדין, שבו כולנו עומדים למשפט בפני הקב"ה. אך חז"ל אומרים שהעולם שלנו לא יכול היה להמשיך להתקיים אילו נידון רק במידת הדין. לכן אלקים מיתן, כביכול, את מידת הדין במידת הרחמים, בסליחה ובחמלה. את אותה מידת רחמים מייצג חודש ניסן החם והאופטימי, הרענן והממריץ. נכון שהמשפט מתקיים בחודש תשרי והשנה מתחילה בו, אך ההשפעה של חודש ניסן מורגשת אפילו בעיצומו של המשפט, שישה חודשים מאוחר יותר, בתקווה שלנו שהקב"ה יחוס וירחם עלינו ביום הדין.
סוג דומה של מחלוקת קיים בתלמוד בעניין מועד הגאולה של עם ישראל באחרית הימים. דעה אחת אומרת שזה יקרה בתשרי, ולפי הדעה השנייה היא תתרחש בניסן. גם כאן אני סבור שאנחנו לא עסוקים כל כך בתאריך עצמו אלא יותר באקלים ובאווירה שיובילו אותנו באחרית הימים לגאולה, לביטחון ולשלום. גם פה הרעיון הוא שחודש תשרי הוא חודש הדין והמשפט, שנהיה ראויים לגאולה על סמך האופי המעולה וההתנהגות ללא דופי שלנו. נהיה זכאים לגאולה מפני שנרוויח אותה ביושר, במעשים ובציות לרצון האלקים ולמצוותיו.
ובכן, בעולם שלנו היום נראה שהסיכוי לכך קצת קלוש. אך אם הגאולה תבוא בניסן, אם תגיע מתוך רחמי שמים, מתוך חמלה ובלי קשר לחסרונות שלנו ולשגיאות שבני אדם יעשו, אז יהיה חודש ניסן באמת ובתמים זמן גאולתנו.
לפיכך אמרו אחדים מחכמי התלמוד שהגאולה הראשונה של בני ישראל משעבוד מצרים התרחשה בניסן. בני ישראל לא היו זכאים להיגאל בזכות מעשיהם, אך הם נגאלו בזכות רחמי שמים, בדרכו הרחומה והמסתורית של הקב"ה. לכן העם היהודי תמיד מקבל בשמחה את חודש ניסן. גם כשאנחנו שקועים בקשיים, באכזבות ובספקות, ניסן, חודש האביב, נוטע בנו תקווה ומרומם את הרוח.