משיכה והנהגה בגמל | הרב מרדכי הוכמן | בית המדרש

ספריה
"שנים אוחזין" במציאה

קטגוריה משנית

משנה וגמרא
בבא מציעא

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרסיה

1257

3 דק' קריאה

בתחילת מסכת בבא מציעא מבואר שמשנת "שנים אוחזין" מדברת הן במציאה והן ב"מקח וממכר"; במשנה מוזכר גם מקרה של "היו שנים רוכבין על גבי בהמה, או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג " - והדין הוא שצריך לחלק בינם את הבהמה. הסוגיה בבבא מציעא דף ט' ע"א דייקה מאריכות לשון המשנה שקיים מצב, שלמרות ש"אחד רוכב ואחד מנהיג " - רק אחד מהם קנה את הבהמה:

"... איכא חד צד דלא קני, איכא דאמרי משיכה בחמור, ואיכא דאמרי הנהגה בגמל ."

הרמב"ם פסק כ"איכא דאמרי" האחרון, וזו לשונו בהלכות גזלה ואבדה פרק י"ז הלכה ה':

"שנים שראו גמל או חמור של מציאה וקדמו שניהם והנהיגוהו או משכוהו או שהיה אחד מנהיג ואחד מושך קנו שניהם, במה דברים אמורים בחמור; אבל בגמל אם היה אחד מנהיג ואחד מושך - המושך קנה אבל לא המנהיג ."

לעומת זאת, בהלכות טוען ונטען (פרק ט' הלכה ז) הרמב"ם השמיט את הדין המיוחד הזה:

"שנים... שהיו רוכבין על גבי בהמה אחת, או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג... זה אומר הכל שלי וזה אומר הכל שלי - כל אחד משניהן נשבע בנקיטת חפץ שאין לו בזה הדבר פחות מחציו ויחלוקו..."

מהרמב"ם משמע, שכאשר הם טוענים "הכל שלי" והם אינם מבררים את טענתם; יתכן שהם קנו את הבהמה ממישהו שמכר להם אותה; ולכן הם יחלקו את הבהמה ואפילו שזה גמל. ולפיכך, הרמב"ם הביא את הדין הזה בהלכות טוען ונטען - בלא לחלק בין המקרים השונים. אולם אם הם יטענו במפורש שהם מצאוה - אזי יש לקיים בהם את חידוש הדין - שהנהגה לא קונה בגמל. ולפיכך, הרמב"ם הביא את הדין המחודש הזה רק ביחס לדיני מציאה.

הבדל בין קנייני מציאה לבין קנייני מקח וממכר
הרמב"ם מחלק בין קנין משיכה שבמציאה לבין קנין משיכה שבמקח-וממכר. הרמב"ם סבור, שקנין המשיכה במקח-וממכר ובמתנה , הוא מתקנת חכמים; אך קנין משיכה במציאה קיים בפני עצמו מן התורה. 1 לשיטת הרמב"ם, קנין משיכה במציאה הוא למעשה קנין משיכה בהפקר. שהרי מדין תורה כל אחד יכול לזכות ממטלטלין שהם הפקר - אם יעשה קנין ראוי.
הרמב"ם סבור שקנין המשיכה שקיים בהפקר נלמד מקנייני התורה שמצאנו בגנב; מפני ששני הקניינים נעשים ללא הקנייה של הצד השני. ולפיכך, באופן שהגנב קונה מטלטלין לענין כפל וחיובי אונסין - כך קונה כל אחד חפץ של הפקר (ומציאה).

לעיל בפרק "מחלוקת הסוגיות בקנייני הגנב" התבאר שלשיטת הרמב"ם קיימת מחלוקת סוגיות. הסוגיה בבבא מציעא דף י' ע"ב סבורה שקנייני הגנב דומים לקנייני מקח וממכר, והגנב קונה באמצעות הבאה ל"חצירו"; אך הסוגיה בסנהדרין דף פ"ה ע"ב סבורה שהגנב קונה באמצעות הבאה ל"שליטתו" - והרמב"ם והרי"ף הכריעו כמוה. ההבנה הזו גורמת להבדל המיוחד שנוצר בשילוב של הנהגת ומשיכת גמל.

אם אדם מצא גמל והוא מנהיג אותו לבדו, מכיוון שהגמל נמצא סמוך לו והגמל מציית לפעולות ה"הנהגה" , 2 הרי שהוא שולט בו - והוא זכה בגמל. אך אם אדם אחר נמצא עמו, והאדם האחר מושך את הגמל; האנשים סבורים שהגמל נכנע כלפי המושך ולא כלפי המנהיג; ולפיכך המושך קנה ולא המנהיג.
אולם במקח-וממכר. בשנים שחיזרו אחר בעל הגמל, שימכור להם את הגמל; קנין המשיכה פועל מדין תקנת חכמים. ובאופן זה אין זה משנה מי נראה שולט יותר. וכל אחד מהם מכניס את הגמל לתוך ד' אמות חדשות בסימטא (שהם חצירו); ובכך שניהם קונים יחד את הגמל.

לדיוק זה בדברי הרמב"ם - שקנייני מציאה דומים לקנייני גניבה והם שונים מקנייני מכירה - יש סיוע ממקום נוסף. הרמב"ם לא הזכיר שקנין משיכה במציאה (ובהפקר) יהיה דווקא בסימטא. לפי מה שהתבאר הדבר מתבקש מאליו. הרי"ף והרמב"ם סבורים, שקנין משיכה במציאה נלמד מקנין משיכה בגנב; - ולשיטתם גנב קונה במשיכה גם ברה"ר, אם הוא הביא שם את הדבר הגנוב לשליטתו. ולפיכך, גם במציאה והפקר שנמצאים ברה"ר, אם הזוכה הביא אותם שם לשליטתו - הוא קנה אותם.

^ 1.ועיין גם בקצוה"ח ובנתה"מ ובהגהות הגרעק"א בחו"מ בתחילת סימן קצ"ח.
^ 2.אך אם מכישו, והגמל בורח ממנו; פעולה זו קונה במכירה אך לא בגנב; ולכן לא תקנה גם במציאה; וכפי שהתבאר בפרק דלעיל.

בבא מציעא

"שנים אוחזין" במציאה