בית המדרש

  • ספריה
  • תפילת העמידה
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הכנה לתפילה וכיצד מתפללים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

undefined
4 דק' קריאה
שנו חכמים במסכת ברכות 1 : "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", והכוונה לרצינות המאפשרים לאדם מצב של יציבות נפשית המסוגלת להתרכז במעמד הגדול והאחראי. מעמד של הפגישה הבלתי אמצעית בינו לבין יוצרו, יוצר נשמתו ואדון חייו וגורלו, שהוא גם מלך העולם וכל יצוריו, העליונים והתחתונים.
מעמד נשגב זה מהוה אתגר קשה בהיות הבורא מסתתר ונעלם ואיננו מושג בשכל, וכל ההשגה בו היא מצד מעשיו ופעולותיו. כדברי המשורר 2 : "לא ראינוהו ולא ידענוהו אך ממעשיו הכרנוהו". באופן טבעי, האדם, שפגישותיו עם העולם היא דרך חושיו, זקוק למאמץ גדול כדי להתעלם מחושיו והשגתם, ולהתעלות מן העולם ומושגיו אל סיבת הסיבות ועילת העילות.

מה יעשה האדם כדי להשתחרר ממצבי הרוח הרגילים שיש בהם נטיה לשני קצוות: או לקלות ראש, שחוק ודברים בטלים שאין להם ערך, או התייחסות גדולה מדי לדברי העולם, כמו: כעס, פחד, עצב, רוגז וכדומה להם?
חז"ל מספרים שחסידים ראשונים היו שוהים בבית הכנסת שעה שלמה קודם התפילה כדי שיוכלו לכוון בתפילתם, ושעה אחת אחרי תפילתם כדי שלא תהיה תפילתם נראית עליהם כמשאוי. הגמרא 3 שאלה, אם היו שוהים כל כך, שעה לפני תפילה ושעה אחרי תפילה ועוד שעה בזמן התפילה, והרי יש שלוש תפילות ביום, כיצד הצליחו להתפרנס? ומתי למדו תורה? הרי לימוד תורה מצריך זמן רב אם רוצים להצליח בו. עונה הגמרא: כיון שהיו חסידים, שלח ה' ברכה במעשי ידיהם, וגם בתורה הצליחו במעט זמן להשיג יותר משאחרים מצליחים בזמן מרובה. כך מתברר, שלא רק שהתפילה איננה גורמת לבזבוז הזמן הדרוש לענינים אחרים של האדם, אדרבא היא נותנת ערך והצלחה לזמן כולו.

שקט נפשי מתוך אמונה- שער אל התפילה
עוד נאמר בגמרא 4 , שגם מי שלומד תורה לא יעמוד להתפלל מתוך לימוד דינים והלכות, ומשא ומתן בסוגיות התופסות את מחשבותיו, אלא מתוך הלכה פסוקה ומתוך שמחה. אין הכוונה להוללות, אלא להרגשה של נחת רוח. וכותב רש"י 5 : שהכוונה להזכיר את הנסים של יציאת מצרים המזכירים לאדם את חסדי ה' על ישראל עמו, או למזמור "אשרי יושבי ביתך" 6 שבו נזכרים גדלו וטובו של הקב"ה הטוב והמיטיב לכל בריה בעולם, ועד כמה הוא מקשיב ומאזין לכל צרכי האדם הרבים ומטפל בהם ברוב טובו וחסדו. גם הלכה פסוקה וברורה משמחת את האדם, כדברי הרמ"א 7 על פי הפסוק 8 : "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ואפילו אם ההלכה בנויה על מנהג שנתקבל על ידי עם ישראל, האנשים או הנשים, כמובא בגמרא.

אם כן שתי דרכים להכנה נפשית לתפילה: או שהייה בשתיקה, או התעסקות בחסדי ה' שהם עוזרים להכנה זו, כמו בלימוד הלכות פסוקות בלי מחלוקת או מזמורי שבח והלל לה' על חסדיו עם הכלל או עם הפרט. יתכן ושתי הדרכים ענינן אחד, כי גם השהייה בשתיקה איננה חוסר מחשבה, אלא בחשיבה על אותם ענינים המעוררים את האדם לתפילה בכובד ראש ובשמחה גם יחד.
השו"ע 9 פוסק להלכה שעל כולנו לשהות שעה אחת קודם תפילה, והרי במשנה נאמר דין זה כמנהג חסידים הראשונים בלבד?! והרי ידוע שאנו כמעט איננו יכולים לקיים דין זה, בעניותנו, ולהכנס לבית הכנסת שעה שלמה בלי דיבור קודם תפילה?!

על כן נראה לבאר את הדברים כך: אין לגשת לתפילה לפני ה' בלי הכנה. עמידה במצב זה מעידה על זלזול, והיא לבד יכולה להיות הסיבה להפסד התפילה וקבלתה. אם כן, הכנה לתפילה היא חיוב גמור, ולא רק לחסידים. מצד שני, לחייב אותנו בהכנת הלב בלבד אין טעם, כי אנו חלשי אופי וקטני שכל, וברובנו איננו מסוגלים לזה. על כן, סדרו לנו חכמים דרך להוציאנו אל שביל האור, והיא על פי עצת בעל "ספר החינוך" שכותב 10 : "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". לכן, תקנו לנו אמירת מזמורים ושבחים לה' המסייעים לנו להגיע אל השקט הנפשי מן הרדיפה אחרי הנאות העולם הזה ומילוי צרכינו דרכה, וחיפוש המנוחה בה' אלוהינו אשר רק אצלו נצאת שלוה ומרגעה מכל פחד ומכל רעש. כדברי המשורר האלוהי: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי... תערוך לפני שלחן נגד צוררי, דשנת בשמן ראשי כוסי רויה" 11 .

למחשבות והרגשות כאלו אנו זוכים להגיע על ידי אמירת זמירות התהילים לפני קריאת שמע והתפילה. החסידים הראשונים לא נזקקו להתרומם על ידי אמירת זמירות, אלא על ידי עבודה פנימית שבעזרתה הגיעו לרוממות גבוהה, שאנו איננו מסוגלים להגיע אליה. אמירת הזמירות בשבילנו היא ההכנה המינימלית שבלעדיה אפשר לומר שכמעט אין טעם להתפלל.

מתוך כך מובן עד כמה חשוב להגיע בזמן לתפילה כדי לומר את הזמירות, כי אם מאחרים ומדלגים את הזמירות, לא רק מפסידים את הזמירות אלא עלולים להפסיד את התפילה כולה. ובודאי מן הראוי לגרש את המחשבות הטורדניות לפני התפילה, ולהיות עד כמה שאפשר בעלי ראש צלול ונקי בזמן העמידה.

מי שבכל זאת מאחר או שאמירת הזמירות איננה מעוררת אותו מספיק, כתב "כף החיים" 12 שיחשוב בלבו: הנה אנוכי הדל נכנס להתפלל לפני מלך עליון, ושהיה כזאת היא השיעור המינימלי כדי להכין את עצמו לתפילה, להמון העם. וכמובן, אז יצטרך גם לקיים: אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של דברי תורה או אמונה או מצוה, שהיא משמחת, כאמור: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" 13 .


^ 1 פרק חמישי משנה א..
^ 2 שיר היחוד ליום חמישי- מובא בספר בית יעקב דף תסט ע"ב.
^ 3 מסכת ברכות דך לב ע"ב.
^ 4 שם דף לא ע"א.
^ 5 שם ד"ה "אלא מתוך שמחה".
^ 6 תהילים קמה.
^ 7 סימן צג סעיף ג.
^ 8 תהילים יט, ט.
^ 9 סימן צג סעיף א.
^ 10 מצוה טז.
^ 11 תהילים כג, ד-ה.
^ 12 סימן צג, ס"ק ו.
^ 13 תהילים יט, ט.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il