- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- עניני ספירת העומר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אפרת בת נעמי
בימי ספירת העומר מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא. לפיכך נהגו ישראל מקצת מנהגי אבלות בימים אלו, שלא לשאת אישה ולא להסתפר ולא לקיים בהם ריקודים ומחולות של רשות. אמרו חכמים שסיבת מותם היתה "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה". והיה העולם שמם מתורה, עד שלרבים נדמה היה שאבדה תקווה מישראל. אולם רבי עקיבא לא התייאש, ולמרות האסון הכבד, חזר וקיבץ תלמידים חדשים ולימדם תורה, "והם העמידו את התורה" (יבמות סב, ב).
כאלף שנים לאחר מכן, בעת מסעות הצלב שהחלו בשנת תתנ"ו לאלף החמישי, רצחו הנוצרים באשכנז רבבות יהודים, ואף אסונות אלו התחוללו ברובם בימי ספירת העומר. כחמש מאות שנים לאחר מכן, בשנות ת"ח ות"ט לאלף השישי, שוב אירעו רציחות נוראות במזרח אירופה, רבבות ואולי מאות אלפי יהודים נרצחו, ואף פרעות אלו אירעו ברובם בימי ספירת העומר. לפיכך נטו באשכנז להחמיר יותר במנהגי אבלות אלו.
להרבות שלום בין תלמידי חכמים
רביבים (742)
הרב אליעזר מלמד
349 - בענווה, לא בענבים
350 - להרבות שלום בין תלמידי חכמים
351 - לברך על בתי ישראל ביישובם
טען עוד
זמן מנהג האבלות
משך ימי האבלות הוא 33 ימים למנהג אשכנזים ו-34 ימים למנהג ספרדים. למנהג אשכנזים, בבוקר יום ל"ג בעומר נפסקים מנהגי האבלות, מפני ש"מקצת היום ככולו". ולמנהג ספרדים המנהגים נמשכים עד בוקר יום ל"ד, אלא שבמשך כל ליל ויום ל"ג בעומר עצמו מותר לשיר, לנגן ולרקוד, לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי. אבל עדיין אסור להסתפר ולהתחתן עד בוקר יום ל"ד בעומר.
ימי חול המועד פסח ושבתות
יש לציין כי אף שגם ימי חול המועד פסח, וכן ימי השבתות וראש חודש נחשבים בכלל ימי האבלות, בפועל אין האבלות ניכרת בהם. שכן בימי חול המועד פסח מצווה לשמוח, וממילא מותר לשיר ולנגן (מ"ב תקכט, טז). וזה שאין מתחתנים בחול המועד פסח, אינו מפני מנהג האבלות, אלא שאין מתחתנים בחול המועד כדי שלא לערב את שמחת החתונה בשמחת החג (שו"ע או"ח תקמו, א). וכן אסרו חכמים להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפרו לפני החג (שם תקלא, ב).
וכן לגבי השבתות, אין מתחתנים ומסתפרים בהן רק מפני שאסור להתחתן ולהסתפר בשבת ולא מפני מנהג האבלות.
ואע"פ כן מחשיבים את ימי חול המועד והשבתות למניין שלושים ושלושה (לאשכנזים) או שלושים וארבעה (לספרדים) ימי האבלות. וכיוצא בזה מצינו לגבי אבלים היושבים שבעה, שהאבלות אינה ניכרת בשבת, ואע"פ כן גם השבת נספרת כאחד מימי השבעה.
מנהג נוסף באשכנז
עוד היה מנהג רווח באשכנז, לנהוג שלושים ושלושה ימי אבלות מראש חודש אייר עד ערב חג השבועות (יש נוהגים מל' ניסן עד ג' סיוון, ויש נוהגים מב' אייר עד ערב חג השבועות). כי העיקר הוא לנהוג בימי ספירת העומר 33 ימי אבלות, וכיוון שבסוף ימי הספירה אירעו עוד אסונות, ולעומת זאת בתחילת הספירה הימים שמחים יותר, שהם בחודש ניסן ובימי חול המועד, לפיכך נהגו להתחיל את האבלות מראש חודש אייר. ובארץ ישראל, בהשפעת מנהג הספרדים, כמעט כל האשכנזים נהגו לקיים את מנהגי האבלות בתחילת ימי הספירה. והרוצה להמשיך במנהג משפחתו - רשאי.
תספורת
כפי שלמדנו, למנהג ספרדים אין מסתפרים עד בוקר יום ל"ד בעומר, ולמנהג אשכנזים עד ל"ג בעומר. אלא שיש להוסיף כי הנוהגים על פי האר"י נזהרים שלא להסתפר עד ערב חג השבועות, ויש לזה טעם על פי הקבלה ולא מפני האבלות.
התספורת שאסורה בימי האבלות היא תספורת רגילה, שיש בה צד של שמחה אסורה, אבל מותר לגזור את השפם אם הוא מפריע לאכילה. וכן מי ששער ראשו המגודל גורם לו כאבי ראש או שיש לו פצעים בראשו, רשאי להסתפר בימים אלו.
תספורת לנשים וילדים
גם נשים בכלל איסור תספורת, אבל מותר לאישה להסתפר לשם צניעות, כגון אישה ששערותיה יוצאות מכיסוי ראשה - מותר לה לספרם. וכן כשיש צורך להסיר גנאי, מותר לנשים למרוט גבות ולהוריד שערות שבפנים.
גם את הקטנים אין לספר בימים אלו. ולצורך גדול, כדי למנוע מהם צער, מותר לספרם (ע' פניני הלכה זמנים ג, ו).
האם דין גילוח כדין תספורת
לדעת רבים גילוח בכלל איסור תספורת, ובכל הימים שאסור להסתפר אסור גם להתגלח. ורק למי שעלול להפסיד את פרנסתו אם לא יתגלח מותר להתגלח (כה"ח תצג, יט, אג"מ או"ח ד, קב). וכך נוהגים רוב בני הישיבות, שאינם מתגלחים בימי האבלות שבספירת העומר.
אולם מנגד, יש סוברים שיש הבדל יסודי בין תספורת לגילוח. בתספורת יש חגיגיות, וכפי שמקובל שאנשים מסתפרים לקראת חגים ואירועים חגיגיים. ואילו הגילוח בימינו הוא מעשה שגרתי, הנעשה כל יום או כל כמה ימים, ומגמתו להסיר את הזיפים המכערים את פניהם של הרגילים להתגלח, ולא עליו חל המנהג שלא להסתפר. ובמיוחד בערב שבת, ראוי להתגלח, כדי שלא לקבל את השבת באופן לא מכובד. וכך משמע מכמה מגדולי האחרונים, שלכבוד שבת היה ראוי להתגלח (מ"א תקנא, יד; באו"ה תקנא, ג).
והרוצים לסמוך על דעת המקילים רשאים, ואין למחות בידם. אולם נכון למעשה שכל אדם ימשיך במנהג אביו, או כפי שמורה רבו (פניני הלכה זמנים ג, ז).
ריקודים וכלי זמר
כיוון שנהגו בימי הספירה שלא להרבות בשמחות יתירות, כתבו האחרונים שבכלל זה יש לאסור ריקודים ומחולות של רשות (מ"א תצג, א). וכן נהגו לאסור נגינה ושמיעת כלי זמר.
מותר ליהודי שמתפרנס מנגינה לנגן במסיבות של גויים לצורך פרנסתו, מפני שהוא עסוק בעבודתו ואינו שמח במיוחד. וכן מותר ללמוד וללמד לנגן בימי הספירה, הואיל ואין בזה שמחה (פניני הלכה זמנים ג, ח).
בשמחה של מצווה מותר לנגן כמקובל. לכן במקום שרגילים הכול להזמין תזמורת למסיבת בר מצווה, אם מסיבת בר המצווה מתקיימת ממש ביום הגיע הנער למצוות - מותר להזמין תזמורת (עיין פניני הלכה זמנים ג, ט).
שמיעת מוזיקה ממכשיר חשמלי ביתי
לדעת רבים, אין הבדל בין שמיעת נגנים חיים לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר ובשלושת השבועות, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. אבל לשמוע קולות זמר דרך מכשירים אלקטרוניים בלא ליווי תזמורתי - מותר (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד).
לעומתם יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו אינו חל על שמיעת כלי זמר דרך רדיו או שאר מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד, שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך מכשירים אלקטרוניים, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה, שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד, שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור בימים אלו גם ממכשירים ביתיים, אבל ניגונים רגילים, וקל וחומר ניגונים עצובים, אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר.
למעשה, הרוצה להקל רשאי לסמוך על דעה זו ולשמוע שירים עצובים ורגילים, אבל שירים שמחים אין לשמוע כלל. וגם שירים רגילים מותר לשמוע רק באוזניות או בתוך חדר, אבל בקול רם שנשמע גם מחוץ לחדר אסור, מפני שעוצמת הקול מגבירה את החגיגיות (פניני הלכה זמנים ג, י).
נראה שלכל הדעות, הנוהג ברכב וחושש שמא יירדם, רשאי לשמוע מוסיקה כדי לשמור על ערנותו.
קניית דברים שמברכים עליהם שהחיינו
מותר בימי ספירת העומר לקנות פרי חדש ולברך עליו 'שהחיינו', וכן מותר לקנות בגד חדש או רהיט חדש ולברך עליו 'שהחיינו', שיש הבדל בין ימי בין המיצרים שאין מברכים בהם 'שהחיינו' לימי ספירת העומר. ואמנם בקהילות אשכנז היו רבנים שהחמירו גם בימי האבלות שבספירת העומר שלא לברך 'שהחיינו', והמחמיר כמותם תבוא עליו ברכה. אבל בשעת הצורך רשאי גם המחמיר להקל. ואם ירצה להדר, ישתדל לחדש אותם ולברך עליהם 'שהחיינו' בימי שמחה, כגון שבת, ראש חודש או יום העצמאות.
נישואין ושמחה גדולה לאחר ל"ג בעומר
למנהג ספרדים, לאחר ל"ד בעומר ביום אין יותר שום מנהג אבלות, ומותר לערוך נישואין ולקיים חגיגות בלא הגבלה.
אולם למנהג רוב האשכנזים, אף שעיקר מנהגי האבלות נסתיימו בל"ג בעומר, מכל מקום נוהגים שלא לקיים שמחות גדולות ובכללם נישואין עד ראש חודש סיוון. וכמה סיבות לכך, ואחת מהן, שבאותם הימים אירעו באשכנז רציחות נוראות בעת מסעי הצלב וגזירות ת"ח ות"ט. לפיכך, אף שמותר לאדם לנגן בימים אלו בכלי זמר בביתו לשם שמחה, מכל מקום אסור לו להשתתף בהופעה של תזמורת או זמרים, מפני שאירוע כזה חגיגי במיוחד. וכן אסור לקיים חוג של ריקודי עם, מפני שאלו ריקודים של שמחה. אבל מותר לקיים חוג מחול אירובי, מפני שעיקרו נועד להתעמלות. בכ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, מותר לקיים שמחות גדולות ונישואין גם למנהג אשכנז.
כל זה לפי מנהג אשכנז הרווח, אולם יש סוברים, שגם יוצאי אשכנז רשאים לכתחילה לקיים נישואין בימים שלאחר ל"ג בעומר. ובשעת הצורך ראוי לאדם להתייעץ בזה עם הרב המקומי או רבו המובהק אם לסמוך על דעת המקלים.
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
עבודה שאין לה סוף
הקשר בין ניצבים לראש השנה
משמעות המילים והדיבור שלנו
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מתנות בחינם
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
ענייני כשרות המצויים
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?