בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות תשעה באב
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

דברים האסורים בתשעה באב

אכילה ושתיה; מעוברות ומניקות; קטן; האוכלים בתשעה באב; רחיצה; נעילת הסנדל; לימוד תורה; שאילת שלום; מלאכה; ישיבה על ספסל; תשמיש.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

תשס"ג
7 דק' קריאה



אכילה ושתיה
א. אסור לאכול או לשתות בתשעה באב משקיעת החמה בערב תשעה באב ועד צאת הכוכבים במוצאי תשעה באב. חולה שאין בו סכנה או קטן - אינו צריך לצום.

ב. חולה האוכל בתשעה באב אינו צריך דווקא שרופא יאמר לו לאכול, אלא מי שמרגיש בעצמו חולשה ויודע שהוא חולה אף על פי שאין בו סכנה - יאכל. אך לא יאכל מעדנים או בשר ולא ישתה יין. ואם רופא יאמר לו לאכול שני תבשילין או בשר - חייב לאכול.

מעוברות ומניקות
ג. מעוברות ומניקות צריכות לצום בתשעה באב אפילו שמצטערות הרבה - אם לא במקום שיש לחוש לחולשה מיוחדת כדין חולה שאין בו סכנה. ודין חולה הוא שאף על פי שאין בו סכנה, יש להקל לו שלא להשלים התענית, רק יתענה איזה שעות, ומכל שכן אם הוא חלוש בטבעו. (שו"ע תקנד סע' ה).

ד. מניקה שאין לתינוק שלה מה לאכול, צריכה לאכול. ונהגו המניקות להתחיל את הצום עד שירגישו חולשה או חסרון חלב (עיין ברכ"י שם).

ה. יולדת עד ל' יום דינה כחולה שאין בה סכנה. ולאחר ל' יום דינה כמו כל אדם. ואם היא מרגישה חולשה מיוחדת, הרי היא כמו כל חולה שאף על פי שאין בו סכנה, מותר לה לאכול. אך אם מרגשת בעצמה שהיא בריאה לגמרי והתענית לא תזיק לה, יש לה לגמור את התענית. (עיין שו"ע תקנד סע' ו. כה"ח שם ס"ק כו-כט ומשנ"ב ס"ק יד).

קטן
ו. קטנים, עד גיל בר מצווה לא יצומו את כל צום תשעה באב; אבל צריכים לצום מספר שעות כדי להתחנך במצוות. (עיין כה"ח שם ס"ק כג).

ז. ילדים קטנים אין להאכילם מעדנים ביום זה אלא רק כדי צרכם, ויש מי שכתב להאכילם לחם ומים בלבד ולא נהגו כן. (כה"ח תקמט ס"ק ח. תקן ס"ק ט).

ח. קטנים שהגיעו לגיל שמבינים שהוא יום תשעה באב, צריך לחנכם שלא ילבשו מנעלי עור.

ט. חיילים, בכוננות מבצעית שצריכים להיות בכושר מבצעי, צריכים לאכול. חיילים שנמצאים באוהלים - ינהגו בכל מנהגי אבלות באכילה, בנעליים וכדו'.

האוכלים בתשעה באב
י. אלו שצריכין לאכול בתשעה באב, אינם צריכים לאכול כמויות קטנות כמו ביום כיפור אלא יאכלו כדרכם; אמנם לא יתענגו במאכלים, אלא בכדי צורך בריאות הגוף. (עיין שו"ע תקנד סע' ה. כה"ח שם ס"ק ל).

יא. מי שאכל שלא בהיתר ביום התענית בין בשוגג בין במזיד, חייב להמשיך לצום אף על פי שאכל (שו"ע תקס"ח סע' א'). וישאל שאלת חכם כמה תעניות עליו לצום על מנת לתקן את אשר עיוות (עיין כה"ח תקמט ס"ק ז', כה"ח תקנ"ח ס"ק י"ב).

יב. חולה האוכל בתשעה באב אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה, יאמר "נחם" קודם "ותבנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו" וחותם, "ברוך אתה ה' מנחם ציון בבנין ירושלים", ולדעת השו"ע לא יאמר "נחם" (עיין שו"ע תקנז ומשנ"ב ס"ק ה וכה"ח שם ס"ק יא ולבא"ח שם כז רק אם אכל מן המנחה ולמעלה).

רחיצה
יג. אסור לרחוץ בתשעה באב בין במים חמין בין במים קרים, ואפילו להושיט אצבעו לתוך מים אסור. ואינו אסור רק רחיצה של תענוג אבל שלא לתענוג מותר. ולכן מותר לאדם לרחוץ עד סוף קשרי אצבעותיו בבוקר כשקם משנתו, ויזהר שלא ירחוץ יותר מכן שזהו עיקר הרחיצה בשחרית מפני שרוח רעה שורה על האצבעות, ולאחר שנגבם קצת ועדיין אצבעותיו לחות קצת, יעבירן על עיניו. (שו"ע תקנד סע' ז, י, יא. בא"ח דברים כב).

יד. אם עיניו מלוכלכות הרבה ודרכו לרחצם במים, רוחצם גם עתה כדרכו ואינו חושש. וכן אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וכדומה - מותר לרחוץ במקום המלוכלך. וכן כשעשה צרכיו - מותר לו לרחוץ ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו. ואם ידיו מלוכלכות ממש - יכול לרוחצם יותר מכן. (שו"ע שם סע' ט, יא).

טו. מותר לאדם לרחוץ ידיו לתפילת מנחה רק אם ידיו מלוכלכות או שהוא רגיל לרחוץ ידיו לפני כל תפילה. (כה"ח שם ס"ק נא. עיין בא"ח דברים כב).

טז. ההולך לצרכי מצווה ואין לפניו דרך אחרת רק לעבור במים, עובר במים בין בהליכתו בין בחזרתו ואינו חושש. אבל אם הולך בשביל ממונו, בהליכתו - מותר לעבור במים, ובחזרתו - אסור (שו"ע שם סע' יב, יג).

יז. הבא מן הדרך ורגליו כואבות - יכול לרחוץ אותם אף במים חמים. (עיין כה"ח שם ס"ק סג).

יח. אשה שחל טבילתה בליל תשעה באב, לא תטבול כיוון דאסורין בתשמיש (שו"ע שם סע' ח).

יט. מותר לנשים לבשל ולשטוף אוכל, שהרי אינן מתכוונות לתענוג. (עיין כה"ח שם ס"ק מד. בא"ח שם).

כ. סיכה בשמן או במשחה שהיא לתענוג - אסורה. אבל לרפואה - מותר. (שו"ע שם סע' טו).

כא. גם מי שהותר לו לאכול בתשעה באב, אסור ברחיצה ושאר העינויים אם לא שצריך להם לרפואתו.

נעילת הסנדל
כב. אסור לנעול נעליים או סנדלים של עור, אבל נעליים של בד וגומי מותרים. אמנם נעל בד שיש לה סוליה של עור - אסורה, וכן נעל עץ עם חיפוי של עור - אסורה. אבל נעל בד שיש לה קישוטי עור - מותרת (שו"ע שם סע' טז).

כג. נעל של עץ עם רצועת עור שמחזיקות את הרגל - מותרת (שו"ע שם. כה"ח ס"ק עה).

כד. יש מחמירים שלא לנעול נעל גומי עם סוליה עבה אף על פי שכולה גומי (עיין כה"ח שם ס"ק סט, ע. וכן משמע מהרמב"ם, הל' שביתת עשור פ"ג ה"ז).

כה. חיילים ההולכים במסעות רגליים בנעלי עור, וכן מי שמהלך מעיר לעיר ברגל, כיוון שהוא טורח גדול, לא אסרו עליו חז"ל לנעול נעליים, אך עדיף שילך עם נעלי גומי. אמנם כשמגיע לעיר, חולץ את נעליו. ואם נוסע ברכב, אסור בנעילת הסנדל (עיין שם סע' יז).

כו. מי שחייב לילך עם נעלי עור מחמת בריאות - ישים בנעליו עפר וכדו' לזכור את הצום והצער (כה"ח שם ס"ק פ).

כז. מי שאין לו נעלי בד - ילך עם גרביים. ואם הוא נמצא במקום נכרים שאינו יכול לילך עם גרביים ישתדל לקנות נעלי בד וגומי שלא לבטל המצווה. ואם אין לו יכול לילך עם נעלי עור (כה"ח שם ס"ק פא).

כח. אפילו מי שנועל נעליים רגילות בהיתר כדלעיל - לא מברך בברכות השחר של תשעה באב "שעשה לי כל צרכי" כיוון שרוב הציבור לא עושה כמותו. ויש סוברים לברך ברכה זו במוצאי תשעה באב כשלובשים את מנעליהם, ואין דעתו של הרב "בן איש חי" ב"רב פעלים" נוחה מזה (ר"פ ח"ב ח'. עיין כה"ח שם ס"ק עח).

לימוד תורה
כט. דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט ט), ולכן אסור בתשעה באב ללמוד תורה כי אם בדברים שמעציבים את לבו, כגון בספר ירמיה בדברים הרעים שבו, אך פסוקי נחמה שבו ידלג. וכן פורעניות על אומות העולם שכתובים שם ידלג. וכן מותר ללמוד בספר איוב, ומדרש איכה, ובפרק אלו מגלחין במסכת מועד קטן שמדברת על דיני אבל ומנודה, ובפרק הניזקין במסכת גיטין בסיפורי החורבן. ובירושלמי סוף מסכת תענית דמיירי מחורבן. ואף באלו שהוא מותר ללמוד, אסור לעיין בהם איזה קושיא ותירוץ או דרוש, כי משמחים את הלב. וכל מה שמותר האדם ללמוד בעצמו - מותר ללמוד גם עם הילדים (שו"ע תקנד סע' א, ב. כה"ח שם ס"ק ח-טו).

ל. אפילו מי שרגיל לומר בכל יום "פרקי תהלים" "סדר מעמדות" או "חק לישראל" לא יאמרם עד אחרי השקיעה במוצאי תשעה באב, וישלים ביום שאחריו.

לא. אסור ללמוד תורה גם בהרהור בתשעה באב. (שו"ע תקנד סע' ג).

שאילת שלום
לב. אסור לשאול בשלום חברו בתשעה באב. ואפילו לומר "בוקר טוב" וכד' - אסור. ואם מישהו מברך אותו לשלום - ישיב לו בשפה רפה כדי שלא יגיע למחלוקת (שו"ע שם סע' כ. כה"ח שם ס"ק צ. בא"ח דברים כד).

לג. אסור לשלוח בתשעה באב מתנה לחברו, שזהו בכלל שאילת שלום. אך מותר לשלוח מתנה או לתת צדקה לעני כל היום (כה"ח שם ס"ק צא. בא"ח שם).

לד. לא יטייל בתשעה באב ברחובות כדי שלא יבוא לידי שחוק וקלות ראש (שו"ע שם סע' כא).

לה. יש אוסרים לעשן סיגריות בתשעה באב ויש מתירין לעשן אחר הצהריים בצנעא בתוך ביתו. (כה"ח שם ס"ק ג).

מלאכה
לו. נוהגים שלא לעשות כל מלאכה בלילה וביום. ואיזה מלאכה אסורה? כל מלאכה שיש בעשייתה שיהוי קצת אפילו אינה מעשה אומן. אבל הדלקת חשמל, נסיעה באוטו, קשירה וכיוצא בהם מותרים, שאין בעשייתם הסחת דעת מהאבלות. ואחר הצהריים עושין את כל המלאכות. וירא שמים יחמיר כל היום, שלא יסיח דעתו מן האבלות (עיין שו"ע, רמ"א שם סע' כב. כה"ח שם ס"ק צז. בא"ח דברים כד).

לז. נוהגין לאסור משא ומתן בליל תשעה באב וכל לפני הצהריים, ומתירין אחר הצהריים. וירא שמים יחמיר כל היום, שלא יסיח דעתו מן האבלות (שו"ע שם. כה"ח שם).

לח. מותר לעשות כל מלאכה כל היום על ידי גוי (שו"ע שם. בא"ח דברים כד).

לט. טוב לחלוב הפרות בתשעה באב על ידי גוי, ואם אי אפשר מותר בעצמו (רמ"א שם סע' כב. בא"ח דברים כד).

מ. מותר לעשות כל מלאכת דבר האבד כל היום, גם בעצמו (שו"ע שם סע' כג).

מא. נוהגין שלא להכין צורכי הסעודה עד אחר הצהריים. אבל לצורך מצווה - מותר (שו"ע תקנט סע' י. כה"ח שם ס"ק עח).

מב. נהגו הנשים לנקות את הדירה אחרי חצי היום ויש מקור למנהג זה להביא אמונה בגאולה (ברכ"י תקנט סע' י).

ישיבה על ספסל
מג. נוהגין שלא לשבת על ספסל לא בלילה ולא ביום לא בבית הכנסת ולא בביתו, עד לאחר הצהריים כי אם על הארץ, ולא על הארץ ממש, אלא על שמיכה או שטיח וכדו'. שאינה גבוהה טפח (שמונה ס"מ). אחר צהרים מותר לשבת על כסא.

מד. הנוהג או הנוסע ברכב יכול לישב על כסא כדרכו.

תשמיש
מה. תשמיש המטה, אסור. ויש להחמיר שלא לנגוע באשתו בלילה וביום. ואפילו שלא להושיט משהו מיד ליד. ויש מקילים ביום - ואין להקל. (עיין שו"ע תקנד סע' יח. כה"ח שם ס"ק פה. בא"ח דברים כג).

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il