אל המנוחה ואל הנחלה

משה מצווה את בני ישראל שבארץ ישראל יקריבו קורבנות רק במקום אשר יבחר ה' , ורק במדבר, כאשר עוד לא הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, הם יכולים להקריב קורבנות במקומות אחרים.
ניב זה מביע את עניין הגאולה , ורבי יצחק אברבנאל כתב שלושה ספרים המסבירים את הגאולה: "ויהיו שלשה אלה בני נח, הם שלשה הספרים האלה שיעירו ויעוררו אל המנוחה ואל הנחלה" ( ספר משמיע ישועה מבשר טוב הי"ז ), והיה אף מי שדקדק לכנות בשם זה רק את סוף הגאולה : "הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לחייב לגמור ההלל בברכה" ( שו"ת יביע אומר, חלק ו - אורח חיים סימן מא ).
הביטוי מופיע גם כתפילה ואיחולים לגאולה השלימה : "ואדיר ונאור יאר פניו אתנו סלה, ונהיה לו לעם סגולה, עד יביאנו אל המנוחה ואל הנחלה, ויבנה עיר ד' על תלה" ( שו"ת בית שערים, חלק יורה דעה סימן רלו ), וזאת בניגוד לרפורמים שהשמיטו תפילות על הגאולה מסידוריהם: "נזורו אחור מלהתפלל לבא אל המנוחה ואל הנחלה, ובסדר תפלתם אשר נדפס דברו בלט נגד ד' ונגד משיחו, כי לא יאמינו לקול האות האחרון כי יתן עליו רוחו" ( שו"ת חתם סופר, חלק ו - ליקוטים סימן צג ).
יש אומרים כי כאשר הנפש נפרדת מהגוף , כל אחד מאלו נמצא בתהליך ארוך, עד שמגיע לשקט והמנוחה האחרונים : "וכשיגיע למה שהיה אינו צריך עוד חמלה כי כבר הגיע אל המנוחה ואל הנחלה" (תורת המנחה, פרשת חקת, דרשה סא ).
אדם עולה בדרגות הרבנות, השררה והכבוד, עד שמגיע לדרגה גבוהה , ואין עוררין וחולקין עליו : "ואני תפלה ה' ישיתהו מעלה מעלה לשם ולתהלה, וינהלהו על מי מנוחות סלה, מתחלה על גפי ולבסוף על מרומי אל המנוחה ואל הנחלה בלי מצרים ומנוחת שלום עד בלי ירח" ( שו"ת תשובה מאהבה, חלק א סימן קיח ).