חוויות בקדושה | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
כי תבוא

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אברהם בן רוחמה

2 דק' קריאה

פעם היה פרופסור אחד שנלחם מאוד בחינוך הדתי. אותו פרופסור טען בלהט, שהחינוך הדתי הוא חשוך ומחזיר את האנשים שנים רבות אחורה.
והנה, יום אחד דופק הפרופסור על דלתו של אחד מגדולי הרבנים ובפיו אמירה - אני רוצה לעשות הכול למען קידום החינוך הדתי!!
לתמיהתו של הרב, הסביר הפרופסור - לא מזמן השתתפתי באחת ממלחמות ישראל. באחד הקרבות נפצעתי קשה, ונשארתי לבדי בשטח. למוחי חלחלה התובנה, שאם לא יבואו לחלצני בשעתיים הקרובות, חיי יסתיימו.
אמרתי לעצמי - על מה אחשוב בשעתיים האחרונות לחיי?
בתחילה, חשבתי על כתבי גדולי הפילוסופיה. אך זה לא סיפק אותי בשעתיים האחרונות לחיי.
אחר כך חשבתי על סיפוריהם המובחרים של גדולי הסופרים, אך גם זה לא התאים.
עד שלפתע, נזכרתי בשמחת תורה, עת אבא וסבא לקחוני לבית הכנסת לנשק את התורה ולרקוד עימה. זה התאים לשעתיים האחרונות לחיי. נדרתי, שאם אנצל, אעשה הכול כדי שכול ילד בישראל יזכה לכך.
חינוך הילד היהודי, ובעצם - כל החיבור של היהודי לתורה ולקדושה, בנוי הרבה על החוויה בזמן עשיית המצוות. מחקרים מוכיחים שככל שאדם מפעיל חושים רבים יותר בשעת לימוד או עשיית מעשה, כך הדברים נחרתים חזק יותר בזיכרונו. אם שמעת באוזניך בלבד תזכור אחוזים מסוימים מהחומר הנלמד, אולם אם ראית גם מצגת בעניין תזכור יותר. ואם בלימוד כך, הרי חוויה שנוגעת פעמים רבות במגוון חושים - טעם, ריח, ראיה, שמיעה ומישוש על אחת כמה וכמה. ובמיוחד, שחוויה לא נוגעת רק בחושים, אלא נוגעת בנפש ונשארת שם לעולמים.
פרשת 'כי תבוא' פותחת בפרשיית הביכורים. מי שקורא את המשניות במסכת ביכורים, המתארות את הטקס הגדול ורב הרושם של הבאת הביכורים לבית המקדש, רואה עד כמה חז"ל ראו חשיבות ביצירת חוויות בקדושה, שיטביעו את חותמם בנפש היהודי.
וכך מתארת המשנה (ביכורים פ"ג) - "כיצד מעלין את הבכורים? כל העיירות שבמעמד (באזור) מתכנסות לעירו של מעמד (העיר המרכזית באזור), ולנים ברחובה של עיר. ולא היו נכנסים לבתים. ולמשכים היה הממונה אומר: קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלוקינו.
... והשור הולך לפניהן, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו. והחליל מכה לפניהן, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים... הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתן, לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. כל בעלי אומניות שבירושלים היו עומדים בפניהם ושואלין בשלומן ואומרים: אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום...
הגיעו להר הבית, אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה ודיברו הלוים בשיר (תהילים ל) ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי... ומניחו בצד המזבח והשתחווה ויצא..."
כל המתבונן בטקס זה רואה שמשולבים כאן צעדה, מחזה, מוזיקה ועוד, והכול ביחד הוא חוויה גדולה ועצומה המכוונת כל כולה למפגש עם הקודש ועם ה'.
בימים אלה, עת קרבים החגים, חשוב כל כך שנחפש להעניק לילדינו חוויות בקדושה. אם רוצים אנו, שילדינו ייקחו עימם להמשך חייהם זיכרון חיובי מהחגים ומהמצוות, וימשיכו בהם לאורך ימים, לא מספיק שנעשה את המצוות או שנאמר לילדים שחשוב לעשותם, עלינו להפוך את החגים והמצוות לחוויה.
אומרים בשם אחד מגדולי ישראל, שלצערנו בנו עזב את הדרך, שאמר לעת זקנתו, שזה אירע לו מפני שהיה חשוב לו ללמוד תורה, ולכן היה מקצר בסעודת השבת ולא שר זמירות שבת.
לעומת זאת, סיפר לי יהודי על עצמו, שגם בתקופות בחייו שהוא היה רחוק מאד מתורה ומצוות, הוא היה תמיד קם לסליחות ומקפיד על מספר דברים נוספים, שהיו זכורים לו כחוויה מיוחדת מימי ילדותו.
ובעזרת ה', נזכה שכול ילדינו ייקחו מבתינו חיים של קדושה וימשיכום בחייהם.

כי תבוא