בן סורר ומורה

בן אשר אינו שומע בקול הוריו גם לאחר התראות וייסורים, במיוחד הוא זולל וסובא, בן רשע כזה מכונה "בן סורר ומורה" (כא, יח).
הביטוי משמש לתאר בן רשע , או אף אנשים מבוגרים הנמשכים אחר זלילה וסביאה : "לך אכול בשמחה והתענג בתענוגים ברבורים ושליו ודגים, בכל יום ויום עשה לך חגים, בהיתר והכשר גמור, ולא יודעים ולא מודיעים שהתאוה והתענוג בעצם הוא טריפה ואסור לנו, והוא מעשה בן סורר ומורה זולל וסובא ח"ו" (שו"ת משנה הלכות יג, קעח).
השתמשו בביטוי כנגד רבנים שהורו שלא כהלכה . בזמן הפולמוס על ספרי הרמב"ם, כך כינו מגיני הרמב"ם את החולקים והמכפישים את "מורה נבוכים": "קמו ברוב זדונם, וידרכו את לשונם, קבר פתוח גרונם, ויתלקטו כל איש סורר ומורה..." (מכתב הנשיאים בני חסדאי להגנת מורה נבוכים, נדפס בישורון, המאסף ענייני חכמת ישראל, כרך שמיני, עמ' 48, 1875).
רבנו תם חולק על רבנו אפרים בעניין שמרי עכו"ם, ומגנה את הרבנים הפוסקים כרבנו אפרים להיתר : "וכתב ר"ת והמורה יורה כבן סורר ומורה, ועלי יערה רוח הבורא" (תוספות עבודה זרה, לד, א ד"ה דורדיא). דברי ר"ת אלו צוטטו ע"י רבנים רבים כנגד רבנים שפסקו לפי דעתם שלא כהלכה, כגון: "והמורה הורה, כבן סורר ומורה, ועלינו רוח ממרום יערה, לקדש שם הנכבד והנורא, ולהורות כתורה" (שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא, יורה דעה, סימן קעז), או הרב וולדינברג האוסר לחלל שבת בשביל רפואות סגוליות וקמיעות אפילו לחולה שיש בו סכנה: "וכל מי שיעלה על דעתו להורות בזה איזה הוראת היתר, הרי תהא הוראתו כהוראת בן סורר ומורה, ועלינו יערה רוח הבורא" (שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן טו - קונ' משיבת נפש פרק ח).
יש גם דוגמאות בגנות המחמיר במקום שאין להחמיר , ואז המשמעות של "סורר ומורה" היא "אוסר ומורה": "אם אינו ישר בעיניך פרוש מן הבשר. ומה לך לדרך אסור כולל לאסור על אחרים אסר. וכשם שאסור להתיר את האסור. כך לאסור את המותר. וסופו להתיר את האסור מדנקטיה רמות רוחא יתירא. מי שמך לאיש סורר ומורה" (שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קמ).
רב שרצה להתנדב להתגייס לצבא האמריקני נחשב בעיני פוסק אחד לסורר ומורה, כלומר, רב שהוא חוטא : "ולית דין צריך בשש שאם נכנס מעצמו ועבר על דברי תורה אין זה רב אלא מערב רב, ואינו מורה אלא בן סורר ומורה" (שו"ת משנה הלכות חלק ג סימן לה).