- הלכה מחשבה ומוסר
- התבוננות אמונית
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ויצא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רינה בת ציון אהרון הי"ד
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
א) יצחק מברך את יעקב שירגיש את האור הגדול שנמשך על האדם בעת לימוד התורה וקיום המצוות. וע"י שמרגישים זאת- לא ניתן לפסוק מן הלימוד.
ב) ידיעת ערך התו"מ וגדולת נשמתנו- זה נותן לאדם כח להתגבר על הקשיים ולעבוד את ה'.
ג) נבואתו השנייה של יעקב שלא יכלה להיכתב.
ד) ע"י התפילה- אדם מצליח למשוך אורות גדולים מלמעלה, ולהתעלות למעלה.
ה) החיות והחמצן של הנשמה זה ע"י התורה.
ו) כל אחד יכול!
א) יצחק מברך את יעקב שירגיש את האור הגדול שנמשך על האדם בעת לימוד התורה וקיום המצוות. וע"י שמרגישים זאת- לא ניתן לפסוק מן הלימוד:
בברכות שבירך יצחק את יעקב כתוב: "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה''- ומפרש"י שנכנס עמו ריח ג"ע, כלומר האור הא-לוקי של התו"מ של יעקב נכנס עמו.
צריך להבין מדוע הפסיק בתיבות אלו בין הפתיחה- 'ויברכהו' לבין הברכה עצמה- 'ויתן לך הא-לוקים מטל השמים'? האוה"ח מתרץ שההתחלה זו ברכה רוחנית ואח"כ הפסיק והמשיך בברכה גשמית.
אבל יש מפרשים שהכל ברכה אחת, וצריך להבין מדוע יש הפסק? יצחק ברכו בברכה זו 'ראה ריח בני'- זו הברכה הכי חזקה. שכאשר אנו מקיימים מצוות אז יש בזה אורות עליונים מאוד, והשכר כל מצווה הוא גדול יותר מכל העוה"ז, ועיקר השכר הוא לעוה"ב, ואין לנו כלל השגה בזה, ואם היינו זוכים להרגיש אור זה לא היינו מסוגלים להפסיק מקיום המצוות. וכל אחד שמקיים מצווה או עוסק בתורה יש סביבו המון מלאכים. ויצחק בשעת הברכה את ראה את האורות הא-לוקיים הללו, וראה שהוא גם מצליח להרגיש אורות אלו בעוה"ז- ביקש יצחק שיעקב תמיד יראה- 'ראה'- אורות אלו.
מן השמיים סובבו שיצחק יברך את יעקב לפני שיבואו עליו ימים קשים, ויצחק נתן לו ברכה שירגיש את אור התו"מ. יעקב נשלח לקחת אשה, ואומר רש"י שישב לנפי"כ בבית עבר י"ד שנים- ומדוע הוא מפסיק בכך, והרי כתוב שקיים מצוות אביו ואמו? וכן יש לשאול, מדוע אין זה כתוב במפורש בתורה? באמת כביכול זה היה בלי כוונה- הוא התכוון ללכת לקחת אשה ורק התיישב בינתיים ללמוד קצת, אבל בגלל הברכה שירגיש את אור התורה, אז הוא לא הצליח להפסיק למשך י"ד שנה. באותן י"ד שנים לא שכב לישון, וזה בכדי לעסוק בתורה- וזה משום שכאשר מרגישים את האור הרוחני א"א להפסיק מן הלימוד.
הברכות הללו הן לדורי דורות, בידינו- כל אחד לפי שיעורא דיליה- להרגיש את האור הא-לוקי, וככל שמרגישים יותר אז לא ניתן להספיק. וכותב הגר"א שכל מה שמסופר על האבות וכל מה שכתוב בתורה חוזר אצל כל אחד מישראל. וככל שנתבונן ונבין שהתו"מ, התפילות, הזהירות מעבירות- אלו אורות רוחניים שמחברים אותנו להשי"ת. וככל שנתבונן יותר- כך נמשך יותר לתורה והתורה תפעל יותר.
ב) ידיעת ערך התו"מ וגדולת נשמתנו- זה נותן לאדם כח להתגבר על הקשיים ולעבוד את ה':
"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, וירא ויאמר"- 'אילו ידעתי לא ישנתי'- יעקב ידע את הקדושה שבמקום בגלל המראה בלילה ובגלל דבר ה' אליו. ומה פי' לא הייתי ישן? הרי לפני"כ לא ישן- ואם כעת ישן סימן שלא היה מסוגל יותר שלא לישון? מפרש האוה"ח שאם לא היה ישן הוא היה נשאר ער ועושה הכנות וזוכה לנבואה בהקיץ. אבל עדיין קשה- כי לכא' היה כבר מוכרח לישון, אז מה שייך לומר שלא היה ישן?!
אלא משל לאדם שיש לו פועל שעובד בעבודה פיזית קשה כל יום עשר שעות. ופע"א אמר המעסיק לעובד שלו שצריך עבודה מיוחדת וצריך שיישאר עוד שעה, וייתן לו פי-שניים, ענה הפועל שלא שייך- אין לו כח. והוסיף לו פי שלוש מהמשכורת, ועדיין ענה לו הפועל- איני מסוגל. אבל אם יאמר לו שיתן לו תמורת שעה זו שני מיליון דולר- אז הפועל יסכים ופתאום כן יהי לו כח.. . אילו ידע יעקב אלו גילויים היה יכול לקבל זה היה נותן לו כוחות נוספים, ואפי' כוחות גופניים.
יעקב ראה את המרכבה העליונה- וראה שם את דמותו- וזהו 'אנכי לא ידעיתי'- אריה נשר כרוב. יעקב הגיע למצב של שיא המאמץ בלימוד התורה, אבל כשנודע לו שנשמתו גדולה יותר ממה שהוא חשב, אילו ידע שההשגות שיקבל הן גדולות יותר היה מקבל כוחות נוספים.
יש לנו מגבלות גופניות, אבל ככל שנדע יותר את הערך של התורה ושל הנשמה שלנו יהיו לנו כוחות להתגבר ולהתאמץ בעבודת ה'. ולכן צריך לדעת את הערך הגדול של תורה ושל המצוות. מסביר הגר"א שכל המטרה של בריאת העולם ושל נתינת התורה ושל בחירת עמ"י- זה שנתחבר להשי"ת, והתורה היא הצינור, והיא הכי חשובה בעולם, וכל העולם הוא כאין ואפס לעומת לימוד תורה ולעומת קיום מצווה- שאין דבר שמשתווה לה. אבל מה נעשה שהעולם שמבחוץ צועק ההפך- שהכסף וכו' הכי חשובים, ואנו כנגד זה צריכים לשנן לעצמנו שהתורה היא הכי חשובה. ומסופר על אחד המשגיחים שהרגיש חולשה רוחנית בהיותו בחו"ל ואמר שמוכרח לעלות לארץ. ואמרו לו התלמידים הרי הוא לוקח מונית ישירות מביתו לישיבה וכן בערב מהישיבה הבייתה- אז מה מפריע לו! אמר להם שכשהוא רואה את כל הבניינים הגדולים וכל הרדיפה אחר הכסף וכל הגשמיות זה מחליש.
הסביבה מקלקלת את האדם שנמצא בה. וצריך לצעוק לעצמנו שאין דבר חשוב יותר מאשר החיבור להשי"ת. ויעקב נאנח על הפסד לילה אחד של לימוד תורה, ואפי' שלמד כבר י"ד שנים יום ולילה, עדיין התורה כותבת ומנציחה זאת לכל הדורות לדעת מה החשיבות של לילה אחד נוסף של לימוד.
ג) נבואתו השנייה של יעקב שלא יכלה להיכתב:
"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית א-לוקים וזה שער השמיים"- ממה היה יעקב ירא?- לכא' היה ירא מן הגילוי הנורא, אבל א"כ מדוע יעקב קודם שאומר שהוא ירא אומר אמירה ראשונה- 'אכן יש ה' במקום הזה'? ומדוע הפסיק בין האמירות?
הבאנו מהאוה"ח- שלא היה ישן ומכין עצמו לנבואה בהקיץ. ויש לשאול הרי עדיין המקום קדוש ויכול כעת להכין עצמו לנבואה! אלא שזה באמת מה שהוא עשה, אבל מדוע לא כתוב מה הנבואה השניה שהייתה לו? אלא יש אוה"ח בתחילת פר' 'אחרי'- שכאשר נביא מתנבא החלק היותר גבוה של הנבואה לא נמסר לנו (וכמובן שמה שנכתב, זה ביחס אלינו פי מיליארדים) והחלק הגבוה יותר איננו יכול כלל להיתפס אצלנו. אבל החלק הגבוה ניכר על הנביא- שתופס אותו פחד גדול מאוד- הגוף לא יכול לקבל בצורה פשוטה את אורות הנבואה. וכך אצל יעקב- שהוא באמת הכין עצמו וקיבל נבואה גדולה כ"כ שלא היה ניתן לכותבה, ורק כתוב שהוא היה ירא- וזה החלק השני- 'מה נורא המקום הזה' שהוא בית א-לוקים, שהשיג את נוראות המקום.
ד) ע"י התפילה- אדם מצליח למשוך אורות גדולים מלמעלה, ולהתעלות למעלה:
כיום אין יותר נבואה- 'לא ידון רוחי'- זו הפסקה מסוימת בנבואה, וזו הצרה הגדולה שלנו- שאין נבואה. אבל אומרים ר' יונה והטור, שהשעה לפני התפילה של החסידים הראשונים היו מתכוננים ומתקרבים קרוב לרוה"ק. אבל בימינו מה שכן יש- זה לפי המדרגות של אהבת ויראת ה', כמו שאצל יעקב המדרגה הכי גדולה הייתה 'וירא יעקב'.
הגמ' מביאה את הפס' 'כרום זולות'- אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובנ"א מזלזלים בהם, ומסביר רש"י שזה כגון תפילה- שהיא עולה עד למעלה, וזה נכון לכל ענייני עבודת ה'; ובנ"א מזלזלים- כי לא מבינים עד כמה היא עולה למעלה. ואדם גם לא מבין שאורות עליונים מגיעים אליו מלמעלה בשעת עבודת ה'. כשאדם מרגיש התלהבות בתפילה וכד'- זה בא ממקום גבוה מאוד, ואם היינו מבינים מאיפה זה מגיע היינו מתאמצים יותר להשיג מעלות אלו יותר פעמים.
כל פעם שיהודי מקיים מצווה נעשים אורות עליונים וזה מושך שפע לעוה"ז. ואדם בבי"ד של מעלה פתאום אומרים לו שבזכות מעשיו הציל אנשים, והוא בכלל לא ידע מזה, אלא בגלל מצוותיו שהשפיעו בעולם וכן להיפך.
כל המצוות מחברות אותנו להשי"ת. הנשמה באה מהעולם העליון, ויש שתי הפסקות- הגוף והעוה"ז עצמו, ועם כל זה הנשמה מאוד מחוברת אבל פחות. אולם בשעת התפילה עולה הנשמה למעלה- וזהו 'ואשפוך נפשי לפני ה'' שאומרת חנה- שהמים חוזרים להתחבר אל הנביעה שלהם, וזה קורה בשעת התפילה. וכמה שיותר שופך נפשו- כך תפילתו יותר מתקבלת. וחנה זכתה עי"ז לשמואל שמשח את דוד שממנו מלך המשיח. ועד שמואל לא הייתה נבואה מרובה בישראל- ששמואל ביטל את המסך שמנע את אור הנבואה, ולכן כל הנביאים אחר שמואל הם באים מכוחו- אליהו, ישעיה וכו'-- וכל זה מתפילה אחת! זה נורא ואיום! כי התפילה הייתה בבחי' ואשפוך נפשי, ואנו צריכים ללמוד לשפוך את ליבנו. ומסביר רש"י מדוע קוראים על כך בר"ה- שזה מעורר אותנו להתעורר לתפילה- לראות מה ניתן לפעול בתפילה.
התפילה היא מטה עוז ביד האדם לשנות את דרכו בחיים- לשנות את כל הדרך, כך אומר החזו"א. והמילה מטה רומזת למטה שקרע את ים סוף- שהפך את המצב מקצה לקצה. וצריך לדעת להתחנן להשי"ת מהמקום הכי עמוק בלב- וכל תפילה מתקבלת, ושערי תפילה אינם ננעלים- שאע"פ שכתוב ששערי תפילה ננעלו ורק שערי דמעה לא- אין זה אלא שננעלו במידה מסוימת. וכותב ר' יהודה החסיד שתפילה על רוחניות יותר מתקבלת.
ה) החיות והחמצן של הנשמה זה ע"י התורה:
וגם התורה זה חיבור להשי"ת. ומספרת הגמ' על הלל הזקן ששכב על הגג בזמן השלג וכו'. ומניין היה להלל כח זה? ואם תאמר- אין זה מעניין אותי, הגמ' אומרת שהלל מחייב את העניים שלא למדו תורה- ומה פי' נמצא הלל מחייב את העניים? אלא הגמ' אומרת מה היה הכח של הלל- צריך לדייק בגמ' שהלל אמר 'אני הולך לשמוע דברי א-לוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון'- כלומר הגמ' נוקטת לש' חריגה- 'דברי א-לוקים חיים'- שככל שאדם מרגיש שכאשר הוא לומד בא אור מהשי"ת ומאיר בו כך הוא לא יכול להפסיק מן הלימוד.
דוד אומר לרבש"ע- 'כאיל תערוג'- שהאדם כמו כל הבע"ח צריך מזון, ולאדם יש נשמה והמזון שלה איננו במכולת; ואלו דברי דוד- שכמו שהאיל באופן טבעי מחפש מים וללא המים אין לו חיים, ואין לו מה לעשות אם תתן לו מיליון דולר, כך הנשמה צמאה להשי"ת זה הטבע שלה- שהיא צריכה אור זה, ובלא זה הנשמה היא במצוקה וסבל.
הרב עדס ראה פעם בביה"ח אדם לאחר תאונה קשה לחדר טראומה שהיה כולו דם וחיברו אותו לחמצן, והיה צריך להעביר אותו לחדר אחר, ולשם כך ניתקו אותו מהחמצן, והוא החזיר את המסכה וכך עוד פעם, ואמר לו הרופא שצריך להעביר אותו חדר, והאיש אמר לא איכפת לי, אני צריך חמצן.. כך התורה והמצוות הם החמצן של הנשמה.
ככל שנרגיש שהם חיינו ואורך ימינו, כך יהיה לנו קל יותר ללמוד- התורה היא כמו חמצן לנשימה. ככל שמבינים שהנשמה היא אור מהשי"ת וככל שמתחברים להשי"ת יותר מקבלים חיות.
וחלק עיקרי ביותר בלימוד תורה זה שירגיש את האור הא-לוקי שבא אלינו בזמן הלימוד, ושאנו מתחברים להשי"ת- כך כותב הב"ח- ושהארץ אבדה על שלא ברכו בתורה תחילה (כלומר שזה היה השורש לכל הע"ז ג"ע וש"ד), ומצוות ברכות התורה היא דאו'. והרמב"ן כותב את זה בכלל תרי"ג מצוות עשה, אולם הרמב"ם לא מונה זאת, ואולי משום שסובר שיש סוגיא חולקת שזה רק דרבנן, או שזה רק סניף לברכות התורה ולא מצווה בפנ"ע אבל כן מדאו'. ומדוע באמת לא ברכו ברכות התורה- זה לא קשה!? מסביר הב"ח שבמצוות לימוד תורה יש שני עניינים: עניין אחד שידע כיצד לקיים המצוות- צריך ללמוד את ההלכות. ויש מטרה אחרת- שעליה מברכים, כי המטרה של לימוד ההלכות זה בעצם רק הכשר לקיום המצוות, אלא שיש מטרה של חיבור נשמותינו להשי"ת ולמשוך עליה אור א-לוקי, ועל זה מברכים. ובאותו הדור למדו רק לדעת את ההלכה אבל לא להתחבר, ולכן לא הרגישו צורך לברך. ונכון שבכל רגע של לימוד כל שהוא מגיע אליו אור א-לוקי, אבל כמות האור וגודלו זה תלוי בכוונה שלו- שהוא לומד כדי להתחבר להשי"ת ולמשוך עליו אור א-לוקי על נשמתו. ואם נהיה אור חזק יותר, אז יותר מרגישים את זה- ואז לא ניתן להפסיק ללמוד.
ו) כל אחד יכול!:
וזה אמור לגבי כל אדם- ועל זה כתוב- 'ואתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום'- כולם! אדם שבזמן קיום מצווה מכוון בליבו שני דברים אלו- להביא עליו אור א-לוקי- זה מלמעלה למטה, ועניין שני מלמטה למעלה- להתחבר להשי"ת. ומבואר בכתבים שהנשמה של כל יהודי היא אור קדוש- 'נשמה שנתת בי טהורה היא'- כולה, לא חצי! ולכן אדם יכול לבטל את המסכים ולהרגיש את הקדושה. וע"י שמרגיש את הקדושה כך הוא יותר מתחבר לקיום התו"מ, ולמשוך שפע מלמעלה.
"תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב"
הרב משה צוריאל זצ"ל | י"ב תשרי תשס"ז
שיחת פתיחה לזמן אלול תשפ"א
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | א' אלול תשפ"א
איך אפשר להתענג מלימוד תורה?
הרב משה בר ציון | כ"ג שבט תשפ"ד
מעלת לימוד התורה והתמודדות עם היצר
הרב שלום שמידט | ח' תמוז תשע"ט
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
האם מותר לפנות למקובלים?
מהו הכח שמוציא את עם ישראל ממשבר?
הלכות שטיפת כלים בשבת
כל ההתחלות קשות
ללמוד להתייחס
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך עושים קידוש?
איך הסדר המוכתב מהווה חירות?
איך ללמוד גמרא?
מה מברכים על מנה אחרונה?
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרשת האזינו - שבת שובה - ער"ה התשפ"ה
רבנים שונים | אלול תשפ"ד
ניסיון אומות העולם לחיות ע"פ האידאה הדתית
למהלך האידאות בישראל, עמ' קי"ב - קי"ג
הרב הראל כהן | כ"ח אלול תשפ"ד
נבואת ד' על אחאב וביתו בידי אליהו, תגובת אחאב, ותשובת ד'
מלכים א' סוף פרק כ"א
הרב עידו יעקובי | כ"ז אלול תשפ"ד
