בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישב
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

undefined
4 דק' קריאה
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען יש לשאול, מדוע על יעקב נאמר וישב, ועל יצחק נאמר מגורי? במדרש רבה (פרשה פד, ב) מבאר שכאן רמזה תורה שיצחק היה מגייר גיורים לעבודת הקדוש ברוך הוא. כפי שעשה אברהם אבינו ויעקב אבינו. שכך אמרו:
"ר' יצחק תני לה משם ר' הושעיה רבה בשם ר' יהודה בר סימון, כאן כתיב, וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו. מאי מגורי אביו, מגיורי אביו".

לפי זה כוונת הפסוק, שיעקב בא לשבת בארץ אשר השפעתו הרוחנית של אביו היתה ניכרת בה. ולכן הפסוק מסיים בארץ כנען, שלכאורה הדבר ידוע, אלא ללמדנו שלמרות שהארץ היא ארץ כנען - שקולל, הצליח יצחק בעבודת הקודש לגייר גיורים שיכירו במלכות הקדוש ברוך הוא ובקיום מצותיו.

אכן במדרש הגדול (לז, א) נראה הסבר אחר מדוע נאמר על יעקב ישיבה, ועל יצחק מגורים. שכך אמרו:
וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו. מכאן אמרו ישיבת חוצה לארץ אינה ישיבה. אין נקראת ישיבה אלא ישיבת ארץ ישראל. ולא עוד, אלא שכל הדר בה אין סוף למתן שכרו שהיא מכפרת עליו בחייו ובמותו. וכו'. וכל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור אצל המזבח. מְגוּרֵי אָבִיו. עליו אמר דוד, כי גר אנכי בארץ ותושב ככל אבותי. אברהם אמר, גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי. יצחק, גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת. יעקב, עִם לָבָן גַּרְתִּי. שישיבת הצדיקים בעולם הזה גירות היא להם. אביו. היה לו לומר אבותיו, ולמה נקראת ארץ מגורי אביו. אלא אמר רבי הושעיא, אברהם יצא לחוץ לארץ, יעקב יצא לחוצה לארץ. אבל יצחק הועלה בה עולה תמימה, הוי בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו ודאי. והיכן בחברון, דכתיב, (בראשית לה, כז) הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק.
שהנה המושג לגור, מופיע גם אצל אברהם ויעקב, והמדרש מסביר, כי אצל צדיקים, ישיבתם בעולם הזה ארעית היא, ולכן, הם גרים בארץ. מלשון גר, שאינם תושבים בה. שמשמעות תושב, להיות קבוע בארץ ואילו הצדיקים מרגישים שהויית עולם הזה אינה אלא פרוזדור לעולם הבא, ששם הקביעות, בעולם הרוח ולא בעולם הגשמי. אם כן מדוע רק על יצחק נאמר מגורי, ואילו על אברהם ויעקב נאמר המושג גור וגם המושג ישיבה.

אלא אברהם ויעקב שהיו בחוצה לארץ הרגישו שהשהייה שם אינה אלא זמנית ואינה עיקרית אפילו לעולם הזה. כי עיקר חיי יהודי בארץ, ושם הוא צריך להיות קבוע. שלא תאמר, הן כל הויית עולם זה הינה ארעית, מה נפקא מינה אם אתה בארץ או חוצה לה. ובעיקר לצדיקים שמקדישים את חייהם לדביקות אלהית בקיום תורה ומצות, דברים שנוהגים בכל העולם, כמו שנאמר מלוא כל הארץ כבודו. לכך אומר המדרש, שאינה דומה ישיבת הארץ לחוצה לארץ. ושני עניינים יש בזה. האחד, שזו ארץ מגורי אביו. והשני, שזו ארץ המכפרת על יושביה בחייהם ובמותם. (שהמדרש אומר, ישיבת חוצה לארץ אינה ישיבה. ועוד, שכל הדר בה, אין סוף למתן שכרו. אלמא, גם בלא ריבוי מתן שכרה, הישיבה בה חשובה. ודבר נוסף יש במעלתה, ריבוי השכר ליושב בה).
דהיינו, ישנה קדושת הארץ מצד היותה כביכול היכל המלך בורא העולם. ומתוקף זה אמר הקדוש ברוך הוא ליצחק אבינו גור בארץ הזאת, חוצה לארץ אינה ראויה לך. ומדוע נישתנה יצחק מאברהם ויעקב. כי הועלה בה עולה תמימה. הסכמת יצחק אבינו להיות נעקד על גבי המזבח, מפני שאביו אברהם אמר לו, שכך ציוה ה', לשוחטו לעולה. הוא לא פיקפק במצוה זו (למרות שהיה מקום גדול לומר, וכי הקדוש ברוך הוא חפץ בקרבנות אדם. דבר שסתר את כל תורת החסד של אברהם אבינו) ופעל ללא דופי לקיימה בשלמות. היכולת לקבל ולבצע מצוה זו בשלמות עילאית, נבעה מהיות יצחק אבינו דבק באלהיו, באופן שניתק אותו מדרישות החיים הגופניים. ולכך, עוד בחייו זכה שיקרא שם ה' עליו, שהסומא חשוב כמת. והכוונה, שענייניו הגשמיים כמת היו חשובים אצלו, כאילו, שרק הדרישות הרוחניות השפיעו על מציאות חייו. הויה כזו אינה ראויה, ואינה יכולה להמצא בחוצה לארץ.

אכן בארץ ישנה מעלה נוספת (שכמובן נמשכת מהראשונה) שהשוכן בה, נשוא עון. כאשר אדם חי בארץ מפני שהיא היכל המלך, וממילא היא עדיפה בעיניו על ישיבת חוצה לארץ, נחשבת ישיבתו בה לקביעות לעומת מגוריו בחוץ לארץ.
אברהם ויעקב שגרו בשאר ארצות, הרגישו והעדיפו את ישיבת הארץ למקום קבוע לעומת מגוריהם בארצות נכר. אולם גם הם היו דרים אפילו בארץ, כי בסיכום הכללי שלהם, כל חיי עולם הזה, היו לגביהם זמניים, ועיקר שאיפתם ועוצם דבקותם בבורא עולם, היתה הוייתם הרוחנית ואילו חייהם הגשמיים היו רק כמכשיר להשגת מעלתם הרוחנית, שעיקרה בעולם הבא.

והיכן היא ארץ מגורי אביו, בחברון. אשר גר שם אברהם ויצחק. לא במקרה גרו אברהם ויצחק בחברון. שחברון, כשמה כן היא, מחברת היא את הגר בה עם בורא עולם. שם ישנה סגולה מיוחדת לעובד ה' באמת, שהוא זוכה להכיר שהמקום בו חי אדם עלי אדמות, מקום טרשים הוא. כי החיות האמיתית באה מדבקותו של האדם בחיי עולם הבא עוד בעולם זה. ולכן הקבור בארץ הרי הוא כמי שקבור אצל המזבח מה המזבח מקום כפרה הוא, ששם יורדת אש מהשמים ואוכלת את הקרבנות הניתנים על גג המזבח, והיא רבוצה כאריה, המתגבר לעשות רצון אביו שבשמים. כך הקבור בארץ, שגשמיותו כביכול מתה והיא מכוסה, (שלשון קבור, טמון באדמה ומכוסה בה) מפני שעיקר חיו הם התעלותו מעל דרישות הגוף והוא משתמש בהם לצורך השגתו הרוחנית העליונה, שכאמור, זו סגולה מיוחדת לארץ, שרוי בכפרה ועליו נאמר וסר עונך וחטאתך תכופר.

_________________________________

ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.

או באימייל [email protected]
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il