- הלכה מחשבה ומוסר
- הכוונה בתפילה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
מהעבודה שבמשכן נגזרת גם מהות העבודה בימינו אלה, שאין לנו לא מקדש ולא כלים, לא עבודה ולא כוהנים בעבודתם, לא לווים בדוכנם ולא ישראל במעמדם, תרתי משמע. התפילה היא התחליף לקורבנות, זו העבודה שבלב שנותרה לנו לאחר החורבן. הקדושה שבמקום מוחלפת בקדושה שבאדם, שהרי שלושה סוגים של קדושה יש בעולם: קדושת המקום וקדושת הזמן וקדושת האדם, וכיוון שאין לנו קדושת המקום, ניתן להשרות שכינה על האדם בכוח התפילה.
במקדש ישנה עבודת הפרט, קורבנות יחידים, ובדומה לה יש לנו תפילה אישית של כל אדם לעצמו. כמו כן, ישנם קורבנות ציבור וכנגדם יש לנו את תפילת הציבור, שיש לה מעלה מיוחדת משל עצמה. התפילה ראוי לה שתהיה זכה ללא מחשבות פיגול, ללא סיגים של הרהורי עבירה וללא מחשבות זרות, תפילה טהורה. גם הקורבן צריך להיות תמים וללא מום.
לדעת להתפלל זו אומנות, לא כל אחד יכול. על האדם לסגל לעצמו את המיומנות של התפילה ולהתבונן בה לפניה ולאחריה, לשהות קודם התפילה ואחריה שעה אחת, לגלות את היסוד של הקשר והחיבור אל ה' דרכה. כי הדבקות היא המטרה של יהודי בעולם, זו המטרה של כל עולם התורה והמצוות שמחויב בהם יהודי. ויותר טוב שיהא זה רצונו להיות קרוב אל ה' בכל שעות היום. לכן, התפילות כנגד תמידים תיקנום, כי בכל השתנות היום משתנה גם האדם, ולכן הוא צריך לחדש את הקשר עם הבורא כמה פעמים ביום, בבחינת "שויתי ה' לנגדי תמיד".
יסוד נוסף במשכן הוא קידוש החומר. דבר נפלא הוא שיהודי מקריב בשר ועל ידי זה הוא, למעשה, מבטא את העיקרון שהחומר טפל לעומת הרוח. לכן, יכול החומר, בשר הקודשים, להתעכל על המזבח ולהישרף כליל, כי לגשמיות אין מקום בעולם אלא רק ככלי לקיומו של הרוח. פרה אדומה נשרפת לאפר דק, ובעזרתה נטהר העולם. יהודי אוכל קורבן פסח ולא מותיר ממנו עד בוקר, ומכוח זה הוא יכול לגלות לעולם כי הרוח היא העיקר.
לכן, מקומה הטבעי של התורה הוא במרכז של המשכן, בתוך קודש הקודשים, כי הרוח האלוקית שירדה לעולם מתגלמת בלוחות האבן ובספר התורה הנמצאים בארון העדות. הרש"ר הירש קבע כי המשכן עיקרו הוא התורה, וקראו משכן התורה. במשכן, התורה היא במרכז.
נמצינו למדים כי שלושת העקרונות: של הרוח במרכז החיים, ואפסות הגשמיות הנגזרת מכך, הכוח המחבר של התפילה ושל הקורבנות לדבקה בו, והתורה, שהיא במרכז ומגלמת שני עקרונות אלו ביחד, יכולים להיגלות גם אצלנו, בחיי הפרט ובחיי הכלל.
כחלק מהתיקון החברתי הנדרש מאיתנו, עלינו לתקן את היחס שלנו לעולם החומר, להבין כי תורה ותפילה חשובים יותר מפרנסה. ואין חס ושלום לזלזל בגשמיות, אך עלינו להבין, ולא מן הפה ולחוץ, כי הרוח היא העיקר, כי מטרתנו בעולם היא להגיע לדבקות האלוקית וכסף לא עונה את הכל.
גם התפילה מונחת לנו בקרן זווית, כואב הלב כשנכנסים לבתי הכנסת של הציבור שלנו ורואים את האיחורים העצומים, ואפילו בשבת, את השיחות וההפרעה בזמן התפילה. ניכר בנו שלא הפנמנו את ערכה של התפילה מספיק. בואו ביחד נשים את התפילות במרכז חיינו גם כשטרדות הזמן משבשות את המחשבה.
ואת התורה נניח במרכז, לא בקרן זווית אלא במרכז החיים, וגם אם אנחנו לא מקדישים את רוב הזמן אל התורה, ניתן לה את החשיבות הראויה לה. נהפוך את החברה הדתית-לאומית למשכן בו התורה היא במרכז. קשה להשתחרר מהמחשבה שזה לא קורה אצל רובנו. רבים חושבים כי לימוד תורה הוא מיותר. שוכחים מה שקראו בספר שמות, על המרכזיות של מתן תורה. בל נחייה חיים כפולים, של הפרדה בין הערכים שלנו כיהודים לבין עולם החול שנמצא בחוץ.
אם נשכיל לעשות כך, נמצא כי כל החברה שלנו כאן משתנה וחיים שלמים יותר, איכותיים יותר, רוחניים יותר יהיו מנת חלקנו. ואם נהיה ראויים נזכה שייבנה בית המקדש על ידינו בימינו.
מתוך העיתון בשבע
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
איך עושים קידוש?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לקום מהתחתית של התחתית
מי פה עבריין?
אנחנו בצד של החזקים!
סוד ההתחדשות של יצחק
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?