- מדורים
- שער לדין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
עמותת בית הכנסת הזמינה רהיטים לבית הכנסת מחברת הרהיטים. ההזמנה נערכה ב-19/9/07. ההזמנה סופקה לבית הכנסת ב-14/1/08.
בהזמנה נכללו סוגים שונים של ספסלים ושולחנות באורכים שונים וביניהם בעלי 3 מקומות, 4 מקומות ו-5 מקומות.
בחודש ה-9/08 סופקו עוד מספר רהיטים ב-2 הזדמנויות שונות.
ב. טענות נציגי התובעת –גבאי בית הכנסת
נציגי התובעת קובלים על כך שהשולחן אינו נוח מכיוון שהמרחק בין הרגלים קצר מספסל הישיבה, עליו יש חמישה כסאות וגורם לאנשים לשבת עם רגל מחוץ לשולחן. בהתחלה לא הבחינו בכך אך לאחר זמן התברר שזה לא נוח.
לטענתם, מרגע שהגיעו למסקנה ניסו ליצור קשר פעמים רבות עם מר ב' האחראי על השיווק שמולו גם נחתמה ההזמנה, אך הוא לא חזר אליהם. בעקבות מכתב התלונה הגיע מר ב' לבדוק את הבעיה אך לא הסכים לקחת את האחריות על חשבון הנתבעת.
על כן דורשים נציגי התובעת מהנתבעת החלפת השולחנות בכאלו שמתאימים יותר והוצאות משפט.
ג. טענות הנתבעת
גודל השולחן הוא סטנדרטי בכל בתי הכנסת ואין תלונות על כך בשום מקום. לא ידוע על שום תלונה מצד נציגי התובעת בכל התקופה שלפני המכתב שנשלח.
לא ייתכן שהמתינו שנתיים ויותר ואף שילמו את כל התשלומים ללא תלונה אף לאחר מועד ההפסקה. אם אדם רוצה להחליף דבר פגום עליו לעשות זאת מייד. כעת אין לחברה כל שימוש לשולחנות הללו שהם כבר משומשים.
ד. דיון
בגליון הקודם, הכריע בית הדין שיש מום בממכר, אך יש לדון האם מחלו התובעים על הזכות לביטול המקח בשל הליקוי.
ביחס להשתהות בתביעה לביטול המקח, יש הבחנה בין ביטול מקח בשל הואנה במחיר לבית פגם (מום) בממכר. ביחס לטעות במחיר, קבעו חכמים זמן מוגבל לביטל העסקה – עד כדי שיראה לתגר או לקרובו (משנה בב"מ, פרק ד'). לעומת זאת, בעניין ביטול מקח בשל מום, נפסק (רמב"ם-הלכות מכירה פרק טו) :
וכן המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפילו לאחר כמה שנים שזה מקח טעות הוא,
הרמב"ם הוסיף הסתייגות והגבלה לאפשרות החזרה:
והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום,
אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר.
וכתב המגיד משנה:
ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם - אינו חוזר.
המשנה למלך, הבין שדעה זו חולקת על דברי הרמב"ם, וז"ל:
ואין ספק דיש מי שכתב שהביא ה"ה חולקים עליו הרי"ף ורבינו ז"ל דלדברי יש מי שכתב משמע דאין חילוק בין הונאה בדמים לנמצא בו מום דכך לי יכול להבחינו לאלתר כמו עד שיראנו לתגר או לקרובו ולפי דברי הרי"ף ורבינו לא אמרו אלא גבי אונאה.
האם נפסק להלכה כשיטת ה'יש מי שכתב'
כאמור, לדעת המשנה למלך, יש סתירה גמורה בין דברי הרי"ף והרמב"ם, לשיטה שלאחר שיכול לבדוק – שוב אינו יכול להחזיר בשל טענת מקח טעות.
גם המרשד"ם (בשו"ת מהרשד"ם חו"מ סי' שפה) התייחס במפורש לשיטה זו וכתב שלא ניתן לומר 'קים לי' כשיטה זו אפילו להחזיק ממון. וכן כתב ערוך השולחן (רלב, ה).
מאידך, מכמה פוסקים עולה, שהלכה כדברי ה'יש מי שכתב' שהקונה מחל גם אם לא ראה את המום, לפחות במצבים מסויימים בתנאים מסויימים (בהם ניתן לומר, שכלל לא נחלקו הפוסקים).
ראשית, הסמ"ע הביא שיטה זו בהערותיו לשו"ע (רלב, ס"ק י):
והו"ה אם היה דבר שהלוקח יכול להבחינו לאתר כגון שיכולין לנסות ולטעמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם, אינו חוזר, כן כתב המגיד משנה שם.
בעל נתיבות המשפט, הביא את קושיית המגיד, וכן קושיה מדברי התוספות במסכת בבא בתרא. להלכה משמע מדבריו, שהוא פוסק כדעה זו, אם עשה שימוש בחפץ, וז"ל לאחר הביאו את דבר הסמ"ע (נתיבות המשפט, חידושים ס"ק ה):
ועיין ביאורים [סק"א] דזה הוא דוקא ג"כ כשנשתמש בו אחר שהיה יכול להבחינו.
בנוסף, בשו"ת "יהודה יעלה" (חלק ב - אה"ע, חו"מ סימן רכג), מתייחס רבי יהודה אסאד למצב בו אדם ביטא את חששו שיש מום במקח, ולא בדק את הנושא עד תומו. לדעתו, גם לחולקים על ה'יש מי שכתב', במצב כזה ההמנעות מבדיקה היא מחילה – כיוון שידע שיש חשש לפגם ובכל אופן נמנע מלבודקו, מחל.
שני הפוסקים הנ"ל, מקרבים בין השיטות, ומצמצמים את המחלוקת שבין ה'יש מי שכתב' לבין פשט לשון הרמב"ם והשו"ע. שכן אומנם ניתן לחזור לעולם כאשר הקונה לא ידע מהמום שבמקח, אך עם זאת ישנם מצבים בהם מוטל עליו לבדוק את המקח, והוא אינו רשאי להתעלם מהאפשרות שהמקח פגום.
הדין בנדון דידן
על פי הנתונים שבידנו, כחצי שנה לאחר האספקה של השולחנות שבמחלוקת, הזמינו נציגי התובעת שולחנות נוספים (באורך שונה) מהנתבעת.
נציגי התובעת לא טענו שהנושא הועלה ערב הרכישה החדשה. כמו כן, קשה להניח שהייתה מתבצעת הזמנה נוספת, בלא לדרוש את התיקון של ההזמנה שכבר נעשתה. אומנם יש מחלוקת בין הצדדים מתי לראשונה היתה פניה להחלפת הספסלים ותיקונם, אך לדעת בית הדין ברור שלא הועברה תלונה לנתבעת במשך התקופה שלפני הרכישה השנייה – דהיינו במשך כחצי שנה.
המום המדובר, הוא מום שבגלוי, ועם זאת, ניתן להבין שלוקח פרק זמן מסוים לעמוד על הבעיה, ולקשור אותה לבעיה בתכנון או בייצור. כמו כן, במסגרת התנהלות בית כנסת, הדברים לוקחים זמן רב יותר מאשר אצל אדם פרטי.
על פי שיטת ה'יש מי שכתב', בוודאי שאין אפשרות לחזרה, שכן היה על הגבאים בבית הכנסת, המייצגים את נציגי התובעת, לוודא שהשולחנות תקינים ומשרתים את המתפללים נאמנה. וכפי שציינו, נחלקו הפוסקים האם יש להסתמך על שיטה זו.
בעל נתיבות המשפט אומר, ששימוש בפועל לאחר שיכול היה לדעת, מהווה מחילה. לכן לדעתו, לאחר שימוש של חצי שנה בספסלים, נראה שאין מקום לתביעה בשל מקח טעות.
קשה להניח שלא היתה כל תלונה של המתפללים במשך התקופה בה לדעת בית הדין ברור שלא הועברה תלונה לנתבעת. יתכן שבהתחלה הבעיה לא הפריעה די הצורך למתפללים, עד כדי כך שיחליטו נציגי בית הכנסת לפנות אל החברה ולבקש תיקון או החלפה של הספסלים.
להלכה נראה שבמצב כזה גם לדעת החולקים על ה'יש מי שכתב', יודו שמוטל על הקונה לבדוק את הבעיה לעומקה ולדרוש תיקום המקח. משלא עשה כן, שתיקתו ושימוש במקח מהווה מחילה. מקרה זה דומה לאמור בשו"ת יהודה יעלה, שמודעות למום בחלק מהמקח, מהווה מחילה על כל מום במקח – גם בחלקים שלא נבדקו.
לסיכום, לדעת הרוב, ההערכה העובדתית היא שגם לאחר מודעות ברמה זו או אחרת לקיומה של הבעיה, המשיכו נציגי התובעת להשתמש בשולחנות ובספסלים, ללא דרישת תיקון מהנתבעת. על כן, מן הבחינה ההלכתית מחלו על זכותם לביטול המקח מחמת מום.
ה. הסדר מכח הפשרה בעניין החלפת שולחנות
כאמור, לדעת הרוב, אף שיש מום במקח, נציגי התובעת אינם זכאים לבטל את המקח בטענת מקח טעות – בשל העובדה שלא דרשו את ביטול המקח או תיקון המקח בזמן.
בנסיבות אלו, יש לבית הדין סמכות מכח הסכם הבוררות, המסמיך את בית הדין לפסוק 'בין לדין בין לפשרה, או על פי שיקול דעתו' לכפות על הנתבעים הסדר של מכירת שולחנות במחיר נמוך מהצעת המחיר שהגישו.
על כן, אם יחפצו נציגי התובעת בכך, זכותם של נציגי התובעת להזמין שולחנות בפירוט כפי הצעת המחיר שהוגשה לבית הדין, בהנחה של 20%. ההובלה – כפי שנקבע בהצעת המחיר, על ידי הנתבעים ללא תשלום נוסף, אך תעשה במסגרת הובלה ללקוח אחר, כך שלא יוטלו על הנתבעת עלויות נוספות.
ו. החלטה (ברוב)
1. התביעה לביטול המקח או תיקון השולחנות, נדחית.
2. על הנתבעת לאפשר לתובעת רכישה של שולחנות, בהתאם להצעה שהגישה הנתבעת לבית הדין ביום ד' אדר ב' תשע"א, 10/302011, בהפחתה של 20% מהמחיר. דהיינו במחיר של 8640 ₪ כולל מע"מ.
ההובלה תעשה ללא חיוב, עם הובלה אחרת לאזור.
3. באם חפצה התובעת לבצע את ההזמנה, תודיע על כך לנבתעת ותשלח העתק ההודעה לבית הדין, תוך 30 יום.
4. השולחנות על פי ההזמנה יסופקו תוך 90 יום, מיום ההודעה.
5. פסק הדין ניתן ביום ה' בתמוז תשע"א 7 ביולי 2011.
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
דיני פרשת זכור
פסח שני- החיבור של תורה וישראל
לו הייתי רוטשילד
איך ללמוד גמרא?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
מי צריך את הערבה?
ארבע כוסות ושלוש מצות
בריאת העולם בפרשת לך לך
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת