- שבת ומועדים
- מלאכות שבת
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
יש לשים לב שהלימוד יעסוק בתבשילים שאין בהם איסורי בישול אלא רק גזרות דרבנן.
הלימוד יתחיל מהגמרא דרך פרושי הראשונים ועד לפסיקת האחרונים וההלכה למעשה.
א. הנחת קדירות על האש בערב שבת:
עשיית מלאכה בשבת נאסרה דווקא בשבת עצמה אולם בד"כ מותר להתחיל מלאכה ביום שישי על אף שהיא נמשכת מאליה בשבת. יוצאת דופן מלאכת בישול שחז"ל אסרו להניח קדירה על אש גלויה בערב שבת על מנת שהתבשיל ימשיך להתבשל בשבת אפילו ללא התערבות האדם עצמו. איסור זה נקרא איסור שהיה .
זה לשון הגמרא: (שבת דף יח עמוד ב)
"תנו רבנן: לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה...כיוצא בו, לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה...גזירה שמא יחתה בגחלים".
מבואר בגמרא שחז"ל אסרו להניח מאכל על האש בערב שבת שמא בשבת עצמה האדם ירצה להשביח את התבשיל או שיחשוש שהאש עומדת להיכבות ויחתה את הגחלים ויעבור בזה על איסור תורה של מבעיר אש.
ב. השהיה המותרת:
בשני תנאים עיקריים התירו חז"ל את השהיה:
א. במאכל שאין לחשוש שהאדם יחתה את הגחלים.
ב. באש שאין לחשוש שהאדם יבוא לחתות בה.
מאכל המותר להשהותו:
נחלקו התנאים בדין זה: (שבת לו ב)
"חנניה אומר: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - מותר לשהותו על גבי כירה".
לדעת חנניה כל מאכל שלפני השבת הגיע לשלב בישול הנקרא בן דרוסאי מותר להשאירו על האש ואין בזה חשש חיתוי. בן דרוסאי היה שודד בזמן חז"ל שהיה ממהר לאכול את מאכליו אפילו לא בושלו כל צורכן. י"א שהשיעור הוא שליש בישול וי"א חצי בישול. מכיון שבשעת הדחק אפשר לאוכלו גם באופן זה סובר חנניה שאין לחשוש שבשבת עצמה יבוא האדם לחתות את הגחלים ויבוא לידי איסור תורה.
חכמים חולקים על חנניה וסוברים שכל עוד המאכל יכול להשביח בבישולו יש חשש חיתוי ולכן רק מאכל שמבושל כל צורכו ומצטמק ורע לו - היינו שאם ימשיך לעמוד על האש יגרע טעמו - מותר להשהותו. (צ'ולנט לדוגמא הוא מאכל שמצטמק ויפה לו שאף אחרי שהתבשל כל צורכו ממשיך להשביח בעומדו על האש).
הגמרא בתחילת פרק שלישי במסכת שבת האריכה להביא ראיות לשתי השיטות ולא הכריעה באופן ברור במחלוקת זו.
בעקבות כך נחלקו הראשונים בהכרעת המחלוקת:
הרי"ף (טז. מדפי הרי"ף) והרמב"ם (פ"ג ה"ד) פסקו כחכמים. זה לשון הרמב"ם:
"תבשיל שלא בשל כל צרכו...או שנתבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק יפה לו, אין משהין אותו על גבי האש בשבת, אע"פ שהונח מבעוד יום, גזרה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בישולו או כדי לצומקו".
אולם רוב הראשונים הקלו כדעת חנניה, ומהם רש"י (לז: ד"ה ורב ששת) תוספות (לז: ד"ה אמר) והרא"ש (פ"ג ס"א).
השו"ע (רנג א) פסק בסתם כרי"ף והרמב"ם והביא בשם יש אומרים את דעת רש"י ותוספות המקילים. וזה לשונו:
"כירה...אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה, אא"כ נתבשל כל צרכו והוא מצטמק (פי' הולך וחסר) ורע לו, דליכא למיחש שמא יחתה...אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אא"כ גרף דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם.
וי"א שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי (פי' שם אדם שהיה אוכל מאכלו שלא נתבשל כל צרכו), או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, מותר להשהותו ע"ג כירה...ולא הוזכרה גרופה וקטומה...אלא כשהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי; וכן לענין אם נטל הקדירה מעליה ובא להחזירה עליה בשבת."
והרמ"א הוסיף: "הגה: ונהגו להקל כסברא האחרונה".
לפי כללי הפסיקה המקובלים כשהשו"ע מביא דעה בסתם (ללא אזכור שמה וכד') ואח"כ מוסיף דעה שניה בשם יש אומרים כוונתו לפסוק כדעה הראשונה (בוודאי כלל זה נכון כשהדעה הראשונה מחמירה יותר) וא"כ דעת השו"ע להחמיר כחכמים ואילו הרמ"א כתב שנהגו להקל כדעת רש"י וסיעתו שפסקו כחכמים.
הרחבה במנהג הספרדים:
על אף פסק השו"ע הנ"ל רבים מהספרדים נוהגים להקל כדעת הרמ"א. כ"כ כף החיים (רנג, כג) אור לציון (ח"ב יז, הערה ה) והרב עובדיה (יביע אומר ח"ו לב). ובאחרונים הובאו לכך כמה נימוקים:
א. השו"ע (רנד ד) פסק בזה הלשון: "פירות שנאכלין חיין, מותר ליתנם סביב הקדירה אע"פ שא"א שיצלו קודם חשכה". מבואר שאעפ"י שהפירות יצלו מעט לפני השבת ועדיין לא יהיו מבושלים כל צורכן מותר להשהותם. והרי דין זה נכון רק לרש"י ולא לרמב"ם. וא"כ מוכח שלמעשה השו"ע היקל כדעת רש"י שהביאה כי"א.
ב. רוב הראשונים פסקו כחנניה.
ג. יתכן שהעולם נהג כחנניה עוד לפני תקופת השו"ע ובכה"ג לא פסקינן דוקא כשו"ע.
הרחבה בפסק הרמ"א:
כאמור הרמ"א פסק "נהגו להקל כסברא אחרונה" ניכר מדבריו שאין כאן הכרעה גמורה אלא שכך נהגו.
ואמנם מקור דברי הרמ"א הם דברי הרא"ש (פ"ג סוף אות א), וזה לשונו:
"ובשביל שרבו דעות בהאי פיסקא וישראל אדוקין במצות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר הנח להם כמנהג שנהגו על פי הפוסקים כחנניא".
ואכן עפי"ז כתב הבאור הלכה (רנג א ד"ה ונהגו להקל)
"משמע מזה דרק משום זה לא רצה (הרא"ש) למחות אך מ"מ אין בנו כח למחות במקילין שכבר נהגו העם כהי"א וכמו שכתב הרמ"א וע"כ לפ"ז לכתחלה בודאי טוב ליזהר שיהיה מבושל כ"צ קודם חשכה...אך אם אירע שנתאחר הדבר כגון שבאו אורחים קודם שקיעת החמה והוצרך לבשל איזה תבשיל עבורם יכול להעמיד על הפטפוט לבשל אף שלא יתבשל עד השקיעה רק כחצי בישול סגי ויניחנו עומד על הפטפוט עד שיגמר בשולו..."
מבוארת דעתו שאף האשכנזים צריכים להחמיר לכתחילה כחכמים וכפסק השו"ע בסימן רנג.
אולם החזו"א (לז ג ד"ה במ"ב) הכריע להקל לכתחילה כדעת הרמ"א.
אש שמותר להשהות עליה-כירה גרופה וקטומה:
חז"ל התירו שהיה אף במאכל שבאופן עקרוני אסור להשהותו (לפי כל שיטה) על גבי אש גרופה וקטומה. נבאר את הסוגיא ממקורה: (שבת לו ב)
"כירה שהסיקוה [בקש ובגבבא - נותנים עליה תבשיל] בגפת ובעצים - לא יתן עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר".
וברש"י: עד שיגרוף - הגחלים..שמא יחתה בגחלים.
או עד שיתן אפר - על גבי גחלים לכסותם ולצננם.
המשנה מתירה להניח תבשיל על האש אם גרף את הגחלים הצידה או שפיזר אפר על האש וכיסה את הגחלים (בלשון חז"ל נקראת פעולה זאת כקטימת האש). על ידי פעולות אלו התבטל חשש החיתוי וזאת משום שאם גרף את הגחלים הצידה ממילא אין כבר מה לחתות ואם פיזר אפר על הגחלים יש כאן היכר שהיום שבת ואם בטעות יבוא האדם לחתות יראה את האש הקטומה וימנע מחיתוי.
כיסוי האש על ידי פח שטוח:
הפוסקים דנו האם כיסוי האש בפח או בטס של מתכת וכד' מחשיב את האש כקטומה ואעפ"י שאין כאן מעשה בגוף האש אלא רק יצירת הפסק בין האש לקדירה.
כתב הב"י (רנג ג) בשם הגהות מרדכי:
"כתוב בהגהות מרדכי...המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו וירא פן יקדיח יותר אומר אני שיכול להסיר ולהניח קדרה ריקנית על פי הכירה וה"ל כירה כגרופה וקטומה שהרי קדרה סותמת את פי הכירה ואז ישים הקדרה שהחמין בתוכה על גבי הקדרה ריקנית" וכ"פ השו"ע שם.
מבואר להדיא בדבריו שכיסוי האש בקדירה ריקה ובפשטות הוא הדין בפח שטוח ממתכת וכד' מחשיב את האש כקטומה. וכ"פ המג"א (שם לא) והמ"ב (שם פא).
אולם לדעת החזו"א כיסוי כזה אינו מחשיב את האש כקטומה. החזו"א (לז אות ט;יא) מתבסס על דברי רש"י בהסבר הגמרא בשבת (לז א) "איבעיא להו: מהו לסמוך בה תוכה וגבה - אסור, אבל לסמוך בה - שפיר דמי, או דילמא לא שנא" הגמרא מסתפקת האם מותר לסמוך (להניח בצמידות) תבשיל לאש מגולה דשמא חז"ל אסרו שהיה רק ב"תוכה וגבה" וביאר שם רש"י "גבה - עובי שפתה, או כסוי שעל חללה". מבואר ברש"י שהנחת קדירה על גבי כיסוי שעל הכירה נחשב כשהיה על אש מגולה ולא כשהיה על אש קטומה, ובעקבות כך באר החזו"א שכוונת ההגהות מרדכי שההיתר הוא רק אם מניח את הקדירה על גבי הקדירה הריקה שהניח על האש ולא בתוכה.
החזו"א קבע שם שיש שני תנאים שצריכים להתקיים כדי להחשיב את האש כקטומה א. שלא יהיה דרך בישול באופן זה ב. פעולת הקטימה תמעט הרבה את חום האש.
אולם רבים רבים מהאחרונים לא קיבלו את חומרתו של החזו"א. כך כתב בשו"ת שבט הלוי (או"ח צא א) "וא"כ בודאי לא קשה מהאי דכסוי כירה שכ' רש"י והטור דלא מהני, דהתם הוא הכסוי הרגיל שמשימין עליו בכל יום כמבואר בש"ס דרגילים היו לכסות הכירה בכסוי כמו קדרה, משא"כ במשים קדרה ריקנית על הכירה שאין דרכה להיות שם מותר דהוי כגו"ק בהא לבד שהאש מכוסה ואין רגיל להיות שם, וא"כ הה"ד להני פחים הגדולים שמשימים על הפטפוט דאינן דומין כלל לכיסוי הרגיל של הכירה".
ועוד העירו עליו שמדברי הגמרא והראשונים עולה שהקטימה צריכה לשמש כהיכר לאדם שלא יבוא לחתות אולם אין צורך שחום האש יצטנן. כך עולה לדוגמא מהגמרא (לז א) "גחלים שעממו, או שנתן עליה נעורת של פשתן דקה - הרי היא כקטומה". (אמנם עיין ברש"י לעיל שכתב "שיתן אפר על גבי הגחלים לכסותם ולצננם)
למעשה הפוסקים פסקו שטס של מתכת מחשיב האש כקטומה, וכן מנהג ישראל בכל מקום. (ויש שכתבו שטוב לכסות אף את כפתורי הגז).
ג. דין החזרת קדירה לאש:
עד כאן עסקנו בשהיית קדירה על האש מערב שבת אולם יש לדון האם מותר להחזיר לאש קדירה שהיתה על האש בשבת והורדה ממנה. דין זה נקרא איסור החזרה .
וכך שנינו במשנה: (לו ב)
"כירה שהסיקוה...בגפת ובעצים - לא יתן (גמרא: לא יחזיר) עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר...".
שני טעמים נאמרו בראשונים לדין זה:
א. רשב"א (מ ב): המחזיר את הקדירה נראה כמבשל.
ב. ר"ת (ספר הישר רלה): שמא יחתה בגחלים מחמת שהקדירה שהורדה מהאש הצטננה מעט.
כמה תנאים התנו חז"ל כדי להתיר החזרת קדירה לאש:
א. ברור שהתבשיל צריך להיות מבושל לגמרי דאם לא כן כשיחזיר את הקדירה יעבור על איסור בישול ח"ו.
ב. האש צריכה להיות גרופה או קטומה כמבואר במשנה הנ"ל.
ג. החזרת הקדירה לאש תהיה באופן שיהיה ניכר שאין זו נתינה חדשה על האש, כיון שנתינה חדשה נאסרה אף אם האש גרופה וקטומה.
בגמרא (לח ב) מצאנו כמה מחלוקות בהגדרת התנאי השלישי:
1. האם כשהניח את הקדירה ע"ג קרקע יכול להחזירה.
2. האם צריך לאחוז את הקדירה בידו בכל הזמן שאינה על האש.
3. האם צריך שתהיה בדעתו של מסיר הקדירה להחזירה אח"כ לאש.
בפסיקת המחלוקת נחלקו הראשונים. להלכה פסק השו"ע (רנג ב): "כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדירה מעליה אפי' בשבת, מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת ולא הניחה ע"ג קרקע".
היינו שיש צורך רק בקיום ההגבלה הראשונה הנ"ל, אולם הרמ"א הוסיף שם את שתי ההגבלות הנוספות, וזה לשונו: "הגה: ועודה בידו ודעתו להחזירה."
למעשה הכריע שם המשנה ברורה להקל בדיעבד להחזיר את הקדירה לאש אם עודה בידו אעפ"י שלא היה בדעתו להחזירה וכן היקל אם דעתו להחזירה אעפ"י שהניח הקדירה על גבי כסא וכד'.
ד. דין נתינת קדירה על האש:
אחרי שלמדנו לעיל שרק באופנים מסוימים מותר להחזיר קדירה לאש בשבת פשוט שעקרונית אין להניח על האש קדירה שלא היתה מונחת על האש במשך השבת. דין זה נקרא איסור נתינה .
אולם בשו"ע מצאנו שיש מצבים שאף נתינה לכתחילה הותרה.
זה לשון השו"ע: (רנג ה)
"מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מע"ש כל צרכו, כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן, לחממן, לפי שאין דרך בישול בכך".
מבואר שמותר להניח תבשיל שלא היה קודם לכן על האש על גבי אש המכוסה בקדירה אחרת.
האחרונים הקשו סתירה בדברי השו"ע שהרי שם בסעיף ג פסק כדעת הגהות מרדכי שלמדנו לעיל, וזה לשונו: "המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו, וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר ולהניח קדירה. ישנה ריקנית על פי הכירה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה ע"ג הקדירה ריקנית; ויזהר שלא ישים קדירתו ע"ג קרקע".
הדגיש השו"ע שאין להניח את הקדירה על הקרקע כדי שהנחת הקדירה תחשב מעשה החזרה ומבואר שאם הניחה ע"ג קרקע אסור להחזירה לאש דהוי כנתינה לכתחילה ואילו בסעיף ה התיר להניח לכתחילה!
כמה תרוצים נאמרו לקושיא זו. הפעם נתמקד בתירוץ הפמ"ג (אשל אברהם רנג לג) שהסכים לו הבה"ל. זה לשון הבה"ל: (רנג ג ד"ה ויזהר)
"אח"כ מצאתי בפמ"ג שיישב זו הקושיא בטוב טעם והוא דבסעיף ה' שאיירי בעומדת ע"ג קדרת חמין או תבשיל לא נחשב כלל כעומד ע"ג כירה ולהכי מותר אף ליתן לכתחלה בשבת משא"כ בעניננו שהקדרה ריקנית ועומדת רק לסתום את חום הכירה שלא יהיה כ"כ חום נעשית הכירה עי"ז רק כשאר כירה גרופה וקטומה דאסור ליתן עליה בשבת תבשיל לכתחלה".
כלומר יסוד החילוק הוא שנתינה לכתחילה מותרת רק על גבי קדירה מלאה בתבשיל המונחת על האש אולם אם האש מכוסה בקדירה ריקה נחשבת האש רק כגרופה וקטומה ורק ההחזרה מותרת עליה ולא נתינה לכתחילה.
סיכום:
השהיית תבשיל מערב שבת מותרת רק על אש גו"ק. (נחלקו הדעות אם בעינן מבושל כל צורכו או בן דורסאי)
החזרת תבשיל לאש בשבת מותרת אף היא רק על אש גו"ק, כשהתבשיל מבושל לגמרי ובכפוף לתנאי החזרה.
נתינת תבשיל לכתחילה בשבת מותרת רק על גבי קדירה מלאה המונחת על האש.
ה. המציאות בימינו:
עד כאן עסקנו בדיני אש ממשית הבוערת ונעשית גחלים כפי שבישלו בעבר.
כעת יש לדון בצורת הבישול והשהיה שלנו.
בישול על גז:
לכאורה יש לומר שבבישול על גז אין חשש חיתוי (שבגינו גזרו חז"ל איסור שהיה וכו') שהרי החשש מתבסס על כך שהגחלים הולכים ונכבים וצריך לחתות בהם כדי להדליקם שוב אולם באש שלנו לא שייך חשש זה שהרי הגז אינו הולך ונכבה ובוודאי אין לחשוש שהגז יכבה לפתע והאדם ידליקו מחדש שאין זה שכיח כלל. (כ"כ ביבי"א ח"ו לב בשם האחרונים)
ועוד מצאנו סברא לחלק (אג"מ או"ח ח"א צג) שכיום החשש הוא שמא האדם יגדיל את להבת הגז ולכאורה על זה לא גזרו חז"ל שהרי חיתוי הוא חידוש האש הקיימת והגדלת הלהבה היא הוספת אש חדשה הדומה להוספת עצים לאש ולזה לא חששו חז"ל.
אולם למעשה הסכמת הפוסקים (אג"מ או"ח ח"ד עד אות כה ועוד) שיש להחמיר אף באש שלנו משום שחז"ל לא חילקו בגזרתם ועוד שיש לחוש שמא ינמיך את הלהבה ואח"כ יגביה בחזרה ולכן יש לכסות את הגז בכיסוי פח ובזה נחשבת האש לגו"ק (דלא כחזו"א הנ"ל).
חימום על גבי פלטת שבת:
בנוסף לסברות לגבי גז ישנן בפלטה סברות נוספות להקל:
א. אין אפשרות לשנות את עוצמת החימום שבה וממילא אין כלל חשש חיתוי. ( הר צבי או"ח קלו ועוד)
ב. אין רגילות לבשל על הפלטה אלא רק לחמם עליה. (ציץ אליעזר ח"ח, סימן כו, אות ה).
ג. עצם השימוש בפלטה הנקראת פלטת-שבת הוא היכר גדול שלא יבוא לידי איסורי בישול בשבת. (ציץ אליעזר שם. שש"כ פ"א, כה, ובהערה שם בשם הגרש"ז אויערבך).
למעשה מצאנו שלוש שיטות בהגדרת פלטה:
א. שיטת החזו"א שהובאה לעיל לגבי כיסוי פח של הגז שאינו מועיל להחשיבו גו"ק. ולענין פלטה נחלקו האחרונים בדעתו האם בזה יודה שנחשבת גו"ק או שישווה את דינה לכיסוי פח.
ב. רוב האחרונים נקטו שפלטה נחשבת גו"ק ולכן מותר להשהות עליה מערב שבת וכן להחזיר עליה קדירה שהורדה מהאש עפ"י כללי החזרה (אין חשש בישול בתבשיל, שו"ע:לא יניחה ע"ג קרקע. רמ"א:בנוסף יחזיקה בידו ויהיה בדעתו להחזירה). אולם אין להניח עליה קדירה שלא היתה לפני כן על האש וכדי לעשות כן יש להניח על הפלטה צלחת הפוכה וכד' ועליה להניח את הקדירה.
ג. דעת הרב עובדיה (יבי"א ח"ו לב; יחוו"ד ב מה) וכן פוסק הרב ליאור שפלטה עדיפה על דין אש גו"ק ומותר אפילו להניח עליה קדירה שלא היתה כלל על האש בשבת (כמובן שאין בעיה של בישול) מהטעמים שהובאו לעיל. לדעתם הנחה על הפלטה כמוה כהנחה כנגד המדורה (לאפוקי בצידי המדורה) שהותרה בשבת וכפי שפסק השו"ע (שיח טו) עפ"י הגמרא בשבת (מ ב): "דבר שנתבשל כל צורכו והוא יבש שאין בו מרק, מותר להניחו כנגד המדורה אפי' במקום שהיד סולדת בו". (הרב עובדיה מיקל כך גם בלהבת גז המכוסה בפח)
ו. סיכום:
שהיה:
הנחת תבשילים (כדלהלן) בערב שבת על האש מותרת רק על גבי אש גו"ק. כיסוי פח על הגז או פלטה נחשבים אש גו"ק. (בכיסוי הגז יש לכסות את האש וטוב לכסות גם את כפתורי הגז).
תבשיל שאפשר לאוכלו ע"י הדחק (בן דורסאי-חצי בישול) לרמ"א ולמנהג חלק מהספרדים מותר להשהותו על גבי אש גלויה ולשו"ע אין להשהותו אא"כ מבושל כל צורכו ואינו משביח על האש (מצטמק ורע לו).
על אף האמור המליצו הפוסקים להניח על האש רק תבשילים מבושלים כל צורכן כיון שבתבשילים שאינם מבושלים כ"צ יש חששות רבים של איסורי בישול בשבת, כגון: אם ירים את מכסה הקדירה יהיה אסור לכסותה בחזרה, אם יוריד את הקדירה מהאש יהיה אסור לו להחזירה ועוד.
החזרה:
מותר להחזיר קדירה חזרה לאש רק אם התבשיל מבושל כל צורכו והאש גו"ק.
בנוסף יש להקפיד על תנאי החזרה: לספרדים אין להניח את הקדירה ע"ג הקרקע ולאשכנזים יש צורך גם בהחזקת הקדירה בידו ובמחשבה שרוצה להחזירה. בדיעבד אם אחד משני התנאים האחרונים לא התקיים יכול להחזירה אא"כ הניחה ע"ג קרקע.
למעשה כשיש צורך גדול אפשר להחזיר את הקדירה לפלטה (או אפילו לגז המכוסה) אפילו הניחה ע"ג קרקע כיון שיש פוסקים המתירים להניח הנחה חדשה על פלטה או על גז מכוסה, כדלהלן.
נתינה חדשה (לכתחילה):
עפ"י הכרעת המשנה ברורה קדירה שלא היתה על האש בשבת אין להניחה אפילו על אש גו"ק אא"כ יניחה על קדירה מלאה בתבשיל המונחת על האש. (וברור שמדובר בתבשיל שאין בו איסור בישול).
לרוב הפוסקים אין להניח הנחה לכתחילה ע"ג גז מכוסה או פלטה ויש צורך בהיכר נוסף כגון צלחת הפוכה או הגבהה אחרת על הפלטה ועל גבה אפשר להניח קדירות שלא היו על האש בשבת.
מיעוט הפוסקים סוברים שפלטה (או אף גז מכוסה) עדיפים על אש גו"ק ולכן מותר להניח קדירה כזו ישירות עליהם ללא היכר נוסף.
הדלקה וכיבוי ביום טוב
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך עושים קידוש?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
למה תמיד יש מחלוקת?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
חידוש כוחות העולם
למה תמיד יש מחלוקת??
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך ללמוד גמרא?
