נקיון בגדים בשבת | הרב יוסף אפריון | בית המדרש

שבת ומועדים
הלכות כלליות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

11 דק' קריאה

כיצד מותר לנקות בגד שהתלכלך במהלך סעודת שבת? האם מותר לשטוף את הבגד במים? האם מותר לנקות בגד מאבק? ומה הדין בבוץ שנדבק לנעליים? בלימוד שלפנינו נעסוק במציאות השכיחה של בגד שהתלכלך בשבת ואנחנו מעוניינים לנקותו. באופן כללי כל שימוש במים או בנוזל אחר לצורך נקיון בגדים אסור בשבת ולרוב האיסור מהתורה. בלימוד שלפנינו נתמקד בניקוי בגד שלא ע"י מים או חומרים אחרים.
הלימוד יתחיל מהגמרא דרך פרושי הראשונים ועד לפסיקת האחרונים וההלכה למעשה.

א. ניקוי בגדים מאבק:
איתא בגמרא:(שבת קמז ב)
"אמר רב הונא המנער טליתו בשבת - חייב חטאת. ולא אמרן אלא בחדתי, אבל בעתיקי - לית לן בה. ולא אמרן אלא באוכמי, אבל בחיורי וסומקי - לית לן בה. והוא דקפיד עלייהו".
וברש"י שם:
"המנער טליתו - מן העפר.
חייב חטאת - דזהו ליבונה.
אלא באוכמי - שהאבק מקלקל מראיתה, וקפיד עליה.
והוא דקפיד עלייהו - ללובשן עד שינערם".
מבואר שאיסור ליבון שייך גם במעשה בידים ללא שטיפה של הבגד במים וכדו'.
אולם בתוספות שם כתב:
"המנער טליתו - פי' מן הטל שעליו דהיינו כיבוס וליבון חייב חטאת וכן משמע דהוי דומיא דכומתא דרב יוסף אבל בניעור מן העפר כדפירש בקונטרס אין נראה שיהא שייך ליבון".
לדעת התוספות לא שייך איסור ליבון (כיבוס בלשון שלנו) אם אין מעורבות של מים בתהליך ולכן רק אם יש טל על הבגד אסור לנערו.
וכל זה דווקא בבגד חדש שחור ושהאדם מקפיד על מראיתו.

נדלג, שלא כהרגלנו,להלכה ואח"כ נרחיב בהבנתה.
זה לשון השו"ע: (סימן שב סעיף א)
"המנער טלית חדשה, שחורה, מן הטל שעליה, חייב שהניעור יפה לה כמו כיבוס. והוא שמקפיד עליה שלא ללבשו בלא ניעור".
והרמ"א הוסיף:
"וכ"ש שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו עליו גשמים. ודוקא בבגד חדש שמקפיד עליו. י"א דאסור לנער בגד מן האבק שעליו, אם מקפיד עליו, וטוב לחוש לדבריו".
אם כן השו"ע פסק כתוספות והרמ"א כתב שראוי להחמיר כרש"י.
המשנה ברורה (סק"ו) הוסיף:
"עיין באליה רבה שכתב דמדינא יש איסור בזה כי הרבה ראשונים סוברין כשיטת רש"י ע"ש, ומ"מ נראה דיש לסמוך על דעה ראשונה להקל ע"י אינו יהודי ובפרט דאיכא לפעמים משום כבוד הבריות בזה. וטוב ליזהר כשבא שחרית בשבת לבית המדרש להניח כובעו ובגדיו במקום שימור כדי שלא יפלו לארץ ויעלו אבק עליהם ויבא לחילול שבת".
הפוסקים האשכנזים הכריעו כולם כדעת המשנ"ב ובין הפוסקים הספרדים מצאנו מחלוקת האם לחשוש לשיטת רש"י (שהרי הדברים נוגעים לחשש איסור תורה). הבא"ח (שנה שניה פרשת ויחי ח) פסק:
"אסור לנער בגד שחור חדש מן האבק שעליו אם מקפיד שלא ללבשו בלתי נעור מפני שזה הניעור הוא כמו כבוס שהאבק מקלקל ראייתו". הרב אור לציון (ח"ב כד א) פסק "בגד שיש עליו אבק יש להקל להסיר את האבק ע"י שינער את האבק כלאחר יד כגון ע"י שרוולו וכד'". ובילק"י (שב ט) פסק מעיקר הדין כשו"ע שהניעור מותר לגמרי ורק סיים "וטוב להחמיר לנקות הבגד בשינוי כגון בשרוול חולצתו".
יוצא אם כן שרק לרמ"א יש בעיה בניקוי בגד מאבק וכדו' ללא מים. אולם בהמשך נראה שאין הדברים מוחלטים.

ב. הגדרת חדש, שחור ומקפיד:
מקפיד:
לפני הדיון בהגדרת המושג יש לשאול שאלה מקדימה.
כידוע, בהלכות שבת ישנם פעולות שהעושה אותם אעפ"י שלא התכוון לאיסור חילל את השבת (לפחות בשוגג) והנה כאן מצינו מלאכה שאם יעשנה אדם פלוני שמקפיד על מראית הבגד יהיה חייב חטאת ולחבירו שאינו מקפיד יהיה הדבר מותר. הכיצד?
נענה על שאלה זו בקצרה. אלו דברי הרשב"א בסוגיא: (קמז א)
"ולמאן דקפיד הוי פסיק רישיה ולמאן דלא קפיד ליכא אלא דבר שאין מתכוין, שאינו כיבוס גמור".
כלומר ישנן פעולות בשבת שאינן ממש תחת הכותרת של מלאכה אסורה ורק כוונת האדם משווה להם שם של איסור שבת.

באופן פשוט הגדרת מקפיד היא דוקא שאדם מקפיד בפועל שלא ללכת עם בגד המלוכלך באותו לכלוך, אולם הבה"ל חידש חידוש גדול בדין זה בהתבססו על הגמרא וחלק מהראשונים. נבאר בקצרה את דעתו.
הגמרא (שם) בהמשך מספרת:
"עולא איקלע לפומבדיתא, חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו. (מנערים בגדים) אמר: קמחללין רבנן שבתא! אמר להו רב
יהודה: נפוצי ליה באפיה, אנן לה קפדינן מידי". (נערו בפניו, לנו מותר מכיון שאין אנו מקפידים).
כדי להבין מדוע עולא חשד בתלמידי החכמים חייבים לומר שהבגד היה שחור וחדש, אולם מנין ידע עולא שהמנערים מקפידים על אותו לכלוך ועל סמך זה הטיח בהם שהם מחללים שבת??
על פי זה חידש הבה"ל שתנאי "מקפיד" אינו תנאי חיובי אלא שלילי. כלומר חיוב חטאת ישנו בכל ניעור בגד חדש ושחור מכיון שמסתמא המנער מקפיד על מראה הבגד ורק אם ברור לאדם שהוא אינו מקפיד מותר לו לנער.
הבה"ל חיפש ראיות לחידושו בראשונים נביא את אחת מהן:
זה לשון הרמב"ם: (פ"י הי"ח)
"המנער טלית חדשה שחורה כדי לנאותה ולהסיר הציהוב הלבן הנתלה בה כדרך שהאומנין עושין חייב חטאת, ואם אינו מקפיד מותר".
דקדוק לשון הרמב"ם מורה שהמנער טלית חדשה ושחורה אפילו לא מקפיד על מראיתה חייב חטאת ורק אם ברור לו שאינו מקפיד מותר.
על גבי זה הוסיף הבה"ל חידוש נוסף:
"ואפשר עוד לפ"ז דאם ידוע שאפילו בחיוורי וסומקי ג"כ דרכו להקפיד שלא ללבשו בלי ניעור יהיה אסור גם שם לנער ולא שרי הגמרא אלא במסתמא".
כלומר לאחר שהוכיח הבה"ל שאיסור הניעור אינו דין מסוים בבגד שחור וחדש אלא זו המציאות השכיחה שאדם מקפיד על לכלוך בבגד זה הוסיף לחדש שה"ה בשאר צבעים אם מקפיד על נקיון הבגד אסור לנערו.
בדומה לזה פסק הבא"ח: (שם)
"וצריך ליזהר גם בלבן ושאר צבעונים דגם הם מקלקל האבק ראייתם אם הוא רב עליהם".
אמנם יש מהאחרונים שחלקו על הבה"ל ופסקו כפשט השו"ע: שחור חדש ומקפיד. כך פסק שו"ע הרב (שב א) ובילק"י (שב ד) ועוד.

חדש:
זה לשון הב"י:
"ומשמע לכאורה דחדתי מיקרו כל זמן שלא נתכבסו אבל מדברי הרמב"ם בפרק י' (הי"ח) שכתב המנער טלית חדשה וכו' כדרך שהאומנים עושים חייב חטאת משמע דחדשה היינו שלא נשתמשו בה כל כך אלא עדיין היא בחדושה כמו בשעה שהאומנין מתקנין אותה".
האחרונים הסיקו להלכה שהכל תלוי במראה הבגד ולא בכיבוסו והיינו אם השתמשו בו הרבה ואינו נראה חדש אעפ"י שלא כבסוהו אינו נקרא חדש ולהיפך אם כבסוהו ועדיין נראה חדש (כמו במציאות השכיחה בינינו) חשיב חדש.
וזה לשון המשנ"ב: (שם סק"א)
"וחדשה מיקרי אם לא נשתמש בה עדיין הרבה שעוד נראה בה חידושו"
אולם בבה"ל (ד"ה "לחוש") כתב:
"וע"ש עוד שכתב בשם יערת הדבש דלפי שלא ידענו עד כמה נקרא חדש לכן צריך ליזהר בכולם ושארי אחרונים לא הזכירו דבר זה... והמחמיר תבוא עליו ברכה והמיקל יש לו על מה לסמוך וטוב שיעשה ע"י שינוי כלאחר יד".
משמע מדבריו לכאורה שיש מקום להחמיר בכל בגד להחשיבו כספק חדש נגד דבריו במשנ"ב ונראה שיש ליישב בפשטות שוודאי אין כוונת היערות דבש להחמיר בכל בגד אלא כוונתו להרחיב את המושג "חדש" מעבר למינימום. ועדיין הדברים טעונים ברור.

שחור:
כתב הטור: (שם)
"המנער טליתו ...חייב משום כיבוס ודוקא בחדתי ו אוכמי דבהנך הוי הניעור יפה כמו כיבוס והוא שמקפיד עליו שלא ללובשו בלא ניעור אבל אי בציר חד מהני שרי ".
משמע מדבריו שדווקא בבגד שחור יש איסור אולם יש מהפוסקים האחרונים שכתבו שדין בגד בצבע כהה כדין בגד שחור. כך כתב האשל אברהם (בוטשטאט מה"ת סימן שב) "שלגבי תיקון בגד צ"ל הבחנה לפי סגנון כל צבע ועכ"פ גם שסתמו וכתבו רק צבע שחור אין להקל".
עפי"ז פסק בשש"כ (פט"ו הכ"ו) בגד כהה דינו כבגד שחור ובילק"י (שם) כתב "ובגד הצבוע בשאר צבעים כהים...המיקל לנערו יש לו על מי לסמוך ומ"מ ראוי להחמיר בזה כדין בגד שחור".

ג. הגדרת הפעולות בבגד המותרות והאסורות
כבר כתבנו שההבנה שלדעת השו"ע אין כל בעיית כיבוס ללא מים אינה פשוטה. נרחיב בהגדרת הדברים.

עיין בגמרא שלפניך: (שבת קמ א) (רש"י מובא בסוגריים)
"בעא מיניה: מהו לכסכוסי כיתניתא בשבתא? (חלוק כתונת של פשתן שנתכבסה, והרי היא קשה ומשפשפה בין שתי ידיו והיא מתרככה, ואף הליבון שלה מצהיל על ידי השפשוף). לרכוכי כיתניתא קא מיכוין - ושפיר דמי, או דילמא: לאולודי חיורא קמיכוין, (הליבון מצהיל) ואסיר? - אמר ליה: לרכוכי קא מיכוין, ושפיר דמי, כי נפק אתא, אמר ליה: מאי בעא מר מיניה? - אמר ליה: בעי מיניה: מהו לכסכוסי כיתניתא בשבתא, ואמר לי: שפיר דמי. ותבעי ליה למר סודרא? - סודרא לא קא מיבעיא לי, דבעי מרב הונא ופשיט לי. - ותיפשיט ליה למר מסודרא! - אמר ליה: התם - מיחזי כי אולודי חיורא, (שמקפיד על ליבונו וצוהרו של סודר יותר מכיתניתא) הכא - לא מיחזי כאולודי חיורא".
היוצא מהגמרא שיש בגדים שאסור לשפשפם לאחר הכביסה (סודר) מכיון שכוונת האדם היא "להוליד" בהם את הלבנוניות שלהם ולא רק כדי לרככם.
וכך פסק את הדין השו"ע: (שב ה)
"חלוק לאחר כביסה הוא מתקשה ומשפשפים אותו בידים לרככו, מותר לעשותו בשבת שאינו מתכוין אלא לרככו. אבל סודר אסור, מפני שמתכוין לצחצחו והוי כמלבן".

סוגיא נוספת שיש לעיין בה היא הגמרא בהמשך הפרק (קמא א):
"אמר רב כהנא: טיט שעל גבי בגדו - מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ".
וברש"י:
מכסכסו - משפשפו.
מבפנים - דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן, ומלבן ממש לא הוי, דאין נותן שם מים.
כסכוס - דמי למכבס.
מבואר בסוגיא ששפשוף בגד כדי להסיר את הטיט אסור מפני שנראה כמכבס (מלבן) ולכן מותר בתנאים מסוימים הנחשבים שינוי מהצורה הרגילה של המלאכה. היינו מותר לשפשף את הבגד ע"י הכנסת היד מתחתיו אולם שפשוף רגיל מבחוץ (היכן שהלכלוך נמצא) אסור מדרבנן.
נרחיב מעט בדעות הראשונים בדין זה:
זה לשון הטור: (שם)
"טיט שעל בגדו מכסכסו בפנים כיצד לוקח הבגד בפנים ומשפשפו זה בזה אבל לא בחוץ דדמי לליבון שמתלבן בכך ומגרדו בציפורן או בסכין".
"וה"ר פרץ הביא תוספתא והני מילי לח אבל יבש הוי טוחן אע"ג דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה אסור מדרבנן". (טיט שמשפשפים אותו מתפורר ונחשב הדבר כטחינה.)
כדברים האלה פסק השו"ע: (שם ז)
"טיט שעל בגדו משפשפו מבפנים (משנ"ב: היינו שאוחז הבגד בפנים נגד מקום הטיט ומשפשף זה בזה עד שנופל הטיט) דלא מוכחא מלתא לאתחזויי כמלבן, אבל לא בחוץ דדמי למלבן ומגררו בצפורן. ויש מפרשים דה"מ לח, אבל יבש אסור דהוי טוחן".

הסוגיות הללו מעמידות בפנינו תמיהות קשות, חלקן מובאות לפניכם:
1. בגליון הש"ס לרעק"א (קמא א) כתב:
"עיין לקמן דף קמ"ז ריש ע"א ברש"י ד"ה חייב חטאת וצ"ע".
חשוֹב : מהי כוונת הגאון רבי עקיבא איגר? (נתייחס לקושיא זו בהמשך)

2. שלטי גיבורים (שבת סב א מדפי הרי"ף אות ב) הקשה:
"ומהכא (מסוגיית המנער טליתו בשבת חייב חטאת) קשה לי על הרא"ש והטור או"ח סימן שב כתב גבי כסכוס סודרא דאסור מפני שמכוין לצחצחו והוי כמלבן משמע שכל אולודי חיורא באיזה ענין שיהיה אסור והכא... פסקו דהמנער טליתו אסור דווקא מן הטל אבל לא בעפר דלא שייך ליבון בעפר ואמאי הא אולודי חיורא הוא דמכוין איהו לצחצח הבגד שחשך תוארו מן העפר שעליו וצ"ע".
באור קושייתו: לשיטת תוספות וסיעתו שאיסור ליבון הוא דוקא ע"י מים ולכן מותר לנער בגד מעפר א"כ מדוע אסרה הגמרא לשפשף סודר כשכוונתו ל"אולודי חיורא" ומה בכך והרי אין כאן שימוש במים?
לדידן זו גם סתירה בפסק השו"ע שבסעיף א פסק שיש איסור ניעור טלית רק מטל ולא מעפר ובסעיף ה פסק שאסור לכסכס סודר.
על קושיא זו ניתן להוסיף: כיצד תתבאר שיטת השו"ע (ותוספות) בסעיף ז שהתיר (עפ"י הגמרא) לשפשף טיט מהבגד רק מבפנים ולא מבחוץ והרי אין כאן שימוש במים?
על קושיית השלט"ג הוסיף הבה"ל (שם סעיף א ד"ה י"א דאסור) להקשות:
"אפילו לשיטת רש"י...הלא שם לא מחלקינן כלל בהבגד וגם אי קפיד או לא ובכל גווני אסור משא"כ בענינא דידן הלא מבואר בהדיא בגמרא דאי לא קפיד שרי לכתחלה וכן בחיוורי וסומקי".
כלומר, גם לרש"י קשה מדוע אסור לכסכס כל סודר לא משנה מה צבעו, האם המכסכס מקפיד על כך וכו'?
עפי"ז חידש הבה"ל חידוש וכך כתב: (שם)
"ול"נ דע"כ לא דמי כלל לכו"ע האי ענינא לכסכוסי סודרא... משום דבעניננו אינו עושה שום פעולת הצחצוח רק שמנערו מן האבק והעפר שהוטל עליו לכן לא חשבינן זה לצחצוח רק כשקפיד ע"ז ובדאוכמי דבזה האבק לבד ג"כ מכהה מראיתו משא"כ בכסכוסי סודרא דעושה הצחצוח בידים להוליד לבנינות על הבגד אסור בכל גווני וא"כ לפ"ז ניחא אפילו לדעת הרא"ש והטור והמחבר לקמן בס"ה דאינן סותרים אהדדי. היוצא מכל זה דאפילו לדעת המתירים הוא דוקא באינו עושה שום פעולה כלל כ"א ניעור בעלמא מן האבק שעליו אבל אם מכסכס ומשפשף את הבגד להסיר ממנו הכתמים כדי ליפותו לכו"ע יש עכ"פ איסורא בזה דלא גרע מכסכוסי סודרא דלקמן ובכל מיני בגד אסור" .
מחלק הבה"ל בין ניעור לשפשוף: ניעור אינו פעולה חיובית של כיבוס אלא זהו רק סילוק הלכלוך מעל הבגד אולם שפשוף הוא חלק מתהליך הכיבוס (וסיוע לכך מדברי הגמרא (זבחים צד:) "כל כיבוס דלית ליה כיסכוס לא שמיה כיבוס") ולכן אף לשו"ע אסור לשפשף סודר דעי"ז מוליד לבנונית בבגד. ולפי"ז מחדש הבה"ל שאף לשו"ע כל ההיתר להסיר אבק מבגד הוא רק ע"י ניעור בעלמא אולם אסור לשפשף כל בגד מאבק (אפילו אינו שחור ואינו מקפיד) משום דמיחזי כמלבן כפי שלמדנו מכסכוס סודר.
עפי"ז יש לבאר גם את סעיף ז בענין הטיט שעל הבגד שאעפ"י שאין שימוש במים השפשוף אסור מכיון שהוא חלק מהכיבוס ורק שפשוף מבפנים, דהיינו בשינוי, הותר.

אולם עדיין הדברים לא ברורים דיים, שהרי עדיין קשה מדוע הותר בסעיף ז לשפשף את הבגד מבפנים והרי כוונת האדם לייפות את הבגד ומאי שנא מסעיף ה ששפשוף סודר אסור בכל אופן מפני שמתכוון לצחצחו?
(כלומר: גם אחרי שחילקנו בין סוגי הפעולות -ניעור ושפשוף- עדיין יש לחלק בתוך פעולת שפשוף בין שפשוף סודר שאסור לשפשוף טיט שהותר בתנאים מסויימים)
נחזור לקושיית רעק"א: "עיין לקמן דף קמ"ז ריש ע"א ברש"י ד"ה חייב חטאת וצ"ע".
רעק"א מקשה סתירה בדעת רש"י. בסוגיא הראשונה באר רש"י שיש איסור תורה של מלבן בניעור עפר מטלית אפילו ללא שימוש במים ואילו בסוגית טיט שעל בגדו כתב רש"י להדיא להיפך: "ומלבן ממש לא הוי, דאין נותן שם מים"? והדברים תמוהים.
כדי לתרץ קושיות אלו נתבונן בדברי בה"ל נוסף בענין: (שם סעיף ז ד"ה דהוי טוחן)
"הרי עכ"פ (אם) בזה הגירוד הוא מכוין ליפות הבגד שלא יהיה עליו רושם הלכלוך ובודאי לא גרע זה מכסכוסי סודרא המבואר לעיל בס"ה דאסור מפני שמכוין לצחצחו והוי כמלבן וה"נ בעניננו והגמרא שהתיר לגרר בציפורן היינו להעביר הטיט (הממשי, למרות שעדיין ישאר כתם) משא"כ בזה שאין טיט וכונתו רק לצחצח הבגד וליפותו שלא ישאר עליו שום רושם כלל הוא דומה ממש לס"ה הנ"ל וכן מוכח בביאור הגר"א שכתב דמה שהתירו בעניננו לכסכס מבפנים הוא משום שיש עליו טיט ובודאי כונתו משום טיט משא"כ למעלה בס"ה לענין כסכוסי סודרא שאין טיט ובודאי כונתו לצחצחו".
הבה"ל מחלק בין הסעיפים ומחדש שכסכוס סודר אסור מכיון שאין כתם מסוים על הסודר (הרי מדובר לאחר הכביסה) וברור שכוונת המכסכס היא לייפות את הבגד אולם בסעיף ז מיירי שיש ממשות של טיט (או חומוס וכד') על הבגד וכוונת המכסכס היא להוריד את ממשות הטיט אולם גם אחרי הכסכוס נשאר כתם על הבגד ולכן א"א לומר שדמי למלבן כמו בסעיף ה.
עפי"ז מתרץ המשנ"ב גם את קושית רעק"א, וזה לשונו: (שעה"צ מא)
"ולא דמי למה דמחייבינן במנער טלית חדשה מן האבק שעליו לשיטת רש"י דהתם מצחצח הבגד עי"ז והוא תיקונו משא"כ כאן שאינו רק שמסיר הטיט ורושם הלכלוך עדיין נשאר עליו והדרך להעבירו ע"י מים ובזה סרה קושית הגרע"א שנשאר בצ"ע על רש"י בגליון הש"ס".
כוונתו שיש להבדיל במציאות בין המקרים השונים: ניקוי בגד מעפר נעשה ע"י ניעור ללא מים ולכן לרש"י חייב חטאת אולם ניקוי בגד מטיט בוודאי מצריך מים וכל עוד רק משפשפו בשינוי בכה"ג שנותר רושם הלכלוך על הבגד הדבר מותר.

סיכום:
בסעיף א מדובר בניעור שהוא הפעולה הקלה ביותר אולם היא מועילה לנקות את הבגד היטב ולכן יש בזה חיוב חטאת, לרש"י אפילו ללא מים ולתוספות רק באמצעות מים.
בסעיף ה מדובר בשפשוף שהיא פעולה חמורה יותר ולכן בסודר שכוונתו לייפותו הדבר אסור.
בסעיף ז מדובר בפעולה חמורה (שפשוף) ובתוצאה קלה ולכן שפשוף בשינוי הותר שלא כבסעיף ה.

הלכה למעשה:
בגד שהתלכלך מאבק : לאשכנזים אסור לנערו אא"כ ידוע שאינו מקפיד עליו, לספרדים נחלקו הדעות האם לחשוש לרמ"א והמחמיר תבוא עליו ברכה וניעור בשינוי אפשר להקל. אם מדובר בבגד שאינו חדש או אינו שחור או שאינו מקפיד יש יותר מקום להקל בהתבסס על השיטות שפסקו כפשט הגמרא שרק בבגד שחור חדש ומקפיד יש איסור ניעור. (דלא כמשנ"ב)
הגרש"ז אוירבך חידש: אם בד"כ אינו מקפיד על הבגד ורק מפני כבוד השבת וכד' מנערו דינו כדין בגד שאין מקפידים עליו.
בגד שהתלכלך בלכלוך ממשי כגון חומוס וכד': משפשף הבגד מבפנים עד שיפול הלכלוך או מגרדו בצפורן או ע"י סכין (ועדיף שלא בחוד הסכין) ולדעת המשנ"ב דווקא אם ישאר כתם על הבגד.
אם הלכלוך יבש : לאשכנזים יש חשש של איסור טוחן ולכן אם הלכלוך יתפורר אסור לנקותו בכל אופן, (אולם אם יש ספק אם יתפורר אם לאו מותר לנקותו ככל דבר שאינו מתכוון שמותר) אא"כ מדובר במאכל שכבר היה טחון לפני כן כגון בצק או דייסה. (מכיון שאין איסור טוחן בדבר שהיה טחון לפני כן) לספרדים נחלקו הדעות האם לחשוש לאיסור טוחן.

הלכות כלליות