מַצָּה

1 המצה מסמלת לחם עוני וחיפזון. יציאת מצרים הייתה דווקא בחיפזון. ההיפרדות מהמצרים הייתה צריכה להיות במהפכה מהירה מן הקצה אל הקצה, כדי להפוך את עם ישראל מהמדרגה הנמוכה ביותר של עם שפל לעם עובד אלוקים. ורעיון זה מתבטא במצה, שהיא לחם הנעשה בחיפזון. אצל כל העמים העלייה התרבותית נעשית לאט ובהדרגה. לא כן בישראל שבה המהפך צריך היה להיות מידי. עם ישראל הוא עם אלוקי, והכוח העליון, שמעל למציאות הטבעית, אינו יכול להיות מורכב בהדרגה כהתפתחות הטבעית. המציאות האלוקית רודה ובוקעת את הטבע, ומופיעה בפתאומיות. והכוח העליון האלוהי אינו יכול להיות מורכב על התכונות האנושיות, הוא משהו עליון מעל החכמה האנושית. לכן ההשפעה האלוהית צריכה להופיע בבת אחת ולא כהתפתחות של כוחות אנושיים בהדרגתיות. לאחר הופעה זו, אפשר להשתכלל ולהוסיף לאט דברים נוספים ולפתחם. כך גם המצה נעשית במהירות ומשוללת תוספת. לאחר שנעשית מצה, אפשר להוסיף לה טעמים נוספים ותוספות שונות.
נשים לב להבדל בין הרעיון שאמר הרב זצ"ל על ברכת "המוציא", שמסמלת את העובדה שהייתה ביציאת מצרים בחינה של קישור לעמים שמתוכם יצאנו לבין הרעיון שאומר הרב בהסבר מהות המצה. כאן התמונה מושלמת ומודגש המהפך והשינוי המבדיל אותנו ומקפיץ אותנו למדרגה גבוהה המנותקת מכל העמים, מדרגה שאין בה תערובת אלא כל כולה קמח ומים ללא תוספת.

שיעור אכילת מצה
רבים מתלבטים מהו שיעור אכילת כזית מצה בימינו. למעשה, ראוי לאכול מצה עד שיצא הספק מליבנו שלא אכלנו כזית. מאידך, יש לדעת שכזית הוא מקסימום בגודל ביצה של זמנינו ובוודאי שאינה בגודל גדול מכך! הרב עוזי קלכהיים בשעת חוליו ביקר את הרב אוירבך ושאלו כמה עליו לאכול כדי לצאת ידי חובת מצה. הרב אוירבך הוציא חתיכת מצה בגודל שליש מצת מכונה ואמר לו: אל תאכל יותר מגודל זה! כיוצא בזה, שאל פעם הרב חיים שטיינר את הרב אלישיב: איך מצה אחת שאותה בוצעים יכול להספיק לכל המסובים? ענה לו הרב אלישיב: לנו יש מצות יד. מדבריו נלמד כי מצת יד אמורה להספיק לכל המשפחה. אמנם יש עוד דעות, ולכן כאמור אדם צריך לאכול עד שיהיה בטוח שאכל כזית. באפיקומן אפשר יותר להקל, כי כבר יצאנו ידי חובת המצווה מדאורייתא. וכל זה המינימום, אבל מי שיכול ורוצה יאכל יותר, מתוך חיבובה של המצווה.

---