שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ

1 כבר ראינו שיש משמעות עמוקה ללשון הסימנים, וכאן השאלה בולטת. היה מתאים לכתוב כאן סעודה, או ארוחת חג. מדוע מודגשת כאן דווקא עריכת השולחן ולא התכלית שהיא הסעודה?
מסביר הרב זצ"ל שפירושה של הדרישה לעריכת השולחן היא לא רק לסדר את השולחן באופן שיהיה עליו מזון, אלא גם באופן יפה ומסודר. בכל החושים כמו החוש האסתטי, הטעם והיופי, יש גם שימוש לקדושה. ורק אחרי שכוחות הנפש מופיעים בשלמותם, אפשר לחיות את החיים בכל אושרם. ואדרבה, יחד עם הטעם והנאת החך ראוי לעלות אל היופי שיש בו עליה בסדרי ההופעה שבמציאות, שכן חוש הראיה רוחני יותר מהטעם שבחיך. ומכאן הדברים מתעלים אל החוש המוסרי והשכלי שיש באדם עד מדרגות רמות ועליונות, עליה אחר עליה. כשכל מה שהאדם עושה קשור לקדושה, לא רק שזה אפשרי ומותר, לחיות כך, אלא זהו הסדר של עבודת ה'. לכן יש לערוך את השולחן בטוב טעם ובצורה נאה ויפה.

---