צָפוּן

1 בשלב זה מוציאים את האפיקומן שהיה צפון עד עתה, ואוכלים אותו. ויש להבין: לכאורה היה ראוי לקרוא סימן זה בשם: אפיקומן, ולא על שם מקומו של האפיקומן שהיה טמון?
מבאר הרב זצ"ל שבכך שקוראים לסדר אכילת האפיקומן: צפון, מובלט שיש בסימן זה רמז למדרגה פנימית, למדרגה העליונה והצפונה של הנפש. בדרך כלל הכוח השכלי מכוון את הרגש ומדריכו, וכך על ידי השכל אפשר לרומם את הרגש למדרגות גבוהות, עד שיחוש בתחושות עליונות שהשכל אינו יכול לתפסם. אך ישנם דברים נשגבים ופנימיים מאוד, שאין לשכל כלים לקולטם, אך כוח הרגש יכול להשיגם כי הרגש יכול להתעלות מעלה מעלה למקום שלא ניתן להביעו בדיבור. מציאות זו שבה הרגש הוא המוביל היא מדרגה פנימית וצפונה ובאה מצד עצם קדושת החיים, כאשר מגיעים למדרגה גבוהה בה כל האמצעים כבר נעשים למטרה, וכפי שאמרנו גם האכילה כבר אינה רק אמצעי, אלא היא עצמה קדושה.
האפיקומן הנאכל על השובע כמטרה לעצמה ולא רק כאמצעי בלבד לחזק את האדם הרעב, מתאים מאוד לאותה המדרגה בה הרגשות הצפונים והפנימיים הגיעו לגובהם העליון.

---