^ 1.בגוף דבריו תמה המנחת אשר שהרי אפילו מנהג דוחה כיבוד הורים משום שאף הוריו חייבים בכבוד ה', וכנלמד מסמיכות מצוות כיבוד הורים למצוות שמירת השבת.
^ 2. האדר"ת עצמו הציע לתרץ, שאולי החיוב במרור והחיוב במצה (שצריך לאוכלה שוב משום שלא היסב בפעם הראשונה) אינם באותה רמה, משום שבאכילת המרור החיוב מדרבנן הוא בעצם אכילתו ואילו במצה החיוב מדרבנן הוא רק מצד ההסבה, שכעת ישוב ויאכל בהסבה. המהרש"ם השיב על הקושיא, שהואיל וחכמים תיקנו לאכול את המרור בפני עצמו לפני הכורך אין לשנות, ומכיוון שיאכל המרור, אח"כ כשיאכלנו בכוך הוא יהא רשות ויבטל מצות המצה. המנחת אשר השיב, חכמים תיקנו לאכול המצה לחוד, ואמנם טעם התקנה הוא משום שבכורך לא יוצאים ידי חובה, מכל מקום לאחר שכך תיקנו עליו לקיים התקנה, ואף אם אכל כבר ללא הסבה וכעת לא שייך טעם התקנה מכל מקום עליו לשוב ולאכול המצה בפני עצמה ורק אח"כ לאכול הכורך. המהרש"ם סבר שאין לשנות התקנה במצב של לכתחילה כמו במרור שכעת ניגש לאוכלו בפעם הראשונה, והמנחת אשר הלך צעד נוסף, ולדעתו אף בדיעבד כמו במצה שאכל בטעות ללא הסבה, עליו לחזור ולאכול כדי לקיים התקנה כתיקנה.
^ 3.אך ביום הראשון אינו יכול לומר ספק דרבנן לקולא, משום שיודע שאם כן ייבטל לבסוף לגמרי מהמצווה. עדיין יש לשאול מדוע לא נאמר להפך, שביום הראשון יאמר ספק דרבנן לקולא כיוון שכעת רק יום זה מונח לפניו, וביום השני אינו יכול לומר כי אז נמצא שלא יקיים המצווה כלל? ונראה שאף שכל יום מונח לפניו בפני עצמו לגבי הכלל "מאי אולמיה", מ"מ לגבי החשש שלבסוף כלל לא יקיים התקנה ודאי צריך להתחשב בכך אף ביום הראשון ונחשב כמונח לפניו, אלא שעדיין יש לומר שמכל מקום נאפשר לו לבחור כרצונו באחד הימים, ונראה שכשיש שתי אפשרויות תמיד ראוי יותר להקדים כעין "אין מעבירין על המצות" או "זריזים מקדימים". יסוד זה כתב גם המל"מ, שאם יש ספק בין שני ימים יש לעשות המצווה ביום הראשון.