בית המדרש

  • מדורים
  • חמדת הדף היומי
לחץ להקדשת שיעור זה

נתינת צדקה או מתנות כהונה לאדם אחד

undefined

הרב עקיבא כהנא

איר תשע"ג
4 דק' קריאה
הגמרא (סג ע"א) אומרת שאדם שנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, ולמדה זאת מהפסוקים על דוד המלך שמשמע שמשום שדוד נתן לכהן אחד, בא רעב.

הלבוש (רנז, ט) מנמק זאת בב' נימוקים: א. הוא מצער את האחרים שאינם מקבלים. ב. ראוי לתת לאנשים הגונים, ואם ייתן את כל המתנות לאדם אחד, הרי יש סיכוי גבוה שיש אחרים יותר הגונים שראוי לתת להם.

אמנם המהרש"א מקשה שלכאורה שנינו בכמה מקומות בש"ס (לדוגמא בגיטין דף ל) שיש דין של 'מכירי כהונה', כלומר, אנשים שנותנים את מתנותיהם לכהן אחד כל הזמן, ואיך זה מסתדר עם הגמרא שלנו? וכותב שהיה ניתן לתרץ שדווקא דוד שהיה מלך היה אסור לו לתת את מתנותיו לאדם אחד, משא"כ אדם אחר. אלא שלא משמע כך מהגמרא.

ולמד המרדכי (בבא בתרא רמז תקב) מגמרא זו שגם אדם שמחלק כספי צדקה צריך להיזהר שלא לתת לאדם אחד את כל הצדקה, ולא לתת לאנשים אחרים שהם גם נזקקים. וכן משמע מתוס' (קידושין כו ע"א) שרבן גמליאל לא נתן גם מעשר ראשון וגם מעשר עני לר' יהושע, מכיוון שלא רצה לתת את כל מתנותיו לאדם אחד. אמנם המהרש"ם (א, לב) כותב שאם יש לו קרוב נזקק אחד, ניתן לתת לו את כל המתנות, כיון שיש לקרובים דין קדימות על שאר עניים, ורק בין הקרובים אסור להעדיף קרוב אחד. וכך נראה מהש"ך (יור"ד רנז, יט), אמנם האגרות משה (א, קמד) מקשה על הש"ך שלכאורה בגמרא מוכיחים זאת ממה שדוד נתן את מתנותיו לעירא היאירי, והוא היה רבו, שהוא יותר חשוב מקרובו, ולמה נענש? ואומר שכנראה מי שסובר שאסור לתת מתנותיו לעני אחד, סובר שעירא היאירי לא היה רבו של דוד.

הרמב"ם בפירוש המשניות (חולין י,ד) כותב שאותו דין קיים גם בזרוע לחיים וקיבה, ולכן מחלקים את הזרוע והלחיים והקיבה בין כמה כוהנים. אמנם בהלכות ביכורים ומתנות כהונה כתב הרמב"ם (ט, יז) "הרוצה ליתן המתנות לכהן אחד נותן". ומקשה המעשה רוקח שלא פסק כפירוש המשניות ששם אמר שאין לתת את המתנות לכהן אחד על פי הגמרא בעירובין? ולכן הוא אומר שכוונת הרמב"ם בפיהמ"ש הוא רק שאסור לתת לכהן אחד תמיד, אבל מותר לתת פעם אחת את כל המתנות שנותן לכהן אחד. אמנם הרש"ש כותב שהרמב"ם דחה את הגמרא כאן, בגלל קושיית המהרש"א שהובאה לעיל, וסבר שדין זה אינו נכון. וזה קצת קשה כי אם כן לא היה אומר בפיהמ"ש דין זה באופן כל כך ברור.

הלחם שמים (ליעב"ץ אבות ג, טו בסופו) כותב שדווקא בכהן עשיר הדין הוא שאין לתת לכהן אחד, אבל לכהן עני מותר. ועוד כתב שאולי דווקא בכהן אין לתת לכהן אחד, כיון שיש לו אפשרויות פרנסה ממקומות אחרים, אבל עני שכל פרנסתו מהצדקה מותר לתת לו. אמנם המנחת יצחק (ו, קב) מקשה עליו מדברי התוס' בקידושין שהובא לעיל שרבן גמליאל לא הביא לר' יהושע גם מעשר ראשון בגלל שלא רצה לתת כל מתנותיו לעני אחד, ומשמע שגם בעני אין להקדים.

אמנם נראה לומר (הפוך מהלחם שמים בהסבר ב') שהגמרא התכוונה לומר, לפי הפירוש הראשון של הלבוש, שאדם שנותן לכהן אחד מונע מכהנים אחרים לקבל, ובכך הוא יוצר חוסר איזון ואפליה בעייתית. ולפי זה ניתן ליישב את הסתירה בין מכירי כהונה לאיסור נתינה לכהן אחד, שאצל דוד כיוון שהמעשרות היו בכמות גדולה, כשנתן לאדם אחד את כל המעשרות זה יצר חוסר איזון ופערים בין הכוהנים (וכך גם כתב המהרש"א אלא שדחה זאת מהמילה 'כל'). ולכן השו"ע (סי' סא, ועי' פרי חדש שם) והרמב"ם (בהל' ביכורים שהובא לעיל) לא הביאו זאת להלכה לגבי זרוע לחיים וקיבה שהם דברים קטנים, ולא יוצרים חוסר איזון. לעומת זאת בהל' צדקה אין הרבה אנשים שנותנים צדקה בכמות גדולה, ואם כבר מישהו נותן אך נותן רק לעני אחד, שוב ייווצר חוסר איזון בין העניים, כיון שעני אחד יקבל צדקה רבה, בעוד שעניים אחרים לא יקבלו כמעט כלום.

לפי"ז ניתן לומר שאין סתירה בין דין מכירי כהונה לבין האיסור לתת מתנות לכהן אחד, כי הרי לכל אדם יש תרומות ומעשרות לתת, וכל אדם מכיר כהן אחר, וכך שוב נוצר איזון בין מקבלי התרומות והמעשרות, (ובעניים באמת אין דין של מכירי כהונה, כמו שכתב משנה למלך, הל' מעשר ז, ו).

ולפי"ז ניתן גם להסביר את הש"ך שאם יש קרובים מול עניים רחוקים, אין חוסר איזון, אלא בין קרובים לקרובים אחרים, כי כל העניים מבינים שיש קרובים שהוא מצווה לפרנסם, ואין כאן חוסר איזון.
ולפי"ז גם יובן (קושית האגרות משה שם) איך למדו שבצדקה הדין שאסור לתת לעני אחד, אם המקור הוא ממתנות כהונה, ושם אין הדין כן. כיון שגם במתנות כהונה, אם הוא אדם כמו דוד אסור לו לתת לכהן אחד, כיון שזה מפר את האיזון, אבל לאדם פרטי מותר לתת את כל מתנות הכהונה שלו לכהן אחד, כפי שביארנו.
מעניין לציין שהנודע ביהודה (קמא יור"ד, פו) כותב שמדין זה ניתן ללמוד שאין לכבד אדם אחד כסנדק בשתי בריתות, וזאת על אף שברור שאין כאן דין של מתנות. ויתכן שגם הוא למד שהבעיה היא שזה מפר את האיזון בכיבודי האנשים (וכן עין עוד מנחת יצחק ט, נח לגבי העלאת כהן אחד באופן קבוע).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il