כוחה של מילה

בעולם המודרני אנו רגילים לזלזל (מאוד) בערכה של מילה שנאמרת או נכתבת. אין הכוונה רק להפרת הבטחות, אלא גם לעצם אמירת מילים "סתם", "בצחוק", "בלי שהתכוונתי" וכדומה. בציבוריות הישראלית הדבר הוא בהחלט תופעה מוכרת, כמעט לאף אמירה אין ערך, ושום התחייבות (מילולית, כרגע) אינה נלקחת ברצינות.

הפעם ברצוננו לעמוד על גישתה השונה של היהדות לעניין.

הכוונה ללימוד המקורות.
1. כבר בפסוקים רבים ניתן לראות את היחס הרציני למילה, הן בנדרים ושבועות (מקור 1), הן באמירות שלא במקומן (מקור 2), הן בעדויות (מקור 3) ועוד... האדם יכול לחייב את עצמו בהתחייבויות רבות על ידי מילים בלבד.
2. גם נושא "ההקדש" של דברים, לקיחת דבר חול והפיכתו לקדוש (מקור 4) מבוסס על אמירה בלבד. וחכמים אומרים "אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט" (מקור 5). בעצם האמירה שאדם אומר שהוא מקדיש דבר, זה כמו לתת משהו פיזית לאדם רגיל.
3. כל נושא "לשון הרע", הוא נושא הקשור לאמירה בלבד, ונחשב לעבירה חמורה, כמו שניתן לראות במקורות הבאים (מקורות 6,7).
4. במקור 8 אנו רואים שחז"ל תיקנו "קללה מיוחדת" למי שקיבל עליו התחייבות ממונית כל שהיא ולא עומד בה, גם אם הוא "לא כתב" או "לא חתם".


לסיכום אנו רואים שבמקורות רבים מספור מעלה התורה על נס את החשיבות של העמידה בדיבור, את היותו של הדיבור פועל וקובע דברים בעולם. הדבר נובע מהתייחסותה של התורה לדברים ולמהלכים פנימיים שקורים ולא רק ל"מה שנראה מבחוץ...", על פי תפיסה זו הדיבור יכול לשנות דברים לעולם (כמו מי שאומר לאישה: "הרי את מקודשת לי" ומשנה את מצבה ומצבו מן הקצה אל הקצה) מהבחינה הפנימית ויש לו ערך רב; יהי רצון שנזכה לשים לב לכל מוצא שפתינו ונשקול בתבונה את כל דיבורינו.

מקורות:
1. במדבר פרק ל
(ג) אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:
(ד) וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ:


2. שמות פרק כ, עשרת הדברות
לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:


3. דברים יז, ו
על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד:


4. ויקרא פרק כז
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה':
(ג) וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:


5. משנה בקידושין פרק א, משנה ו ובעוד מקומות רבים.
... אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט.


6. תוספתא מסכת פאה פרק א הלכה ב
על אילו דברים נפרעין מן אדם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא על ע"ז ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל לשון הרע כנגד כולם זכות יש לה קרן ויש לה פירות שנ' אמרו צדיק כי טוב כי פרי וגו'.


7. אבות דרבי נתן פרק ד ד"ה ר' שמעון
ר' שמעון בן אלעזר אומ' אף על מספרי לשון הרע נגעין באין שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשה"ר במרע"ה מיד באת עליהם את הפורענות שנ' ותדבר מרים ואהרן במשה וגו' הלכה צפורה ושחה לה למרים הלכה מרים ושחה לו לאהרן עמדו שניהם ודברו על אותו צדיק. וכיון שעמדו שניהם ודברו על אותו צדיק מיד נענשו שנ' והענן סר מעל האהל וגו'. ואף על אהרן באת עליו הפורענות שנ' ויחר אף ה' בם וילך מלמד שנסתלק מאהרן ונדבק במרים אבל מרים עסקה בדברים היתה שכן דרך נשים להיות משיחות זו לזו.

8. משנה מסכת בבא מציעא פרק ד משנה ב
כיצד? משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה.