השבוע חל יום פטירתו השמונה עשר (חי) של מורנו ורבנו מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל. לכן נקדיש את דברינו על הפרשה לאישיותו ופועלו (בקצרה ובראשי פרקים).
הרב שאול ישראלי עלה ארצה בשנת תרצ"ד, באותם שנים טען הרבי ממונקאטש שיש לדרוש את הפסוק מפרשתנו:
"וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר ט"ו לט)
בדרך הבאה: לב ביידיש = הרצ, ראיה בעין ביידיש=קוק.
במלחמתו כנגד הציונות הזהיר הרבי מפני הליכה אחרי הרצל ואחרי מרן הראי"ה קוק מורו ורבו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל. עוד טענו מתנגדי הציונות כי המעפילים של דורם (הרב ישראלי התחיל את מסעו לארץ ישראל כמעפיל) הם ההולכים בדרכם של המעפילים של פרשתנו עליהם אמר הכתוב:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְקֹוָק וְהִוא לֹא תִצְלָח: אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְקֹוָק בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם"
(שם, י"ד מא-מב).
בחסדי ד' יתברך הבין מו"ר כי הדרך הנכונה, איננה דרכם של המרגלים שהלכו לתור. (עיינו בדבריינו לפרשת שלח תשע"א).
הדרך הנכונה היא דרכו של הגאון מוילנא, הדרך שהותוותה ב"קול התור". הדרך שקראה ליהדות העולם לעלות ארצה לפני סיום המאה שהתחילה בשנת "ת"ר" (1840). באלול תרצ"ט נחסמה הדרך בפני יהדות אירופה באופן כמעט מוחלט.
מו"ר שהחל את דרכו בארץ ישראל כתלמידו של הרב זצ"ל, יצא להפריח את שממותיה גם מבחינה חקלאית וגם מבחינה רוחנית כאשר התמנה בשנת תרצ"ח (1938) לרבו של כפר הרא"ה. משם פרש את מצודתו ההלכתית והדריך את כל החקלאים כיצד ניתן גם בימנו, להתמודד עם השאלות של מצוות התלויות בארץ ועם שמירת מצוות, בעיקר שבת וחג תוך ניהול משק חקלאי מודרני. הפתרונות שנתן מו"ר לא היו פתרונות לחקלאי הבודד או למגזר מסוים. המאפיין של פסקיו ופתרונותיו היה הבנה מעמיקה של המציאות בשטח וראיה כוללת של הבעיה וממילא גם של הפתרון. כך זכה מו"ר והנהיג את תהליך התקיימות הנבואה מול עינינו:
"וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (יחזקאל ל"ו ח).
עם הקמת מדינת ישראל - מדינת היהודים, התגייס מו"ר למשימת ייסודה של מדינה זו כמדינה יהודית ופרסם את מחקריו ופסקיו בכל התחומים הקשורים לחיים הציבוריים בה, מהלכות קואליציה ועד לשאלות של מוסר ומלחמה.
בשנת תשכ"ה הוזמן לכהן כחבר בבית הדין הגדול בירושלים ומאז בערה בקרבו השאיפה לקימום המשפט העברי במדינה. כאשר שותפי, ידידי ורעי, הרב משה ארנרייך ואנכי פנינו אליו יחד עם אנשי מעשה וביקשנו ממנו להנהיג את "ארץ חמדה", הוא הסכים מיד וטען שמדובר בצורך השעה, הקמת דור חדש של דיינים ברמה התורנית הגבוהה ביותר, שיוכלו להרים את המשימה ולשאת אותה על כתפיהם. הרב ישראלי חיכה לרגע שבו נוכל להקים רשת של בתי דין שתתן פתרון לכל סכסוך ממוני על פי דין תורה במדינה עם כלכלה מודרנית ומפותחת.
השנה הקדשנו לנושא זה את יום העיון השנתי לזכרו. הכינוס בשיתוף ישיבת מרכז הרב בה כיהן כראש הישיבה במשך שנים רבות וכן עם מכון מרחבים שנמנה על מייסדיו,
כל השיעורים יפורסמו גם באתר 'ארץ חמדה'.

נסיים בתפילה כי יתקיים בנו ולו במעט מדברי הנביא ישעיהו (א' כו-כז):
"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:
צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה"