בית המדרש

  • מדורים
  • הרבי מליובאוויטש
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
יעקב היה נער עילוי שהתגורר באחת מעיירות רוסיה. הוא הקדיש את עיתותיו לתורה וראה הצלחה רבה בלימודו. באותה עיירה התגוררו כמה מחסידי ליובאוויטש, שניסו מדי פעם לשכנע את הנער המוכשר לבוא עמם אל רבם, רבי שלום בער. יעקב, שגדל בבית לא חסידי, לא אבה לשמוע להם. "איני זקוק לרבי", השיב להם, "גם כשמתעוררת אצלי קושיה קשה בגמרא, אני מתעמק בה ומגיע לפתרונה בכוחות עצמי".
לאחר הפצרות מרובות של החסידים נעתר יעקב והלך עמם לחצרו של הצדיק. הם הגיעו לליובאוויטש לקראת שבת. האווירה הכללית דבקה ביעקב. השבת עברה עליו בתחושת התעלות שלא הכיר מימיו. עם צאת השבת הלכו החסידים להיפרד מהרבי כנהוג. גם יעקב הכין פתקה אישית והתכונן בהתרגשות להיכנס אל הרבי.
כשנכנס פנימה, ראה את הרבי יושב ומעיין בספר. הרבי לא הרים את עיניו כדי להסתכל עליו. יעקב התקרב בהיסוס אל שולחנו של הרבי והניח עליו את פתקתו. הרבי המשיך לעיין בספר כאילו לא הבחין בו כלל.
לפתע קם הרבי והחל להתהלך בחדר אנה ואנה, כשהוא מדבר בינו לבין עצמו: "זה הוא! זה לא הוא!... זה הוא! זה לא הוא!... זה הוא!...". לאחר מכן שתק הרבי במשך כמה דקות, ואז בטון החלטי ותקיף קבע: "זה לא הוא!" וחזר והתיישב על כיסאו.
יעקב יצא מחדרו של הרבי נבוך ומבולבל. לא זו בלבד שהרבי לא התייחס אליו, גם הדברים הסתומים ששמע לא הרפו ממנו וכל העניין נותר בעיניו כחידה.
יום אחד הגיע לידיו של יעקב עיתון שבו הוצגה חידה מתמטית קשה מטעם אוניברסיטת פטרבורג. הובטח בה כי כל הפותר נכונה את החידה יזכה בפרס נכבד של 300 רובל. יעקב חד השכל ראה בכך אתגר מרתק, התעמק בחידה עד שהגיע לפתרונה, ושלח את הפתרון לכתובת האוניברסיטה.
כעבור זמן מה קיבל מכתב מאוניברסיטת פטרבורג ובו נכתב כי תשובתו הנכונה זיכתה אותו בפרס. למכתב צורפו כרטיס נסיעה ברכבת והזמנה לפגישה עם ראש הפקולטה למתמטיקה.
כאשר הופיע יעקב בפני נציגי האוניברסיטה, הם נדהמו לראות מולם צעיר יהודי בלבוש מסורתי. עד מהרה עמדו על כישרונו הגדול, ולאחר שהעניקו לו את הפרס הציעו לו להישאר באוניברסיטה ולהשתלם במתמטיקה חינם אין כסף. ההצעה הנדיבה קסמה לבחור הצעיר והוא נעתר לה.
בימים הראשונים לשהותו בפטרבורג הוסיף יעקב לדבוק בלבושיו ובאורחות חייו, ואפילו קבע עיתים לתורה לצד התעמקותו בלימודי המתמטיקה.
אולם ככל שהתקדם בלימודיו ומעמדו האקדמי והחברתי התבסס, התרחק מיהדותו. הוא החל להשיל מעליו את סממניו החיצוניים, ובהדרגה הפסיק ללמוד תורה ולקיים מצוות. כעבור כמה שנים הוצע ליעקב להתמנות לפרופסור בכיר למתמטיקה באוניברסיטה. כדי לזכות בכך נדרש להמיר את דתו, ובגלל שהיה כה רחוק מיהדותו הסכים לכך. לאחר מכן התחתן עם אישה נוכריה.
ברבות הימים החל מצפונו של יעקב מייסרו והוא התחרט על מעשיו, אבל לא היה מסוגל להגיע לכלל החלטה מעשית על שינוי. באותם ימים גוי שנתגייר, ואפילו יהודי מומר ששב לדתו, היה צפוי לעונש מוות.
יעקב הרבה לצאת לציד, עיסוק שגרם לו רוגע והשכיח ממנו לזמן קצר את ייסורי נפשו. פעם אחת בעודו רכוב על סוסו, החל הסוס לדהור במהירות עצומה ויעקב איבד את השליטה בו. הסוס הוסיף לדהור ולהשתולל, ויעקב חש שאם לא יארע לו נס חייו יגיעו לקיצם. באותה שנייה גמלה בלבו החלטה לשוב בתשובה שלמה, ואז באורח פלא הסוס בלם את דהרתו ונעצר כליל.
נאמן להחלטתו, עוד באותו לילה אסף יעקב מעט כסף וצרור מיטלטלים, עזב את אשתו הנוכריה ויצא לעבר הלא נודע. הוא נדד ממקום למקום, חושש מכל אדם ומכל רחש. היה לו ברור שבחזרתו ליהדות הוא מסכן את חייו, ובכל זאת היה נחוש בהחלטתו. כובע קסקט היה מונח על ראשו, זקנו החל לצמח ובגדיו הלכו והתרפטו.
יום אחד, בעודו סועד את לבו בפונדק דרכים נידח, פרצו פנימה כמה שוטרים. הם בדקו את מסמכי האנשים שהתארחו בפונדק, וכאשר לא מצאו ברשותו של יעקב מסמכים מזהים אסרוהו.
הוא הובל לחוקר קשוח, שהביט חליפות בו ובתמונה שהחזיק בידו, בה נראה יעקב כאשר כיהן כפרופסור באוניברסיטה כשהוא עטור בלורית, מגולח למשעי ולבוש היטב. החוקר נראה מהסס ולפתע אמר לעצמו: "זה הוא!". כעבור רגע חזר בו: "זה לא הוא!" וכך נשנה הדבר: "זה הוא! זה לא הוא!..."
לבסוף ניגש אל יעקב, נעץ בו עיניים חודרות ופסק: "זה לא הוא!"
לאחר מכן ציווה על השוטרים לשחררו.
יעקב יצא לחופשי כשהוא המום. הוא זכר היטב היכן ומפי מי שמע קודם לכן בדיוק את המונולוג הזה. כעבור זמן לא רב הגיע לחצרו של הרש"ב מליובאוויטש ולא זז משם.
מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il