חרות - חירות

בין חגי ישראל, חג השבועות הוא ללא תאריך משלו, אלא נגרר וקשור הוא עם חג הפסח ותלוי בו. "וספרתם לכם ממחרת השבת", ושבת זו פירושה כפי המקובל בידי חז"ל, יום טוב הראשון של פסח. מהוה איפוא חג השבועות המשך לחג הפסח, וחג הפסח מקבל השלמתו בחג השבועות.

אין "חרות" בלי "חירות" ואין "חירות" בלי "חרות". טעות היא, מצד אחד, אם חושבים שהתורה אין לה קשר עם עצמאות יהודית, שיכולים להיות יהודי טוב בברוקלין או בניו-יורק, ושבמובן זה אין שום ענין ממדינה משלנו. אם אין רחוב יהודי ואין כפר יהודי, יש לקוי גם באורח המחשבה של היהודי. הוא אינו יכול להיות עצמאי במחשבתו. תרבות הגויים בהכרח חודרת אליו, ואם שלא מדעת. הוא נעשה מושפע ממנה, כשם ששפת דיבורו מקבלת את גוון הצליל של השפה של אותה מדינה בה הוא חי. יתכן אולי שאפשר להחזיק מעמד אם יקומו מסביב חומות עבות של גיטו, אבל בתנאים של היום רק יחידים מועטים יוכלו לעמוד בזה. "חרות" קשור איפוא ב"חירות".

אולם טועים עוד יותר הללו שחושבים שאפשר להקים עצמאות יהודית מבלי להזקק לתורה ומצוות, שיכול להיות "חירות" בלי חרות. כל כך מקושרים מושגי הלאומיות היהודית עם תורת משה וישראל, שאם אתה נוטל מהם את הבסיס הדתי הם מתפוררים והופכים לאפס. אם היה עוד ספק בדבר, בא הויכוח האחרון בשאלת "מיהו יהודי" והדגים זאת לפנינו בכל מלוא הבהירות. דומה היה מבחינה הגיונית שאלה היהודים ה- "לאומיים" ישתדלו לשמור בכל תוקף על טהרת הגזע היהודי. הן מה נשאר להם מ"היהודי" אם גם את סימן ההיכר הזה ישללו ממנו? מה זה יהודי בלי תורה בלי מצוות, אם לא זה שהוא ממשיך הקו התורשתי, שהוא בן בניהם של אלה שנלחמו פעם על עצמאות יהודית, שבקרבו פועם לב המוגדר כ"לב יהודי", שהוא מצטיין במידות שהן אופייניות לעם זה, ורק לעם זה? ערבוב זרע אחר בזרע ישראל, חיתון עם בנות נכר, הרי יגרום בסופו של דבר לטשטוש מוחלט של המיוחד היהודי בשטח התכונות, בשטח הרגשת הרציפות ההיסטורית, ובשטח הלאומיות היהודית בכלל. איך, נשאלת איפוא השאלה, נתפסו אנשים אלה, בעלי הלאומיות החילונית, להגנה בכל עוז על נישואי תערובת? האם לא מבינים הם שזה אשר אביו או אמו אינם יהודים הוא לא ירגיש את עצמו מקושר לחיים ולמות עם ארץ זאת ועם מדינה זאת? למה הם כורתים את הענף היחיד אשר עליו הם יושבים?

התשובה היא זו שרמזנו עליה, שאין שום תוכן ללאומיות יהודית חילונית, כי כזאת עוד לא היה לעולמים, כי הלאומיות היהודית קשורה בהכרח עם תפיסת דת ישראל, עד שבהתערער היסוד הדתי, מתפוררת גם ההכרה הלאומית. לאומיות יהודית היא בהכרח דתית, בלעדיה אין קיום גם לעצם הלאומיות. אין "חירות" בלי "חרות".

יחזקו אותנו החגים הבאים לקראתנו לשלום חוזק משנה, ומאוששים נצא מהם לקראת המאבק הנכון לנו בישוב על הדמות הנכונה של המדינה והעם.