בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • נושאים שונים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

סדר עדיפות לאומי

הבעיה האמיתית שבפניה עומד עם ישראל היום, מעבר לבעיות הכלכליות והביטחוניות המקומיות, היא בעיית המשך הקיום היהודי שלנו. כדי לעמוד באתגרים שעומדים מולנו ולאזור גבורה מתאימה, הדבר החשוב ביותר הוא – חינוך יהודי.

undefined

הרה"ג אליהו בקשי דורון זצוק"ל

אייר התשס"ד
5 דק' קריאה
שאלת השאלות בעם ישראל, ובכלל בכל ממשלה ובכל בית, היא מה סדר עדיפויות, בפרט במצבים של מצוקה. אם להקדים את הביטחון, את הכלכלה, את החינוך, את שאר הדברים. בכנס הזה, שהעמיד את השאלה לגבי סדר היום הלאומי לקראת הדור הבא, נשאלת השאלה גם מה המקום של לימוד התורה ומורשת ישראל בסדר היום שלנו. ישראל וערביי ישראל הם דבר שאנו חיים איתו יום יום, העלייה והילודה, תכנית ההתנתקות, הבעיות הכלכליות - כל אלה הן השאלות עומדות בעצם חיינו, ואנחנו חייבים לעשות בהן סדר ולנסות לפתור אותן. אבל הדיון בלימוד תורה ומורשת ישראל הוא יסוד לאומי ותרבותי בחברה הישראלית. כבר אמר רב סעדיה גאון: "אומתנו אינה אומה אלא בתורותיה". זה היסוד, זה הקיום שלנו.

באשר לסדר העדיפויות, נכון שבדרך כלל סביר שאנשים חושבים קודם כל על מה שלוחץ להם ביותר. לא פלא שהשאלה האסטרטגית היא השאלה שדואגים בה כולנו. אבל באופן כללי אולי נאמר מילה אחת איך קובעים את סדר העדיפויות. אחת הדרכים לקבוע סדר עדיפויות היא כמו שהורו לנו חז"ל לעניין תפילה. אף על פי שתפילה היא בלב, וודאי שאדם שואל את צרכיו לפי מה שהוא רוצה, חכמים קבעו לנו סדר מוגדר איך להתפלל. יש שלוש ברכות ראשונות, שבהן מדברים בשבחו של מקום, ואחר-כך האדם שואל את צרכיו מהקב"ה.

פעם שאל אותי תלמיד פיקח למה יש סדר מיוחד לתפילה, למה חז"ל לא נתנו לנו להתפלל כל אחד לפי מה שהוא צריך, לפי מה שהוא רוצה ובסגנון שלו. עובדה שכשאדם מתפלל על מה שהוא צריך כשיש לו חולה בבית או כשצריך פרנסה הוא מדבר בקלות רבה יותר. לומר את התפילה בסגנון ולפי סדר קבוע זה יותר שגרתי. התשובה היא פשוטה. אנשי כנסת הגדולה, שקבעו לנו את הסדר, ידעו שאנחנו קטנים ולא יודעים בדיוק מה אנחנו צריכים. לו יצויר שהיו קובעים לנו שכל אחד יתפלל לפי מה שהוא רוצה וצריך; עד האל הקדוש היינו אומרים את הנוסח, ומשם כל אחד יגיד לפי מה שהוא צריך. מסתבר שרוב הציבור היה קודם מבקש רפואה, פרנסה וכדו', אבל מי היה מתחיל ב"אתה חונן לאדם דעת"?? כולם צריכים פרנסה, צריכים ביטחון, יהודים רוחניים יותר ידאגו לירושלים ולקרן ירושלים וגם למשיח, אבל מי היה מתחיל ב"אתה חונן לאדם דעת"?! את זה כל אחד חושב שיש לו לבד, הוא חושב שאת זה צריך לתת לאחרים.

אבל חכמים קבעו שיש סדר. נכון שצריך פרנסה, רפואה וגאולה, אבל קודם כל צריך לעשות סדר. דבר ראשון שאדם צריך זה דעת. אדם לא מרגיש את זה, אבל זה היסוד הראשון. חכמים קבעו: "דעה קנית מה חסרת, דעה חסרת מה קנית". יש עושר שמור לבעליו לרעתו, עושר בלי דעת, פרנסה בלי דעת, אפילו גבורה בלי דעת, גם ישועה בלי דעת זה לא הולך. דעה קנית מה חסרת? כשיש לך את הדעה אמיתית, הבקשה הבאה שלך תהיה "השיבנו אבינו לתורתך", עוד לפני הפרנסה והגאולה.


האתגר היהודי
על אותו משקל, אם מדברים על סדר עדיפויות הלאומי של עם ישראל במדינת ישראל, "דעה קנית מה חסרת" בלי לימוד תורה ומורשת ישראל הרי אם אין לימוד תורה ומורשת ישראל אין חינוך יהודי, אם אין חינוך יהודי אין יהדות, ואז אין מדינת ישראל, ואין עלייה, ואין ציונות, ואין בטחון, ואין שום דבר. כשיש לך את הדברים האלה, את היהדות, אז אפשר להמשיך.

הרב סולבייצ'יק אמר פעם, שכל בוקר אנחנו אומרים "הנותן ליעף כוח" בלשון יחיד, אך כשמדברים על עם ישראל אומרים "אוזר ישראל בגבורה". מה ההבדל בין כוח לגבורה? אדם פרטי צריך כוח, ואנחנו מודים לקב"ה הנותן ליעף כוח, עוצמה. גבורה לא נמדדת בעוצמה ובכוח אלא באתגר, האפשרות להתגבר על האתגר. עם ישראל התפקיד שלו הוא להתמודד עם האתגר. אין לנו כוח, כי "לא מרובכם מכל העמים", ולא יהיה לנו כוח אף פעם. מה שיש לנו זה את הגבורה שלנו.

היסוד של לימוד התורה ומורשת ישראל הוא שיהודי חייב להקריב ולהתמסר, חייב לקבל את האחריות. היעוד שלו הוא הכוח שלו וזה היכולת שלו. אם אנחנו מדברים על הבעיה האסטרטגית במדינת ישראל, ברור שהכוח שלנו הוא "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'". רוח הגבורה, הרצון להתגבר, הרצון למצוא את האתגר. זאת הבעיה שלנו גם היום, גם בצבא. החינוך לעמידה בכל מצב, בכל האתגרים, הוא החינוך לתורה ולמורשת ישראל. ואותו דבר גם מבחינה כלכלית. הזכירו כאן את "ואהבת לרעך כמוך", שהוא גם היסוד החברתי שלנו בלימוד התורה. אז נכון שיש בעיות קשות ביותר, אבל סדר העדיפויות צריך להיות כזה שלימוד התורה ומורשת ישראל יהיה בראש הכל, כי בלי יהדות, בלי חינוך יהודי, אין יהודים.


להציל את יהודי התפוצות
אם נדמה לנו שבעיית הבעיות של היהודים היום זה בארץ ישראל, הבעיות הביטחוניות והכלכליות וקיומו של עם ישראל בארץ ישראל, הבעיה היא לא זאת. יש בעיות ביטחוניות, אבל ברוך ה' מי שענה הוא יעננו, יש בעיות כלכליות, אבל "שאל אביך ויגדך" - היו מצבים הרבה יותר קשים. הבעיה היא כשהולכים בתפוצות ושומעים את ממדי ההתבוללות. מדברים היום על התבוללות של 60-70 אחוזים, שהם רוב עם ישראל שאולי רק חמישית מהם מקבלים חינוך יהודי. עשרים או עשרים וחמישה אחוזים שמקבלים חינוך יהודי שאולי יחזיק מעמד.

כשמסתכלים על זה, כל הבעיות הקשות שיש לנו בארץ הן לא הבעיה. הבעיה היא הקיום היהודי של עם ישראל בתפוצות, שהפתרון לה הוא רק אחד: חינוך לתורה ולמסורת ישראל, וכאן יש לנו את האתגר של "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים". הדבר צריך בסדר היום ובסדר העדיפויות שלנו לא רק בשבילנו, כי ראשית כל אנחנו חייבים את זה מצפונית. ב"ה זכינו למדינת ישראל, אבל בחמישים השנה הראשונות, הכוח והגב הפוליטי והכלכלי שלנו היה מכל תפוצות הגולה. כשהתחלנו פה חצי מיליון יהודים, היה לנו גב גדול ביותר של יהודים שתמכו. אבל היום מדינת ישראל על הרגליים, והיום אנחנו צריכים להחזיר את החוב. היום כל תפוצות ישראל מחכות לחינוך יהודי, זועקות לחינוך יהודי. יש להן עתיד רק כשיש חינוך יהודי, ואנחנו חייבים ויכולים לתת להם את זה. "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" היום זה אידיאל שחייבים אותו לכל עם ישראל. היו כבר דורות שבהם לא היה לנו קיום מדיני, היו גזרות, היו בעיות קשות ביותר, אבל היהדות היתה יהדות, החינוך היה חינוך, המסורת היתה מסורת.

בעשר השנים האחרונות יש התקדמות מסוימת. הגיעו לדרגה שחייבים להתקדם קדימה, לכן התשובה היא רק אחת: אנחנו חייבים כמה שאפשר לחזק את החינוך היהודי, לראות את זה כיסוד לקיומנו. רק עם חינוך יהודי נוכל לעמוד בכל האתגרים. גם באתגרים הקשים כאן בארץ לא נוכל לעמוד בלי חינוך יהודי לאתגר ולמסירות לגבורת עם ישראל, וזה יש רק בלימוד תורה.


מסירות נפש ותורה
רק לפני שעתים הייתי בעצמונה. היתה אזכרה של חמשת הבחורים הקדושים במלאות שנתיים להירצחם. ברדיו שומעים על ההתנתקות, אך כשנמצאים שם רואים את כל היישובים מסביב, ורואים את הישיבה, רואים את הבחורים שעוסקים בתורה אחרי המשבר הקשה שחמישה מחבריהם נרצחו. היום במקרה סגרו שם את הציר. אצלם זה לחם חוקם כל יום. מאיפה החינוך הזה, מאיפה ההקרבה הזאת, אם לא מהחינוך היהודי ומסורת ישראל? בלי הבחורים האלה, איך היינו מחזיקים מעמד, איך נוכל להחזיק מעמד?

אלה רק פירות של החינוך לתורה ולמסורת ישראל, חינוך לאתגר, חינוך ל"אוזר ישראל בגבורה". עם ישראל נגזר עליו, וזה הזכות שלנו והחובה שלנו, לעמוד באתגרים ובמבחנים, להוכיח את עצמנו, לקבל אחריות עלינו ועל העולם כולו, ואת זה אפשר לעשות עם חינוך יהודי.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il