בית המדרש

  • מדורים
  • אמונת עיתך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

באדיבות מכון התורה והארץ

תרנגולי משי

undefined

הרב יהודה עמיחי

תשע"ד
13 דק' קריאה
תרנגול משי 1 קטן בגובהו ומשקלו מתרנגול רגיל, וצבע העור שלו הוא סגול שחור. לתרנגול המשי הזכר יש חמש אצבעות ברגל (ולעומתו לתרנגול רגיל יש ארבע אצבעות) 2 . גופו מכוסה בפלומה ולא בנוצות רגילות, ויש לו כיסוי נוצות גם על רגליו. כמו כן צבע הכרבולת הוא כחול שחור, בשונה מכרבולת תרנגול רגיל, וגם צורת הכרבולת שונה מצורתה של כרבולת תרנגול רגיל. יש לו זקן, ונוצות הכנף והזנב שלו קצרות 3 . תרנגול זה, בשרו נאכל בארצות מוצאו (סין, יפן) 4 , בארץ אין בשרו נאכל והוא משמש בעיקר חיית מחמד. תרנגול המשי יכול לחיות יחד עם תרנגול רגיל. נשאלת שאלה האם אפשר לאכול את ביצי תרנגולת המשי בתור ביצי עוף טהור.
א. סימנים ומסורת
הלכה פסוקה היא שאנו אוכלים עוף רק אם יש לגביו מסורת. אמנם יש ג' סימני טהרה (אצבע יתרה, זפק, קורקבן הנקלף ביד) אבל אין לאכול על פי סימנים אלו בלבד, כיוון שאנו חוששים שמא הוא דורס, אלא יש לאכול רק עוף שיש לגביו מסורת שמסרו אבותינו, שהוא טהור. 5 הטור (יו"ד סי' פב) כתב:
הרב זרחיה הלוי כתב וקבלנו מסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים שכל עוף שחוטמו רחב וכף רגל רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס וכתב א"א הרא"ש ז"ל וכן מסתבר, ויש לאוכלו אם ימצא לו ג' סימנים בגופו ואין לחוש שמא הוא דורס.
על פי דברי הרז"ה, אם ידוע לנו על עוף שאיננו דורס ויש בו ג' סימני טהרה, העוף כשר לאכילה. דברי הרז"ה הובאו להלכה בשו"ע (סי' פב סעי' ג), והרמ"א הוסיף וכתב:
ויש אומרים שאין לסמוך אפילו על זה, ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור (בארוך כלל נ"ו ובתא"ו נט"ו), וכן נוהגין ואין לשנות.
דעת הרמ"א היא שאפילו עוף שיש עליו ידיעה שאיננו דורס (מקובל שבעל חוטם רחב וכף רגל רחבה - אינו דורס), ויש לו ג' סימני טהרה, אין לאוכלו אלא במסורת. ברור שכאשר יש מסורת שעוף זה נאכל, אין צורך בג' סימנים (ש"ך ס"ק ט). הרמ"א ייסד דבריו על דברי ה'איסור והיתר הארוך' (כלל נו אות יח), שאפילו עוף שאנו יודעים שאינו דורס, אנו חוששים שמא הוא מהעופות שכתוב בתורה שאינם דורסים, אבל הם טמאים; והוסיף וכתב:
אבל אם אין עליו קבלה שאין דורס, אלא שראינו בו שאוכל בלא דריסה – לא, אפילו יש בו כל שאר ג' סימני טהרה, דשמא ידרוס בפעם אחרת.
החשש לגבי דריסה בעתיד מובא בגמרא (חולין סב ע"ב; נידה נ ע"ב) לעניין 'תרנגולתא דאגמא', שלאחר זמן ראינו שדרסה, ועל כן אין להתיר עוף אלא במסורת שאיננו דורס 6 .
'כף החיים' 7 כתב שאמנם 'כנסת הגדולה' ו'פרי חדש' פסקו כדעת השו"ע, אבל ה'רב זבחי צדק' (סי' פב אות כד) כתב, שגם בני ספרד צריכים לנהוג לכתחילה כדעת הרמ"א. דעתו היא שבני ספרד לא התירו אלא במסורת, ורק בשעת הדחק הקלו כדעת השו"ע, שידיעה על כך שאיננו דורס וג' סימנים מספיקים.
נראה שלפי דברי השו"ע, מותר לאכול תרנגול משי, משום שיש בו ג' סימני טהרה, 8 וגם ידוע שאיננו דורס. אבל לדעת הרמ"א, שצריך גם מסורת, יש לדון איזה שינוי בעוף, הוא שינוי שבו העוף נחשב מין אחר ומזקיק מסורת לגביו, ואיזה שינוי אינו נחשב שינוי במין העוף, אלא שינוי טבעי, (הנובע מהמקום והזמן); ולכן אין צורך במסורת לגבי העוף, אלא הוא נאכל כמו עוף שיש עליו מסורת.
ב. שכן ודומה
דברי הרמ"א שצריך מסורת לגבי טהרתו של העוף, הביאו למחלוקת אחרונים, האם תמיד צריך מסורת, או שיש מקרים שבהם אין צורך במסורת. הגמרא (חולין סה ע"א) אומרת שהשוכן עם הטמאים ונדמה להם – טמא, והשוכן עם טהורים - טהור. רש"י מבאר ש'נדמה' היינו בפרצוף ובמראה, והרשב"א מסביר שיש להם סימנים דומים. לפי מהלך הגמרא, אם מתקיימים בעוף שני תנאים: 'שוכן עם טהורים' ו'נדמה לטהור' (לפי שני ההסברים), הריהו טהור ואין צריך מסורות לגביו. דין זה הובא ברי"ף 9 וברא"ש, 10 וב'ים של שלמה' 11 וב'פרי חדש' (סי' פב ס"ק ט).
לפי דברי הגמרא, בנידון דידן, התרנגולים הרגילים ותרנגולי המשי יכולים לחיות יחד, והם דומים זה לזה, על כן נחשבים אותו מין.
'ערוגות הבושם' 12 כתב שיש לתמוה על השו"ע שהשמיט את הדין המפורש בתלמוד, שעוף השוכן עם טהור ודומה לו - הרי זה טהור. הוא הכריע להלכה שבמקרה שיש עוף שכן לטהור ודומה לו, אין צורך במסורת מחודשת.
נראה להסביר שיש כאן מחלוקת יסודית בהגדרת עופות הנאכלים. לדעת 'ערוגות הבושם', כשיש ידיעה (ממקור כלשהו, אפילו שאינה מסורת ברורה), שהעוף איננו דורס ויש ג' סימני טהרה - מותר לאכול את העוף גם בלא מסורת. זאת מכיוון שהמסורת נצרכת לשם הוכחה שהעוף איננו דורס, אבל אם יש לי את ההוכחה ממקור אחר, אינני צריך מסורת. על פי יסוד זה העלה 13 'ערוגות הבושם' שעוף שהוא שכן לטהור ודומה לו - מותר באכילה, כיוון שהשכן לטהור והדומה לו בסימניו, ברור שלא ידרוס, ולכן ג' סימני טהרה מספיקים. 14 כמו כן, במקרה של תרנגול שלא היה ידוע במקום מסוים, אבל גדל כעת בבתי ישראל 'לאלפים ולרבבות', ואנו רואים ברבבות תרנגולים ובמשך כמה זמנים שאינם דורסים – פסק 'ערוגות הבושם' שאין צורך במסורת, אלא עצם הידיעה שאינו דורס היא המסורת. עוד הוא מוסיף, שסיבת שהטעות שהייתה לגבי תרנגול האגם (שהגמרא אמרה עליו שתחילה היה מקובל שאיננו דורס, ולבסוף התגלה שהוא דורס) היא משום שתרנגול זה לא היה בבתי ישראל אלא באגם. אבל אם היה גדל בבתי ישראל, והיו 'אלפים ורבבות' ממנו, והיה ברור שאינו דורס - היה טהור, אף שאין לגביו מסורת, והיו מספיקים ג' סימני טהרה.
לעומת זאת דעת הרמ"א (על פי דברי 'איסור והיתר') היא שאפילו אם יש ידיעה שהעוף איננו דורס, בכל אופן אנו צריכים למסורת שהוא איננו דורס, כדי שלא יקרה כתרנגול האגם, שבתחילה חשבו שאינו דורס ואחר כך גילו שהוא דורס. לפי הסבר זה בדעת הרמ"א ברור גם שעוף השוכן עם טהור ודומה לו אין לאוכלו, למרות שידוע שאינו דורס, שכן כיוון שאין על כך מסורת, לא תועיל הידיעה בלבד 15 .
בעל 'ערוגות הבושם' מספר שהייתה מחלוקת לגבי תרנגולים הגדולים בקומה ובאברים יותר מהתרנגול המקומי, והובאו ממדינה אחרת (תרנגולי הודו), האם יש מקום להתיר אכילתם. 16 הוא יצא להקל, כיוון שברור שאינם דורסים (על פי ידיעה), ויש להם ג' סימנים, ולכן אין צורך במסורת. עוד הוא מוסיף, שהייתה מחלוקת גדולה מסביב לתרנגול זה. ונראה שהשיטות שאסרו את התרנגול הגדול, הבינו בדעת הרמ"א שיש צורך במסורת לגבי כל עוף שיש בו שינוי, שמא ההוא דורס, וידיעה בעלמא אינה מועילה. כמחלוקת בעניין תרנגול הודו התעוררו מחלוקות דומות 17 גם בעניין הברבר, 18 הידוע גם בשם ברווז מוסקובוי 19 .
לפי דברים אלו נראה שגם כשרותו של תרנגול המשי תהיה נתונה במחלוקת. לפי שיטת 'ערוגות הבושם' אפשר להסיק שמכיוון שתרנגול המשי מוכר כבר שנים רבות וידוע שאיננו דורס, והוא שכן לתרנגול רגיל ודומה לו, אפשר לסמוך על ג' הסימנים, ולהכשירו גם בלא מסורות. אבל לפי החולקים על 'ערוגות הבושם', שאסרו את התרנגולים הגדולים, והסבירו בדעת הרמ"א שידיעה אינה מועילה ויש ללכת לפי מסורת, תרנגול המשי יהיה אסור באכילה, וכן ביציו.
כיוון שבימינו הוכרעה ההלכה, והמציאות היא שאוכלים תרנגולי הודו וברברים, משמע שנתקבלה ההכרעה שכאשר ידוע לאנשים (מידיעה טבעית) שמין זה אינו דורס, ויש לו סימני טהרה - אין צריך עוד מסורת. אלא שעדיין ההגדרה של 'שכן לטהור ודומה לו' יכולה להועיל, רק בתרנגול שאיננו שונה הרבה מהתרנגולות הנאכלות, אבל אם יש שינוי מהותי בתרנגול לא יעזור הכלל של 'שכן ודומה'.
ג. שינוי גדול וקטן
הגדרות של שינוי בטבע העופות והמסורת נכתבו ב'דרכי תשובה' 20 (סי' פ"ב ס"ק כד):
עיין בשו"ת אורי וישעי (מהד"ק סי' יא) מה שכתב בזה באריכות והביא מדברי הכנה"ג דמ"מ יהיה איך שיהיה גם הרמ"א לא החמיר ביש להם הג' סימנים רק בשינוי גדול אבל בשינוי מועט אין להחמיר כלל ולהצריך מסורות, עיי"ש. ועיין בתשובה שבספר ערוגות הבושם (סי' טז) מ"ש בענין זה והעלה דבעל כרחך אין מ"ש הרמ"א שאין לאכול שום עוף כי אם במסורות הוא רק כשבא לפנינו מין עוף חדש שיש לו צורה חדשה ויש בו שינויים בגופו מן העופות שלנו אז צריך מסורת ואין לסמוך על סימנים, אבל מין עוף הידוע לנו כגון תרנגולת וכדו' שמכירין שהוא מין זה ממש רק שהוא גדול קצת או קטן בקומה ובאברים ובגודל שבא ממדינה אחרת לא הוי ריעותא לדונו בשביל זה למין אחר חדש שנצטרך עליו מסורות מאבותינו. כי בכל מין ומין עופות ובהמות נמצאים גדולים וקטנים וכן ביונים נמצאים כמה מינים משונים גדולים וקטנים, והביא כמה ראיות לזה ששינוי גדלות לא הוי שינו שנצטרך מסורות עי"ש באריכות...
ה'דרכי תשובה' סיכם דבריו:
דדוקא בשינוי גדלות הוא דמהני הג' סימנים כל שהוא ניכר שהוא מין כשר הידוע לנו ואין צריך מסורת, אבל בשינוי אחר כגון שאבר א' פרטי הוא גדול יותר מכפי ערך שאר אבריה של עוף זה או שיש בו איזה שינוי מראה מה שלא יש בשום עוף מעופות ממין זה ידועים - בזה לא מהני הסימנים ולא שכן ונדמה וצריך מסורות דוקא.
על פי ההגדרות שהביא ה'דרכי תשובה' (בייחוד מספר 'ערוגות הבושם'), עולה ששינוי במידות העוף אינו שינוי מהותי, ובעוף כזה מספיקים ג' סימנים, והעוף מותר באכילה. נראה שהגדרה זו התקבלה להלכה, וכן נוהגים, ששינוי גובה וגודל אינם שינויים מהותיים. על כן נראה שהעובדה שתרנגול משי קטן יותר מתרנגול רגיל, אין להחשיבה שינוי המזקיק מסורת.
ד. שינוי בנוצות
יש לדון על שינוי בנוצות התרנגולות, בעוד התרנגול הרגיל, יש נוצות רגילות על כל גופו, הנוצות של תרנגול המשי הן פלומתיות, וכן רגליו מכוסות נוצות, ונשאלת השאלה, האם זהו שינוי שמצריך מסורת.
יש לפעמים שינויים בבעלי חיים שהם תוצאות של תקלות (כשל גנטי) שגורמות לבעל חיים מסוים לשנות את הופעתו. ה'דרכי תשובה' (יו"ד סי' פב ס"ק לג) מספר שהגיע לגליציה (פולין) ושם ראה תרנגולים שנוצותיהם עומדות זקופות, ואינן מונחות זו על גב זו כדרך שאר תרנגולים, ולמרות זאת אוכלים את התרנגולים הללו. הסברו היה שכיוון שתרנגולים אלו באים מתרנגולות רגילות, וגם מולידים עם תרנגולות רגילות, אם כן יש איזו סיבה שגרמה לשינוי מצב הנוצות, אבל זה לא שינוי המצריך מסורת חדשה, ועל כן התירום. אם כן לכאורה, גם תרנגול משי, אף שיש לו נוצות שונות מנוצות של תרנגול רגיל, והרגלים שלו מכוסות נוצות – יש מקום להתירו, שאין זה אלא שינוי חיצוני.
ה. שינוי בצבע העור
שיני נוסף שיש בתרנגול המשי הוא צבע עורו. צבע העור של תרנגול המשי הוא סגול כהה, ולא כצבע העור הרגיל של התרנגול הנאכל. מקרה דומה לכך אנו מוצאים בשו"ת 'שערי צדק' (יו"ד סי' פה) שהסתפק לגבי תרנגול שצבע צווארו אדום ושונה מצבע צוואר תרנגול רגיל. מסקנתו היא שצריך מסורת כדי לאוכלו, בגלל צבע העור. ספר 'בית נפתלי' (סי' יח) הביא בשם מהר"י מודרין, 21 שזאת היא חומרא גדולה, מכיוון שגם אצל בני אדם יש מי שינויים בצבע העור מאדם לאדם: יש מי צווארו אדום יותר ויש מי שצבע צווארו רגיל, ועל כן התיר תרנגול זה. 'דרכי תשובה' (שם) כתב שבמונקאטש אסרו תרנגולים שצווארם ערום מנוצות והוא אדום. הסבר הדבר הוא ששני השינויים הללו יחד הם שינוי גדול, ועל כן לא התירו שם לשחוט תרנגול זה. עיקר הדיון היה סביב הצוואר האדום, האם הוא נחשב שינוי. נראה שכל שינוי בשער או בנוצות, הוא שינוי חיצוני ואינו נחשב שינוי. לגבי שינוי בצבע הצוואר, נחלקו האחרונים, ויש הסוברים שזהו שינוי מהותי, ולכן יש צורך במסורת.
עולה מכך ששינוי בשער או בנוצות איננו שינוי מהותי המצריך מסורת, אבל שינוי פנימי בוודאי נחשב שינוי מהותי, ונחלקו לעניין צבע הבשר, האם נחשב שינוי מהותי.
ו. אצבע יתרה
עד כאן בררנו ששינוי בגובה וגודל (אות ב, ג) אין להחשיבו שינוי. כמו כן ראינו (אות ד) ששינוי בשער או בנוצות איננו נחשב שינוי, כיוון שהוא חיצוני בלבד. לגבי שינוי בצבע העור, נראה שנחלקו בכך האחרונים (אות ה). השינוי המיוחד הנוסף שיש בתרנגול המשי הוא שיש לו אצבע חמישית. בשו"ת 'מנחת יחיאל' (סי' צו) מופיע לראשונה 22 דיון על עוף שיש לו חמש אצבעות, כינויו היה 'פאוורלס'. ה'מנחת יחיאל' דן בשאלת האצבע החמישית, משתי בחינות:
1. האם זהו שינוי הגורם לפסילת סימני הטהרה. עיקר הבירור הוא בעקבות הכלל ש'כל יתר כנטול דמי' , ואם כך אצבע יתרה היא כאצבע שנפחתה, ואין כאן ג' סימנים.
2. האם זהו שינוי מהותי במראה, המזקיק מסורת. שאלה זו היא לפי הרמ"א בלבד, מכיוון שלפי דעת השו"ע, כשיש ג' סימנים וידיעה ברורה שהעוף אינו דורס, הריהו כשר. ואולם לדעת הרמ"א, יש ללכת לפי מסורת ולכן נשאלת השאלה האם זהו שינוי המזקיק מסורת.
1. 'כל יתר כנטול דמי'
הרב שמחה גלרנטר (אבד"ק קלימאנטוב) הוא השואל בשו"ת 'מנחת יחיאל', והוא העלה את סברא ש'כל יתר כנטול דמי', ומכיוון שיש שתי אצבעות אחרות, הרי זה כחסר אצבע, וממילא העוף הוא טרף. יסוד דבריו בנוי על הדין בהלכות טרפות, 23 שאם יש שני אברים, ואחד מהם עודף, אנו רואים את שני האברים כאילו אינם, וממילא העוף הוא טרף. שו"ת 'מנחת יחיאל' מוכיח ש'כל יתר כנטול דמי' הוא רק בטרפות, ולא בסימני טהרה. שאלה זו הופנתה גם ל'דובב מישרים' (סי' פט) והוא התלבט באריכות בשאלה זו, האם 'כל יתר כנטול דמי' נאמר גם בשאר הלכות. מסקנתו היא שכל זמן שאין ראיה להתיר, יש לאסור שמא אמנם חסרה כאן אצבע (כאילו שתי האצבעות האחוריות ניטלו), וממילא חסרה כאן אצבע יתרה.
יש להעיר על דברי ה'דובב מישרים', שהעובדה שאסר בגלל שאין אצבע יתרה הוא רק לשיטת רש"י (חולין נט ע"א), שאצבע יתרה היא האצבע שאחורי האצבעות. אבל הר"ן (שם) חולק, וסובר שאצבע יתרה היינו שהאצבע הקדמית ארוכה משאר אצבעותיה. הפר"ח (ס"ק ו) העלה שהעיקר כפירוש הר"ן, שהאצבע האמצעית ארוכה מחברותיה, והיא האצבע היתרה 24 . אם כן, לשיטת ההלכה, יתרון האצבע האחורית איננו פוסל את העוף מדין זה שאין לו אצבע יתרה (שהרי יש לו אצבע קדמית, והיא האצבע היתרה). עולה מכך שנחלקו האחרונים האם יש מושג ש'כל יתר כנטול דמי', לעניין שתי אצבעות אחוריות 25 .
2. שינוי מראה
עד כאן דנו באיסור של העופות מדין חיסרון בסימן הטהרה של אצבע יתרה, אבל לכאורה יש לדון בכך לא מדין חסרון סימני טהרה, אלא מצד שינוי מראה, מכיוון שיש לעוף אצבע חמישית וצריך מסורת כדי להתיר עוף זה באכילה (לדעת הרמ"א). כך נקט ה'מנחת אלעזר' 26 וכן האריך בחוברת 'דרך הנשר', הרב נטע שלמה שליסל, שהבעיה היא שעוף שיש לו חמש אצבעות, זהו שינוי המזקיק מסורת. אמנם היו אחרונים 27 שהתירו עוף עם חמש אצבעות, ועיקר סברתם היא שכיוון ויש לעוף ג' סימנים ואיננו דורס, על כן הוא מותר באכילה, על סמך המסורת לגבי מין העוף הזה, והשינוי של חמש אצבעות איננו שינוי המזקיק מסורת..
בעל 'ישועות ישראל' (יו"ד סי' ב) הביא ראיה לכך, שתוספת אבר איננו שינוי מהותי, מדברי הגמרא (חולין מז ע"א) לעניין יתרת הריאה. מכיוון שכך הרגילוּת של הכבשים באותו מקום מרעה, שיש להם יתרת בריאה, על כן הם כשרים לאכילה. מכאן שלמרות שיש יתרת, בכל זאת הבהמה כשרה ואפשר לאוכלה, ואין זה שינוי. לכאורה נראה שאין לדמות בין המקרים, מכיוון שביתרת הריאה מדובר על וריד שאינו חלק מהאונות (כלשון הרמב"ם, הל' שחיטה פ"ח ה"א) אלא קרוב לאונות, ויש בהמות שיש להם וריד זה ויש שאין להם. דבר זה ידוע, ויש עליו מסורת שייתכנו שתי מציאויות, ועל כן אין כאן טרפה. אבל כאן הדיון על תרנגול שלא ידוע עליו האם יש באצבעו החמישית שינוי או לא, ועל כך נראה ששינוי של אצבע נוספת הוא שינוי גדול המזקיק מסורת. יש להעיר שאפילו ה'ישועות ישראל', שהקל בתרנגול בעל חמש אצבעות, עשה זאת בגלל שהייתה מסורת מיהודי חלב, שהם אכלו את התרנגול (פאוורלס) בעל חמש האצבעות. אבל בלא מסורת קשה להתיר זאת.
שו"ת 'חבצלת השרון' 28 כתב, שבסימני אבדה או בלמ"ד סימנים דאורייתא בעגונה, ברור ששינוי במספר האצבעות הוא שינוי מהותי. ברור שאם נאבד תרנגול בעל ארבע אצבעות ונמצא בעל חמש, אין זה אותו התרנגול, ובוודאי בעדות עגונה, שינוי במספר אצבעות הוא שינוי מהותי, ועל כן לכל שינוי במספר האצבעות צריך מסורת כדי להתיר באכילה. בייחוד הדברים מובנים על פי מה שכתב ה'דרכי תשובה' (סי' פב ס"ק כד), ששינוי המיוחד לעוף זה, המשנה אותו מכל בני מינו, הוא שינוי מהותי. אם כן, תופעת אצבע חמישית היא מיוחדת למין זה, וזה נחשב שינוי מהותי ולא חיצוני (כגובה, צבע שער וכדומה).
על פי מחקרו של ד"ר הולנדר (הערה 3) יש בתרנגול משי כמה תכונות שהן דומיננטיות (משפיעות), ובייחוד תכונת האצבע הנוספת, וכן צבע הבשר וצורת הכרבולת, לעומת תכונות רצסיביות (שלא תמיד משפיעות), כגון גודל הזנב והנוצות, נוצות משי. לפי מחקר זה, צבע העור והאצבע הנוספת ימשכו להופיע מדור לדור. אמנם ייתכן שבשלב מסוים (דור שלישי) לא יופיעו כל התכונות הרצסיביות. בכל אופן תכונת האצבע הנוספת וצבע הבשר הן תכונות משפיעות, ובדור הראשון ייוולדו רק צאצאים עם תכונות אלו.
אמנם ברור שאם ייוולד מתרנגול רגיל, תרנגול בעל חמש אצבעות, יתירו אותו לאכילה, כיוון שנולד ממין טהור, ואין זה אלא שינוי גנטי. אבל עוף שאין עליו מסורת אכילה, והשינוי הגנטי הפך להיות דבר קבוע, אינו תרנגול רגיל, ויש צורך במסורת כדי להתיר ביציו. 29 בייחוד שמלבד משינוי האצבע הנוספת, יש את שינוי צבע העור, שנחלקו עליו האחרונים. כשיש שני שינויים כאלו, קשה להקל ולאכול בלא מסורת (לדעת הרמ"א).
סיכום
א. לדעת השו"ע, כל עוף שידוע שאינו דורס ויש לו ג' סימני טהרה, מותר באכילה. לדעת הרמ"א אין אוכלים עוף בלא שיש מסורת על כשרותו. יש מחכמי ספרד ('זבחי צדק', 'כף החיים') שפסקו כדעת הרמ"א, ולא הקלו אלא בשעת הדחק.
ב. שינויי גובה ומשקל אינם שינויים מהותיים שמצריכים מסורת לדעת הרמ"א, רק שינוי באבר מסוים נחשב שינוי המצריך מסורת.
ג. שינויי שער ונוצות (צורת שכיבה או מקום הצמיחה) גם הם אינם שינויים מהותיים המצריכים מסורת לדעת הרמ"א.
ד. בשינוי צבע בשר נחלקו האחרונים, האם הוא שינוי המזקיק מסורת.
ה. שינוי פנימי הוא שינוי מהותי, ואין לאכול עוף השונה שינוי פנימי בלא מסורת. שינוי בתוספת אצבע, נראה שהוא שינוי מהותי, שמצריך מסורת לדעת הרמ"א. לכן תרנגול משי אינו מותר באכילה, ובייחוד שמלבד השינוי באצבע היתרה, יש גם שינוי בצבע הבשר.
ו. יש מי שאומר שגם לדעת השו"ע, תרנגול משי שיש לו חמש אצבעות אסור לאוכלו, כיוון שחסר לו סימן הכשרות של אצבע יתרה, ואפשר להקל בכך לדעת השו"ע.
ז. לדעת הרמ"א, אין מקום להתיר אכילת ביצי תרנגולת משי שיש לה חמש אצבעות, ולדעת השו"ע הוי ספק. אבל כיוון שיש מחכמי הספרדים שהורו כדעת הרמ"א, נראה שגם לבני ספרד ראוי שלא לאכול ביצים אלו, שאין זו שעת הדחק, ולכן אין להקל.




^ 1.. בלע"ז שמו SILKIE. לתוספת מידע:
http://www.petnet.co.il/ofotnoi/13. http://tukipedia.com/forum_topic/37370.
^ 2.. שתי אצבעות אחוריות. מלבד זאת רואים דרבן.
^ 3.. במאמרו של dr. w.f. Hollander – some comments on the origin of the silkie breed of chicken , מוזכרים תשעה סימני היכר המייחדים את תרנגול המשי.
^ 4.. יש אזכור לתרנגול זה כבר במאה ה- 13.
^ 5.. רמב"ם, הל' מאכלות אסורות פ"א הי"ח; שו"ע, סי' פב סוף סעי' ב.
^ 6.. הרחבה על מקורות הרמ"א, עיין בשו"ת מנחת יצחק ח"ב, סי' פה.
^ 7.. כף החיים, יו"ד סי' פב ס"ק כט.
^ 8.. בהמשך המאמר נדון על האצבע החמישית, האם אינה גורמת לחסרון סימן הטהרה של 'אצבע יתרה'.
^ 9.. רי"ף, חולין דף כב ע"ב מדפי הרי"ף.
^ 10.. רא"ש, חולין פ"ג אות סה; ועיין מעדני מלך, ס"ק י.
^ 11.. ים של שלמה, חולין פ"ג סי' קיז.
^ 12.. ערוגות הבושם, סוף קונטרס התשובות, השייך לסי' פב.
^ 13.. שם, ד"ה ונראה לי.
^ 14.. וכן כתב בשו"ת שאילת שלום קמא, יו"ד סי' כב, ד"ה ועוד יש.
^ 15.. עיין בדרכי תשובה (סי' פב ס"ק לב, ד"ה ואמנם בעיקר) שהביא דעת אחרונים רבים שאין לסמוך על שכן לטהור ונדמה לו, כיוון שלדעת הרמ"א בעינן מסורת, ובלא מסורת אין אפשרות לאכול עוף.
^ 16.. הויכוח היה סביב תרנגול הודו שהוא גדול יותר מתרנגול רגיל. על הויכוח אודות תרנגול הודו, עיין בדברי פרופ' זהר עמר, בד"ד 13, תשס"ג.
^ 17.. המעיין ראש השנה תשע"א, מאמרם של פרופ' זוהר עמר וד"ר ארי זיבוטפסקי. בספר מסורת העוף, פרופ' זהר עמר, עמ' 147-156.
^ 18.. בלעז: Cairina moschata.
^ 19.. בלעז: Muscovy.
^ 20.. בספר מסורת העוף האריך פרופ' זהר עמר לתאר את המחלוקות, לפי סדר הזמנים והעופות השונים. כשמגיע עוף חדש, עולים רבים מהטיעונים במחלוקות הקודמות ונידונים שוב. אחד הויכוחים הגדולים בהלכה היה לגבי תרנגול הודו. בנושא זה נכתבו מאמרים וקונטרסים שונים, בחלקם אפשר להשתמש גם בנידון דידן, וחלקם אינם שייכים לתרנגול משי, בגלל שיש שינויים בתרנגול משי שאינם בתרנגול הודו (כגון: חמש אצבעות ועוד).
^ 21.. בעל זכרון שמואל ופרי העץ.
^ 22.. שנת תרצ"ד.
^ 23.. שו"ע, יו"ד סי' מא סעי' י; שם, סי' מב סעי' ד1; שם, סי' נה סעי' ד.
^ 24.. וכן כתב הכרתי ופלתי, עיין דרכ"ת, סי' פב ס"ק יז; וכף החיים סי' פב אות ט.
^ 25.. שו"ת חזון נחום, מאחיו של בעל הדובב מישרים, חלק על דברי הדובב מישרים לאסור, והתיר עוף עם חמש אצבעות, אלא משום כבוד אחיו החמיר לכתחילה.
^ 26.. שו"ת מנחת אלעזר, ח"ה סי' א, ב.
^ 27.. עיין שארית ישראל להגרי"ז מינצברג, סי' ב.
^ 28.. שו"ת חבצלת השרון, לרב דוד מנחם מוניש באב"ד, מהדורא תניינא סי' כו.
^ 29.. הרב ד"ר ישראל מאיר לוינגר, בספרו מזון כשר מן החי (חקל"ת תש"מ, עמ' 46), העלה סברא שאם התכונות עוברות בתורשה, ייתכן שזהו שינוי המצריך מסורת נפרדת. שם מדובר בתרנגול שנוצר בו שינוי, אבל התרנגול הנידון, לא ידוע כלל שהוא בא מתרנגול רגיל, וייתכן שהוא מעיקרו זן אחר, ועל כן צריך בו מסורת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il