- שבת ומועדים
- שיחות ליום העצמאות
- ספריה
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
1335
כמה ימים לפני יום העצמאות הנני מפנה את עצמי מעניינים אחרים ומתרכז בהכנות רוחניות לקראת יום העצמאות. שבעה ימים קודם יום הכפורים היו מפרישין את הכהן הגדול מביתו ללשכת פרהדרין שבמקדש, כדי שיתכונן לקראת יום הכפורים (יומא ב, א), גם למתן תורה הצטוו כל ישראל להתכונן בשלושת ימי ההגבלה, ובכל שנה אנו סופרים ספירת העומר ומכינים את עצמנו ארבעים ותשעה ימים לקראת חג מתן תורה. וכך עושה אני לקראת יום העצמאות. הנני מפנה את עצמי כמה ימים לפני יום העצמאות מכל הנושאים השוטפים ועוסק בהכנה ליום העצמאות.
זאת מפני שבמשך כל השנה בעיות השעה מסתירות מאתנו את האורה הבוקעת ועולה. ההסתכלות על המציאות נעשית דרך סדק צר המביט על כאן ועכשיו ומבעד לקשיי היום יום, מביטים על כל המציאות, ודרך מבט זה המציאות כולה נראית קשה, והשנה על אחת כמה וכמה. מאז ראש השנה הננו נמצאים במלחמת טרור מתמשכת. מתח ופחד משתקים את החיים הנורמאליים ותחושות אלו מאפילות על כל המציאות, וכל ההתבוננות היא דרך תחושות קשות אלו. וביום העצמאות צריך לרומם את המבט לראיה כוללת ושלמה של מציאותנו. ולשם כך צריך להתכונן, להתבונן ולהתנשא לחרות עליונה. "מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ד'" (תהלים קז, מג). צריכים להעמיק בחכמה ולהתבונן ואז רואים את חסדי ד'.
ביום העצמאות נפרצה מחיצת הגלות
במשך כאלפים שנות גלות הייתה מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לריבונו של עולם (ברכות לב, ב). ביום העצמאות נפתח פתח גדול במחיצה. נשברה המחיצה בין עם ישראל לארץ ישראל, ארץ ד', ארץ השכינה. שערי הארץ נפתחו בפני עם ישראל ומיליוני יהודים עלו לארץ במשך השנים. ביום העצמאות הסתלק השלטון הזר על ישראל בארץ ישראל, שלטון הסט"א. השתחררנו מעול גויים ונסתלקה המחיצה שחצצה בינינו לאבינו שבשמים, כי כאשר נמצאים תחת שלטון של מלכות זרה, ומשועבדים לה באיזו שהיא מידה, נפגמת שלמות עבודתנו את הקב"ה, "כי עבדי הם" (ויקרא כה, מב), "ולא עבדים לעבדים" (קידושין כב, ב). ביום זה השתחררנו משלטון נכרי והננו כולנו עבדים למלך מלכי המלכים הקב"ה. גם כל היהודים שבעולם השתחררו בכוח, אמנם לא בפועל, מפני שיש בידם היכולת לבוא לארץ ישראל ולא להיות משועבדים וגם זו מדרגה גדולה.
בספר "קול התור" (מהדורת תשנ"ד, פרק ה, עמ' 113-114) מסופר שבשנת תקע"ב עלו לירושלים שבע משפחות מתוך הקבוצה של משפחות תלמידי הגר"א שגרו אז בצפת. בירושלים היו אז כעשרים יהודים ספרדיים ותשעה יהודים אשכנזיים, זו הייתה כל האוכלוסייה היהודית בירושלים. באותה שנה, התחילו תלמידי הגר"א להקים בית מדרש על שם הגאון מוילנא, שקראו לו: "בית מדרש אליהו", ובהנחת היסוד הזאת לבית המדרש הם התחילו לבסס תכניות של בנייה בירושלים. באותה שעה שהם הניחו את היסוד הייתה להם תחושה שנפתח חלון במחיצה שהפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים מאז חורבן בית המקדש, וכך הם כותבים:
נראה לנו תלמידי הגר"א בגוונין נהירין כי באותה שעה נפתח החלון הראשון של מחיצת הברזל לחבור זכות של ברית אבות... שהיה נפסק מחורבן בית המקדש ואותו היום היה יום ה"עשרים בעומר" שהוא יסוד דתפארת כידוע ליודעי חן.
יום זה היה ביום כ' לעומר בשנת תקע"ב. כ' לעומר כידוע זה ה' אייר, היה זה התאריך של יום העצמאות, לפני כמאתיים שנה. אמור מעתה: אם בהנחת יסוד לבית כנסת נפתח חלון במחיצת הגלות, כמה חלונות נפתחו בה' באייר תש"ח, ביום הקמת המדינה, וכמה חלונות נפתחו מאז בזכות אותו היום. על יסוד זה נאמר שביום ה' אייר תש"ח, לא רק נפתח חלון, אלא נפרצה המחיצה, או לכל הפחות נפתחו פתחים גדולים מאוד במחיצה הזאת שהפרידה בין ישראל לאביהם שבשמים במשך כל שנות הגלות. גם כפשוטו, בה' באייר נפתחו השערים ויהודים יכלו לבוא לארץ ישראל, וכשהגוף יכול לבוא לארץ ישראל גם הנשמה יכולה להגיע. כשכבשנו את ירושלים, בשנת תשכ"ז במלחמת ששת הימים, נפתח עוד פתח. עד אז היינו צריכים להתפלל מהעיר החדשה, ועכשיו אנחנו נמצאים קרוב, סמוך ונראה, ובעת הצורך אפילו מסתובבים בפנים על מנת לשמור. זה פתח גדול שנפתח כתוצאה מהפתח הראשון שנפתח ביום הזה.
כתוב בספר "קול התור" (עמ' 127):
"בעקבות משיחא"... בעצם הפעילות של אתחלתא דגאולה שהן קבוץ גלויות, בנין ירושלים, גאולת האמת וקידוש ד' כדלעיל, אז יגבר הסט"א להפריע ולהכשיל ע"י עקירת האמת ומניעת קדוש ד', ועל זאת נאמר: "אשר חרפו עקבות משיחך" (תהלים פט, נב)... לדעת מראש כי במדה שהעבודה הקדושה הזאת תגדל - יגבר הסט"א להפריע ולהכשיל בנשקו העיקרי שהוא עקירת האמת.
עלינו לדעת זאת ולא לסוג אחור, לדעת ש"עת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיהו ל, ז), ולדעת שיש סייעתא דשמיא גדולה בתקופה זו. תלמידי הגר"א ידעו מראש שככל שתתקדם הגאולה כן ירבו הקשיים אבל הם לא נרתעו לקדם את הגאולה. והנה אנחנו עכשיו נמצאים בתוך תהליך של התקדמות וכנגד כל שלב בהתקדמות יש גם עיכובים מבפנים ומבחוץ, כפי שהיה צפוי.
התכנית להתחלת הגאולה
אותה קבוצה של תלמידי הגר"א שהגיעה לפני כמאתיים שנה לארץ ישראל, באה עם תכנית ברורה איך מתחילים את הגאולה ומובילים אותה עד שמגיעים לגאולה שלמה. הם הבינו שצריכים בשביל הגאולה שלושה דברים: יהודים, יעודים ומועדים, יהודים: האנשים המתאימים לעשות את זה, יעודים: המעשים הנכונים, ומועדים: הזמנים הנכונים, כי "עת לכל חפץ" (קהלת ג, א; קול התור, פרק ד, עמ' 100). הם מונים שבעה דרכים כחלק מהתכנית שלהם ובכל אחד מהם הם חשבו להתחיל בצורה קטנה, מתוך ידיעה שכל התחלה קטנה תביא אחריה המשך והדברים יתפתחו יותר ויותר. הם מונים שבעה דרכים: קבוץ גלויות, בנין ירושלים, ביעור רוח הטומאה מהארץ, הקמת אנשי אמנה, אנשים שאפשר לתת בם אמון, אנשים אמינים, אנשי אמת, מלחמה בעמלק, תורה מציון ורפואת ציון (קול התור, פרק ו).
והם מפרטים: קבוץ גלויות כיצד? להעלות לארץ אפילו אחד מעיר ושניים ממשפחה זה כבר צעד אחד קטן ועל יסוד זה אחר כך יעלו עוד. בניין ירושלים, בנייה של אפילו אבן אחת. ביעור רוח הטומאה: רוח הטומאה נמצאת בארץ ישראל מפני שהארץ שוממה, צריכים לנטוע בה נטיעות, לבנות בניינים וליישב אותה שלא תהיה שממה. אנשי אמנה, אנשי אמת, שיהיה אמון אחד בשני ויהיה אפשר לסמוך אחד על השני, לא שאחד ידבר מאחורי גבו של חברו ובפניו אומר דברים אחרים, זה מהלך רוחני שהוא ממש יסוד בדרכי הגאולה ובלעדיו אי אפשר שהגאולה תתקדם. מלחמה בעמלק, הרי "מלחמה לד' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז). ויש שלושה סוגים של מלחמה בעמלק: לתקן את העמלקיות הרוחנית שבתוך האדם בעצמו, הצדדים היצריים שצריכים תיקון כמידות הרעות. יש עמלק רוחני, שזה בעצם השטן שנמצא בשערי ירושלים בשממותיה, ויש העמלק הגשמי שזה עשיו וישמעאל ועוד כוח שבתוך עם ישראל שהולך ומחבר בין עשיו לישמעאל ומונע ועוצר את דרכי הגאולה. את כל המלחמות הללו צריך לעשות באופן מלא. צריך גם בניין רוחני, תורה מציון הכוונה לעסוק בדברי התורה גם בצד הפנימי, העמוק של התורה, ורפואת ציון. אלה הדרכים. ב"קול התור" מובא גם שהגר"א חשב שאם עם ישראל לא יעסוק בשאר החוכמות, אלא רק בחכמת התורה, הוא לא ימלא את תפקידו המלא. הגר"א אמר שאת דברי התורה שאר העמים לא יכולים להשיג, אבל נאמר: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (דברים ד, ו) כשהעמים יראו שעם ישראל חכם ונבון גם בכל החכמות שיש בשאר העמים, אז תהיה הכרה בערכם של ישראל וגם יבינו ויקבלו שהתורה של ישראל היא במדרגה מיוחדת במינה. וכמובן שכשמתקדמים בשאר החכמות גם התורה מתעלה למדרגות עליונות וזה אחד הדברים ההכרחיים שייעשו.
ממשיכים את המהלך של תלמידי הגר"א
והנה מתברר שכל התכניות האלה, שאז היו תכניות תיאורטיות, הולכות היום ומתגשמות: ארץ ישראל וירושלים נבנות, ארץ ישראל נעשית מרכז רוחני-תורני של עם ישראל, וירושלים וארץ ישראל מלאות בתורה, וכן בשאר התחומים, בכל תחום ותחום יש התקדמות עצומה. אמנם התחומים לא קשורים זה עם זה, אלה שעוסקים בהרמת החכמה הכללית בישראל, לא קשורים בהכרח עם אלה העוסקים בתורה הפנימית ואלה שעוסקים בתורה הפנימית לא עוסקים בהכרח בבניין ארץ ישראל ואלה שעוסקים בבניין ארץ ישראל לא תמיד עוסקים בתורה. אבל הכול נעשה ומיניה ומיניה מתקלס עילאה. אולי זה התפקיד של הציבור שלנו, של תלמידי הישיבות ביש"ע, שהתכנסו כאן ביחד, מקריית ארבע ועד אלון מורה, לאחד את כל המהלכים החשובים הללו, ולכן הכינוס הזה חשוב מאוד וצריך להרבות בכינוסים כאלה. כבר כמה שנים שאנו מזמינים תלמידים מישיבות שונות: ישיבת כרם ביבנה, ישיבת הכותל וצריך להגדיל את היחד הזה, כי אנחנו שעוסקים גם בארץ ישראל, גם בתורה, והתלמידים גם מכירים בענייני דעלמא, בעצם מחברים בתוכנו את כל המהלכים האלה שתלמידי הגר"א דיברו עליהם, והחיבור הזה זה התפקיד שלנו, להראות שכל המהלכים הולכים ומתקדמים ולחבר ביניהם, לאחד אותם. ועל ידי עצם ההכרה שלנו את גודל המהלכים ואת אחדותם כבר אנו ממשיכים אור של אחדות וחוזק. עלינו לשנות את המבט על המציאות ולראות את הקשיים כשוליים והטרדות בעלמא, ולהמשיך בדרך גאולתנו ביתר שאת ועוז, לבנות את הארץ, להאיר אורה של תורה, לאחד את המחנות ולקבץ כל הגלויות ככל שבעה דרכי האתחלתא.
נתבונן בעשור האחרון וניקח לדוגמא את קיבוץ הגלויות. כמיליון עולים עלו לארץ. אמנם חלק גדול מהם אינם יהודים, אך יש לומר שעלו מאות אלפי יהודים לארץ ונספחו אליהם גויים רבים. יש לראות את המציאות הזו כתהליך של ברירה. כמו שכשמוציאים יהלומים מן האדמה, מוציאים הרבה עפר ובוררים אותו שוב ושוב עד שמוציאים מהתערובת את היהלומים הזוהרים ומשליכים את העפר, כך הנשמות היהודיות הן בחינת יהלומים שמעורבבות בעפר. העפר המעורב ביהלומים הוצא והובא לארץ ישראל. היהלומים יתבררו מכל העפר המעורב בהם. אלו שאינם יהודים ידחו במשך הזמן מן הארץ או שלא יהיה להם המשך של תולדות, ויישארו כאן רק הנשמות היהודיות וגרי הצדק.
ההתקדמות מהסכמי אוסלו
אמנם יש הפרעות, יש עיכובים ויש לנו תחושה שהכול נעצר, ואולי אפילו נסוג, מבחינת יישוב ארץ ישראל ומבחינות אחרות. מצב הביטחון המעורער וחולשת הממשלה יוצרים תחושה של חוסר אונים, שכאילו חלילה נקלענו למצב ביש שאין דרך לצאת ממנו וכל דרך הנראית לעין אינה טובה. אנשים רבים אומרים על מצב זה כמו שבעקבתא דמשיחא נאמר: "על מי לנו להשען? על אבינו שבשמים" (סוטה מט, ב). כלומר צריך להרבות בתפלה ובמעשים טובים וד' ירחם. אכן בוודאי שתמיד צריך להתפלל אל ד' מקירות הלב. אבל הייאוש ותחושת חוסר האונים אינם מוצדקים כלל ועיקר. הם נובעים מהסתכלות מוטעית על המציאות. מסתכלים בהפרזה יתירה על הקשיים, אך לא מתבוננים בתהליכים החיוביים שאנו נמצאים בתוכם. לנגד עיני עולה קבוצת העולים תלמידי הגר"א שבאה לארץ ישראל במטרה לפעול פעולות של אתחלתא דגאולה והיו להם תכניות מפורטות לכל מהלכי הגאולה איך להביא את הגאולה השלמה. הקבוצה שעלתה בראשונה לארץ ישראל מנתה שבעים נפש. אחד עשר חודשים הם היטלטלו בדרכים עד שהגיעו לארץ ישראל לעיר צפת והם מלאים תקוות. לפני צאתם הם שאלו את הגאון האם מותר לצאת לדרך כל כך מסוכנת, האם מותר לצאת לארץ ישראל שהמצב בה כל כך קשה, והוא השיב: צאו וראו דוגמא מיעקב אבינו שברח מלבן והסתכן בנפשו, ואחר כך פגש בעשו ושוב הסתכן בנפשו, הכול כדי לעלות לארץ ישראל "ויבא יעקב שלם" (בראשית לג, יח).
אז רציתי לבדוק את העובדות, מה קרה ביש"ע מתחילת הסכמי אוסלו עד היום הזה. בתחילת ההסכמים בשנת תשנ"ג היו ביש"ע כמאה אלף איש, היום (תשס"א) יש 205 אלף. כלומר למרות שנות ההקפאה שלא נתנו לבנות ועצרו את הכול, האוכלוסייה הוכפלה. בכל שנה מהשנים האחרונות נולדים ביש"ע ששת אלפים ילדים. אמנם "דור הולך ודור בא" (קהלת א, ד) ואנשים גם נפטרים. אז ראיתי בספר הסטטיסטיקה האחרון שהפרופורציה היא שכנגד כל אדם שנפטר שמונה עשר ילדים נולדים. ח"י מוסיפים חיים כנגד כל מי שמתעלה לחיי העולם הבא. זאת אומרת שבמציאות למרות שמפריעים ולמרות שמציקים המהלך הכללי הולך ומתקדם, לא נעצרנו אף לרגע, זה רק נראה כאילו לא מתקדמים, אבל בעצם מתקדמים. ולא רק בהתיישבות, הבאתי רק דוגמאות, אך בכל תחומי החיים הרוחניים והגשמיים אנחנו נמצאים כל הזמן בתהליך של תאוצה. לא של הליכה, ולא של ריצה, אלא של ריצה מהירה קדימה, אבל ערפילים מסתירים את כל ההתקדמות הזאת, ואנשים היום יכולים להתלונן שמאז קום המדינה, אנחנו באותו מצב ואפילו יותר גרוע. כמובן לא צריך להשיב על שטויות כאלה. אבל גם לציבור שלנו יש לפעמים תחושות שהדברים נעצרים והמצב רוח לא טוב, מתוך התחושות שהמצב הנוכחי הוא לא מה שקוינו. אך צריך תמיד להסתכל, לפחות ביום הזה, צריך להתרומם ולראות את התמונה בשלמותה. יש קשיים, מציקים לנו, צובטים אותנו מפעם לפעם, אבל לא צריך לראות בכל צביטה כאילו מפילים אותנו. אמנם כל דקירה כואבת ואנחנו לא צריכים להיות מוכנים לוותר ולסבול אפילו צרות קטנות אם הן לא דרושות, אבל צריכים לשמור על הפרופורציות, צריכים לדעת שמתקדמים כל הזמן.
גם התורה הולכת ומתגברת. אם נעשה את הסיכום כמה ישיבות התרבו בשנים האלה, כמה לומדי תורה התרבו, גם בזה נמצא שיש התקדמות עצומה, וכך בכל התחומים ועל כן "זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח, כד). אנחנו צריכים להודות לריבונו של עולם לא רק על מה שהיה לפני חמישים ושלוש שנים, אלא גם על מה שהיה בשנה האחרונה, למרות הכול, על שהקב"ה שיחרר אותנו ואת הארץ אז מעול גויים ובזכות אותה העצמאות אנחנו כל הזמן הולכים ומתקדמים, ועל זה אנחנו מודים לריבונו של עולם, "הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהלים קיח, א).
הציונות של חכמי צפון אפריקה
הרב משה אלחרר | אייר תשפ"ג
מזיכרון לעצמאות - תשפ"ב
הרב ש. יוסף וייצן | ג' אייר תשפ"ב
לתוקף קדושת יום העצמאות
הרב משה בר ציון | ב' אייר תשפ"ד
מלחמת מצווה ומלחמת רשות
שיעור ליום העצמאות
הרב אליעזר בן פורת | ה' אייר תשפ"ג
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (10)
שיעור מס' 74
י"ט אייר תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק יח (6)
שיעור מס' 117
כ"ב תמוז תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (11)
שיעור מס' 75
כ' אייר תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (9)
שיעור מס' 73
י"ח אייר תשפ"ג
ראש השנה בשבת: מה מחליף את התקיעות?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
למה משווים את העצים לצדיקים?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה הייעוד של תורת הבנים?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
בריאת העולם בפרשת לך לך
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
האם מותר לפנות למקובלים?

פרשת השבוע: רחל, לאה ודוד המלך, מה קרה? (חלק ג')
הרב יוסף כרמל | שבט תשפ"ה
