אנוכיות

יסוד האנוכיות ושרשה הטבעי, היא תוצאה של הפינוק מנוער. ילדים בגיל רך כשמתחנכים שההורים שלהם ממלאים כל דרישותיהם עד תום מבלי להדריכם בנתיב היושר, מתגבש אצלם גם כשיגדלו, בהכרה או בתת הכרה, חשיבות עצמם, ועליונותם על אחרים. ולאט לאט מתהווה בתוך תוכם פנימה המידה הגרועה הזאת ששמה אנוכיות, הבלתי אנושית והבלתי צודקת בהחלט. ומזה בא האדם לידי גאווה, כאילו הוא יציר עליון, וכל האחרים נוצרו רק לשרתו ולמלא כל דרישותיו ושאיפותיו גם הבלתי צודקות. מבלי שיעלה על דעתו להתבונן ולחשוב שגם השני הוא אדם כמוהו, ויש להתחשב בו ובצרכיו, ויתכן שהשני עולה עליו במידותיו האנושיות, ובידיעותיו הרחבות, ובהשכלתו העמוקה.

אולם יש גם סיבה אחרת לאנוכיות, ובדרך כלל היא נמצאת באנשים אלה בעלי מידה זאת, והיא הסכלות. הסכל אשר בעצם הנו בבחינת בהמה בצורת אדם, תמיד לנגד עיניו רק את אהבת עצמו ואת צרכיו הוא, מבלי לקחת בחשבון את טובת השני או הנזק שעלול לגרום לו ע"י מעשיו האנוכיים. בקצרה, האדם האנוכי הנהו דומה לבהמה אשר כל מעיינה רק לעצמה, ואין לזרים אתה.

נוסף לזה, אחד התפקידים המרכזיים הכי נכבדים בחיים, המוטלים על האדם האנושי והתרבותי, הוא הגשת עזרה לזולת בכל הדרכים והאמצעים העומדים לרשותו, ובזה מחלץ אותו ממצוקתו או מקל עליו המעמסה הרובצת על שכמו. מלבד הסיפוק הנפשי והאושר הפנימי שהוא מרגיש בעשותו מעשה טוב, רוכש לו גם ידידים נאמנים, אשר יהיו מוכנים בעת הצורך להשיב לו כגמולו הטוב, ולעבור גם באש ובמים בשבילו.

לא כן האדם האנוכי, אין לו כל הרגשה של סיפוק נפשי בחיים, כי אין דרכו לעשות מעשה טוב לזולת, וכל דאגתו רק לספק תאוותו ולעדן גופו, וההנאה הרגעית שהוא בא על סיפוקו במילוי תשוקתו אינה אלא זמנית ובת חלוף. ובסופו של דבר, ימצא עצמו עומד בחלל ריק ובודד במערכה, ללא סיפוק נפשי אמיתי, וללא ידידים שיבקשו את קרבתו ואת טובתו, כי בלי ספק כולם ישמחו לאידו ולראותו בקלקלתו. וכל זה בא לו מפאת גאותו או סכלותו או שניהם יחד.

הדרך היחידה והפשוטה להינצל ממדה בהמית זו, לשקול תמיד מעשיו בפלס התבונה, ולקחת בחשבון את כבודו האנושי וצרכיו האישיים וההכרחיים של הזולת, כי בלי זה אין זכות קיום והצלחה בחיים, לא לכלל ולא לפרט. ואם אמנם הדברים האלה הנם בבחינת מושכל ראשון, ופינת יסוד לקיום היחיד והצבור, עכ"ז כלולים במובן האמיתי והעמוק של הצו האלוקי העליון "ואהבת לרעך כמוך" אני ה'.

והנה התוצאה השלילית הנובעת ממדה גרועה זו באי-קיום התורה והמצוות, גלויה ובולטת לעין. כי קיום המצוות, דורש מהאדם מאמץ עמל ויגיעה והוצאות כספיות. וכן הימנעות מעבירות וקפידה על האזהרות, דורשים ריסון עצמי והתאפקות וכיבוש יצרים. וכל זה כמובן הפך טבעו של האיש האנוכי. והמתעמק היטב ייווכח, שמדה זו פוגעת גם באמונת הבורא יתברך. כי איש כזה, אמונתו רופפת בלי ספק, ועומדת על בלימה, וכל רוח מצויה עוקרתה והופכתה על פניה, יען אין לו בעולמו אלא גופו בלבד וסיפוק תאוותיו הרגעיות.

סוף דבר, מדה זו, רעה היא, בין בדברים שבין אדם לחברו, ובין בדברים שבין אדם למקום, ועל כן שומר נפשו ירחק ממנה.

-------------------
מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת הרב המחבר. להזמנות: 5244664 050. המעוניינים לתרום ספרים או כסף לספרייה תורנית ולהנציח את יקיריהם מוזמנים לפנות לטלפון הנ"ל.