- שבת ומועדים
- שיחות ליום העצמאות
- ספריה
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
1204
"מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ד'" (תהלים קז, מג). יש שנים שצריכים להיות בהן חכמים במיוחד, שנים שהקשיים בהן רבים ולכאורה יש הסתר פנים, וצריך התבוננות כדי לראות את חסדי ד'.
"קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון" (ישעיהו נב, ח). מי אלה הצופים? אלה התצפיתנים העומדים על מגדלים גבוהים, עם מכשירים מיוחדים ומסתכלים למרחקים. הם רואים מה שאלה שנמצאים על הקרקע לא רואים, הם רואים מעבר לאופק, הם רואים למרחקים גדולים. הם נושאים קול, יחדיו ירננו, כי הם רואים "עין בעין", הם רואים בצורה ממשית, בעין בשר, "בשוב ד' ציון" ושרים ביחד מכל המגדלים. אבל לא כולם רואים את המראה הזה. אלה שנמצאים למטה על הקרקע, לא רואים. הם לא מבינים מדוע הצופים נושאים קול? מדוע הם שרים ולמה הם שמחים? כי רק כשמסתכלים גבוה אפשר לראות את המהלכים העליונים האלוקיים, שריבונו של עולם אכן שב לציון. הרב צבי יהודה היה מסביר את המילים "עין בעין" כשמתאימים את העין שלנו לעין ד', לעין האלוקית, לעין העליונה, וכשמסתכלים במבט האלוקי על המציאות, אז רואים "בשוב ד' ציון". היום יש אמצעים חדישים שאפשר באמצעותם לראות בלילה ואז חשיכה הופכת לאורה. מי שאין לו את המכשירים האלה רואה חושך, מי שיש לו את המכשירים הללו רואה בלילה כאור היום. יש גם היום מכשירים אופטיים מיוחדים שאפשר באמצעותם לראות מעבר לעננים, דרך מחיצות. מי שיש לו את הכלים הללו יכול לראות דברים שאחרים לא רואים. כך גם במבט הרוחני. הגדולים המסתכלים למרחבים, למעמקים ולגבהים רואים את כל ההיקף של הדורות, ומתוך המבט הכולל הזה מסתכלים על המאורעות העכשוויים. הם רואים אותם באופן אחר לגמרי ממה שאלה שאין להם המבט הגדול, הרחב, המקיף, שרואה דורות על גבי דורות, "בינו שנות דור ודור" (דברים לב, ז). מי שרואה את כל הגלות הארוכה על כל צרותיה, האינקוויזיציה, ההשמדות, הגירושים, הרדיפות, ההשפלות, השואה, ומתבונן מתוך כך על השינוי הגדול שחל בעם ישראל מאז קום מדינת ישראל, רואה את המאורע ההיסטורי העצום ששינה את מעמדם של ישראל ושינה את כבודו של ריבונו של עולם אלוקי ישראל, שהרי כבודו של ריבונו של עולם תלוי בכבודם של ישראל, כמו שמביא במסילת ישרים (פרק יט; פרק כד) בשם תנא דבי אליהו. וכמה מסכנים הם צרי האופק שלא יכולים לראות למרחקים. הם רואים רק את ההווה הצר ולא קולטים את גודל המאורעות ואת משמעותם, הם לא רואים את גדולת המאורע של תקומת מדינת ישראל, שעל ידה נפתחו שערי ארץ ישראל, והגלויות מתקבצות, וארץ ישראל וירושלים נבנות ומתרחבות. וכמה מיוסרים האנשים שדוק ותבלול על עיניהם, שלא רואים במבטם הצר את האור הגדול, הם רואים את הקשיים ולא רואים את התוצאות של הקשיים, רואים את הצרות ולא רואים את הישועות הבאות מהצרות, הם סובלים, הם נאנחים והצופים הרואים למרחקים מרימים את קולם: "נשאו קול", ו"יחדיו ירננו" כי מבט נכון על המציאות הוא גם טוב ומשמח ועושה את האדם מאושר. מבט מסולף על המציאות גם אינו נכון מצד עצמו וגם מעיק על האדם. זוהי הבחינה של "שכר מצוה – מצוה" (אבות ד, ב) עצם המצווה הוא שכרה. אדם שמתרומם ורואה למרחקים מכוון עינו לעין האלוקית רואה הטוב והוא מאושר, טוב לו. אדם שמסתכל במבט מעוות, במבט קטן, לא רק שטועה, הוא גם סובל, גם מתייסר, נשאר נמוך, החטא הוא העונש בעצמו.
מתי זכינו למעמד כזה שאנו עומדים מול נשיא המדינה הגדולה בעולם ומנהלים אתו משא ומתן ולא נענים לכל דרישותיו, ועומדים בעניינים מסוימים על דעתנו? אמנם לא הגענו עדיין למעמד השלם שלא נצטרך להתחשב כלל במדינות אחרות, אבל לעומת השפלות שהיינו בימי גלותנו אנו כעת במצב חדש לגמרי, כבוד שמים מתעלה בכבודם של ישראל. כוחות הביטחון שלנו הם השומרים על שר החוץ של אמריקה בביקוריו, הוא אינו בעל הבית כאן אלא הוא אורח שלנו של מדינת ישראל.
איך מתמודדים עם המחבלים המתאבדים
הקושי הגדול של התקופה הזו של הטרור המתמשך למעלה משנה וחצי, הוא הפחד. תחושת הפחד יותר חמורה מהפגיעות עצמן, שהן בסדר גודל של פחות מתאונות הדרכים, כי תחושת הפחד מכבידה ומשתקת. "וממנה יושע" (ירמיהו ל, ז) המטרה של תחושת הפחד הזו היא להוליד ביטחון הנובע מאמונה. וכך דורשים חז"ל בילקוט שמעוני (ישעיהו, רמז תעד), על הפסוק: "אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות" (ישעיהו נא, יב):
"ותיראי מאנוש ימות". למה את מתיראת? שמא אין את יודעת מי את? אין את בתו של אברהם יצחק ויעקב, בתם של שלשה הררי עולם את, ואת מתיראת מן בריה ומן אנוש, אנוש שהיום חי ומחר הוא מת? אין את יודעת מה עשיתי לכל אותם שנזדווגו להם: אמרפל שנזדווג לאברהם, פלשתים ואבימלך שנזדווגו ליצחק, עשו שנזדווג ליעקב, הפלתי אותם בידם, כך כל מי שיבא ויזדווג לכם נופל לפניכם.
הנדבך הנוסף בשנה זו הנדרש מאתנו הוא החישול של הכוחות הרוחניים, הגילוי של עוז הרוח וכוח הסבל וזהו שלב נוסף בבניין האומה. הטרור הערבי של מחבלים מתאבדים מראה כמה התקדמנו ועל כן הערבים המיואשים עושים מעשי ייאוש, הם מתוסכלים ומיואשים. כבר למדונו חכמינו שככל שאנו נתקדם בדרך גאולתנו ירבו ההפרעות. תלמידי הגר"א הרבו לדבר על כך בשמו (קול התור, עמ' 128). אך גם בתוך הקשיים הללו שאנו עוברים ועברנו במשך השנה וחצי האחרונה, אנחנו צריכים לראות את האור הגדול, ההולך ואור. הרי מעשה הייאוש של האויבים, של המחבלים, ההתאבדויות, ההתנהגות הזאת מראה בעצם שהם איבדו את הביטחון. זה בדיוק מה שאמרו לנו גדולי ישראל שבעת הגאולה מתגברת הסט"א מפני שהיא יודעת שזהו סופה, וככל שהגאולה מתקדמת אז הסט"א הולכת ומתבטלת, ואז היא עושה את המאמצים היותר גדולים כדי לעצור את מהלכי הגאולה אבל זה לא בידה ולכן היא משתוללת. ארץ ישראל כבר לא יכולה לסבול את הזרים שבתוכה והם חשים את זה. הם נשׂארים ועושים את כל המאמצים כדי להישאר כאן, אבל הארץ כבר לא יכולה לסבול אותם, בניה חזרו אליה, בניה חוזרים אליה והיא לא יכולה לסבול זרים בתוכה. ומזה כל התסיסה, וכל הניסיונות שלהם לעצור את המהלך האלוקי הזה של שיבת עם ישראל לארצו. אבל זה בלתי אפשרי. אפשרי להפריע, להציק, אבל לא לעצור. זה המהלך שאנו עוברים עכשיו, אין אפשרות של שני עמים בארץ הזאת, הארץ שייכת רק לעם ישראל, וכל הזרים שבתוכה צריכים לקבל את זכות השיבה לארצותיהם, למדבריות סעודיה, לכווית, למדברות סהרה וללוב. הארץ הקטנה-גדולה הזאת יכולה להכיל בקרבה רק את העם הקטן-הגדול הזה, עם ישראל. וזה הבירור שאנו עכשיו עוברים. רמאללה תחזור לידינו וכן כל הערים, ערי ארץ ישראל, חברון ויריחו ושכם וטול כרם וקלקיליה והכפרים, הכול חייב לחזור אלינו, וכל הסערה הזאת העולמית והמקומית היא מפני שריבונו של עולם מזעזע את הארץ, הארץ מזדעזעת כי היא משתוקקת אל בניה, והבנים משתוקקים אל הארץ. והסט"א מנסה לעכב, ולא יעלה בידיו, היא לא תצליח.
במדרש ילקוט שמעוני (ישעיהו, רמז תעה) אומר על הפסוק: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר" (ישעיהו נב, ז):
בשעה שהקב"ה גואל את ישראל, שלשה ימים קודם שיבוא משיח, בא אליהו ועומד על הרי ישראל... אומר להם: בא שלום לעולם, בא שלום לעולם, שנאמר: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום". כיון ששמעו רשעים הם שמחים ואומרים זה לזה: בא שלום לנו. ביום שני בא ועומד על הרי ישראל ואומר: באה טובה לעולם באה טובה לעולם, שנאמר: "מבשר טוב". ביום שלישי בא ועומד על הרי ישראל ואומר: באת ישועה לעולם באת ישועה לעולם, שנאמר: "משמיע ישועה", וכיון שהוא רואה את הרשעים שהם אומרים כך "אומר לציון: מלך אלהיך".
ביום הראשון ששומעים הרשעים את דברי אליהו: "בא שלום לעולם", הם שמחים, הם אומרים: "הנה, שלום עכשיו", בהתחלה "משמיע שלום", אך לא מבינים לאיזה שלום הכוונה, ביום השני בא אליהו ואומר "באה טובה לעולם", ושוב הרשעים שמחים ואומרים: "מזרח תיכון חדש, הכול יהיה טוב", שוב לא מבינים לאיזה טוב מתכוונים, אבל מתכוננים, חושבים שיבוא טוב כמו שהם חושבים. ביום השלישי בא ועומד על ההרים ואומר: באה ישועה לעולם, וכיון שרואה שהרשעים חושבים שהכול עבורם, הוא מכריז ואומר: "אומר לציון מלך אלוקיך", מה שאמרתי בא שלום, באה טובה, באה ישועה הוא מפני שריבונו של עולם חוזר לציון. זה כבר לא לפי התוכנית שלהם. והפסוק הבא: "כל צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון".
ברוך ד' שאנחנו זוכים להיות קשורים אל הצופים הרואים למרחוק והמתבוננים ויודעים לראות את אורה של גאולה ההולך ואור, לא כולם זכו לזה. רק אלה שעומדים על המגדלים, מסתכלים בעיניים גדולות, ויש להם יכולת של הבטה למרחוק וכיוון שרק אנחנו רואים את זה, עלינו מוטלת השליחות להודות בשם כולם לריבונו של עולם על כל הטוב שגמלנו, ועל זה שהביאנו לארץ ישראל ולירושלים, שמקבץ אותנו מכל הארצות, שמחזיר את התורה לאכסניא שלה, לארץ ישראל ולירושלים, שמאחד אותנו כאן בארץ ישראל. האחדות הזאת היא עמוקה מאוד והיא מתגלה על ידי המריבות הרבות שיש בתוכנו כמו שאומר הרב בספר אורות שהמריבות מגלות את האחדות (אורות התחיה, כה), שככל שאנחנו מתחברים ביחד ומתחככים זה בזה נוצרים החיכוכים. והאחדות הזאת הולכת ומופיעה, הולכת ומתגלה. אשרינו ואנחנו מודים לריבונו של עולם "הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו, יאמרו גאולי ד' אשר גאלם מיד צר, ומארצות קבצם" (תהלים קז, א-ג), ומודים ומתפללים. ואחרי התודה הגדולה על כל מה שהקב"ה היטיב לנו, אנחנו צופים את הישועה ומצפים להמשכה הגדול, שבמהרה בימינו נזכה לישועתנו השלמה, לישועת ד', לבניין ירושלים, לבית המקדש, לכל ארץ ישראל, מהנהר הגדול נהר פרת ועד נחל מצרים, לכל הדעות המחמירות, ושרק אנחנו זוכים לקדושת הארץ הזאת שחוזרת לקדושתה על ידי שעם ישראל חוזר אליה, חזק ונתחזק, ולשנה הבאה בירושלים הבנויה.
אמירת הלל ביום העצמאות כשיש ממשלה רעה
הרב עידו יעקובי | ג' אייר תשפ"ב
האם יש חבלי משיח בדורנו?
עיון בחזון העצמות
הרב ש. יוסף וייצן | ב' אייר תשפ"ג
"יראו ישרים וישמחו"
הרב פרץ איינהורן | ו' אייר תש"פ
נגילה ונשמחה בו
מתוך מסיבת יום העצמאות בישיבת בית אל תש"ע
הרב חיים אביהוא שוורץ | ה' אייר תש"ע
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז -ח
שיעור מס' 94
י"ט סיון תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (10)
שיעור מס' 74
י"ט אייר תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ז (4)
שיעור מס' 63
ב' אייר תשפ"ג
מהו התוכן האמיתי של העולם?
לנתיבות ישראל - סיום מאמר "והנצח זו ירושלים"
ג' אב תשפ"ג
איך ללמוד גמרא?
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
איך נראית נקמה יהודית?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
לקום מהתחתית של התחתית
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות שטיפת כלים בשבת
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
"הנותן לשכוי בינה", "שלא עשני גוי"
עולת ראיה – ברכות השחר
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ג כסליו תשפ"ה
מופתים ותלמידי חכמים
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ"ה
"ואשא אתכם על כנפי נשרים"
הרב יצחק בן יוסף | ט"ו בשבט תשפ"ה
