האם אנו מתקדמים או נסוגים? | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

שבת ומועדים
שיחות ליום העצמאות

קטגוריה משנית

ספריה
לזמן הזה - יום העצמאות

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרסיה

3 דק' קריאה

מה מצבנו?
בכל שנה בבוא יום העצמאות, עולה מחדש השאלה: האם אנחנו מתקדמים או שמא נסוגים, האם אנחנו עולים או יורדים? והשאלה נשאלת בכל התחומים. האם המצב המדיני-הביטחוני השתפר או להפך? האם הניצחון האמריקאי על עיראק שיפר את מצבנו הביטחוני כיון שהוסר מעלינו האיום העיראקי, וכל ארגוני הטרור הערבי כעת מאוימים על ידי האמריקאים ועל כן המצב השתפר מאוד, או עקב כך באה עלינו "מפת הדרכים" המסכנת את קיומנו יותר מהסכמי אוסלו האומללים? וגם בתחום הכלכלי עולה השאלה האם התקדמנו בשנה האחרונה ובשנים האחרונות או נסוגונו? מצד אחד התקדמנו, רמת החיים עלתה מאוד בעשור האחרון ואין להשוות את מעמדנו הכלכלי עכשיו למצב שהיה לפני עשר שנים ועל אחת כמה וכמה לפני עשרים שנה, ועל אחת כמה וכמה לפני שלושים שנה. המצב היום טוב לאין ערוך מאשר קודם. ואולם מאידך אנו מצויים במשבר כלכלי עמוק עד כדי כך שהנגיד של בנק ישראל אומר שיש סכנה שבנק גדול יתמוטט ויגרור אחריו אסון כלכלי לאומי. הוא חזר על אזהרה זו יותר מפעם אחת. והמשבר הכלכלי מביא לגזרות כלכליות קשות ומכבידות. וכתוצאה מכך שיעור מחוסרי העבודה גדול היום יותר מאי פעם. גם מבחינה רוחנית נשאלת השאלה האם התקדמנו או ירדנו? מצד אחד התרבו מאוד בני התורה עולם הישיבות גדל מאוד, וגדל והולך כל הזמן. הצבור הדתי גדל בכמות ובאיכות. ואולם מאידך הרחוקים מתרחקים עוד יותר, מפלגת שינוי גדלה בבחירות פי שלוש.
כלומר אנו רואים שתהליכים מנוגדים מתרחשים בו זמנית, מצד אחד עולים ומאידך יורדים. מצד אחד מתחזקים כלכלית ומאידך גוברות הסכנות, וכן בתחום המדיני הצבאי אנחנו חזקים היום יותר מאי פעם ומאידך מאוימים יותר מאי פעם. אור וחושך משמשים בערבוביה ועולה השאלה איך לראות את התקופה מה הוא התהליך המכריע האם האור מנצח את החושך?

מצב עם ישראל ביציאת מצרים
מצב דומה היה כשהיו ישראל במצרים לקראת היציאה. גם אז התרחשו שני תהליכים מנוגדים, מצד אחד העינויים גברו, הצרות התרבו, עד "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב). זו הייתה עבדות איומה ומאידך: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שם יב), העם גדל תוך כדי הצרות בצורה מדהימה - ששה בכרס אחת.
וגם מבחינה רוחנית התרחשו שני תהליכים מנוגדים, מצד אחד יורדים ויורדים עד שהגיעו למ"ט שערי טומאה, ומאידך גיסא גלות מצרים מתוארת ככור היתוך המטהר ומזכך את ישראל; וכן אנו מוצאים שהקב"ה הקפיד על משה שאמר: "והן לא יאמינו לי" (שמות ד, א), ולא ידע שהם מאמינים בני מאמינים. ניתן לתאר את תקופת גלות מצרים כתקופה של פרידה בין בני זוג אוהבים. שהרי ישראל משולים לרעיה והקב"ה לדוד. ככל שהזמן עובר הגעגועים מתעמקים ומאידך על פני השטח נוצר הרושם שמתרגלים למציאות. כבר לא מדברים ומזכירים את הפרידה. למה הדבר דומה? לקפיץ שמותחים אותו עד קצה יכולתו, לכאורה, באותה שעה הצדדים רחוקים זה מזה מאוד, אבל אדרבא ככל שהקפיץ מתוח יותר כך טמונה בתוכו עוצמה של כוח לחזור ולהתחבר ביתר שאת, ואם חלילה עוברים את הגבול הקפיץ נקרע ושוב אי אפשר לחברו. כך היו ישראל במצרים. הם הגיעו עד מ"ט שערי טומאה הם הגיעו עד קצה הגבול שאפשר למתוח, מעבר לזה היו נופלים ושוב אי אפשר היה להוציאם ממצרים. זה היה כלפי חוץ, ואולם מבפנים הקשר הפנימי הציפייה לגאולה התעמקה והתגברה ואז כשהציפייה הגיעה לשיאה הגיעה שעת הגאולה (ראה אורות ישראל א, יג).

הייאוש מעורר צפייה והתקדמות
וכך בתקופה שלנו. המדינה הולכת ומתחזקת ומאידך מלווים אותה סכנות הולכות וגוברות. ונמצא שהמדינה היא כמו עובר שגדל והולך לקראת הלידה ומאידך הדאגות מפני הסכנות שבתהליך הלידה מעמיקות את הצפיות. התחושה כביכול שריבונו של עולם עומד מרחוק והלב מלא ייאוש וצפייה לגאולה שתבוא. גם מבחינה רוחנית כוח התורה בישראל גובר ועולה, אולם מתלווה אליו הרגשה של חוסר ביטחון, של אין כוח להורות ולהוביל. אמנם המנהיגים הרוחניים מורים בענייני השעה, אך לא מעיזים להתאחד לבנות עוצמה תורנית מאוחדת של תורה שבכוחה לעשות מהפכות. נמצא שהאומה מתפתחת בכל המובנים לקראת הגאולה השלמה, מכינה את כוחה החומרי ובונה את עוצמתה הרוחנית. אך הכול מכוסה בתחושה של חידלון שמעוררת ציפייה לשינוי, לחידוש ולגאולה. וכאשר תבוא הגאולה השלמה יראה הכול חדש. פתאום יבוא האדון, פתאום יבוא הגואל לגאול את ישראל. ההפתעה תהיה מלאה. ומאידך יתברר לפתע שהכול היה מוכן לגאולה, היא התפתחה קמעה קמעה עד שהגיע לשלמותה ואז היא מופיעה. לאמור, הגואל יבוא בשני האופנים גם קמעה קמעה וגם פתאום, ואין כל סתירה בין שתי הדרכים הן ממש משלימות זו את זו. ואולי זה ביאור חדש לדברי הגמרא שאין משיח בא עד שיתייאשו מן הגאולה (סנהדרין צז, א). כלומר תהיה גאולה, הכול יתפתח, ויחד עם זה יהיה ייאוש. מעין ביאור זה אמר הרב שיתייאשו משלבי הגאולה (לנתיבות ישראל א, מהדורת בית אל, עמ' קלד), ואני מרחיב הדברים ששתי התופעות יופיעו כאחד גאולה וייאוש ושניהם מביאים לגאולה השלמה. אם כן עלינו להודות לריבונו של עולם גם על הייאוש המעורר צפייה וגם על ההתקדמות.

לזמן הזה - יום העצמאות

שיחות ליום העצמאות