א. עיין בגמרא הבאה במסכת בבא קמא דף פב והסבר מתי חיוב טבילה לבעל קרי הוא מדאורייתא ומתי מדרבנן:
עשרה תקנות תיקן עזרא: שקורין במנחה בשבת, וקורין בשני ובחמישי, ודנין בשני ובחמישי, ומכבסים בחמישי בשבת, ואוכלין שום בערב שבת, ושתהא אשה משכמת ואופה, ושתהא אשה חוגרת בסינר, ושתהא אשה חופפת וטובלת, ושיהו רוכלין מחזירין בעיירות, ותיקן טבילה לבעלי קריין...
ותיקן טבילה לבעלי קריין - דאורייתא הוא, דכתיב: +ויקרא ט"ו+ ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ את בשרו במים! דאורייתא הוא לתרומה וקדשים, אתא הוא תיקן אפילו לדברי תורה.
______________________________________________________________________________________________________

ב. האם גם בגמרא במסכת ברכות דף כא עמוד ב יוצא שטבילת בעל קרי לדברי תורה היא מדרבנן? עיין בדברי הצל"ח :

אליבא דהלכתא ברכות (10)

הרב ישראל שווץ

add_alert

5 - חיוב ברכת המזון לנשים ודין 'ערבות' בין נשים לגברים

6 - טבילה לבעל קרי

7 - קול, שיער וטפח באישה ערווה

טען עוד

'והאמר ריב"ל מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת' .
יש לדקדק לפי דעת המקשה כאן סובר ריב"ל דטבילת בעל קרי לדברי תורה היא מן התורה, א"כ קשה איך נמנית טבילת בעלי קריין בעשר תקנות שתיקן עזרא? והתוס' שם בד"ה אתא איהו וכו', כתבו: 'והא דדריש בפרק מי שמתו מדכתיב והודעתם לבניך וגו', אסמכתא בעלמא היא דהא עזרא תיקן'. וזה ניחא למסקנא דכאן.
אבל המקשה כאן שהקשה על רב יהודה הרי שסבור שדרשה גמורה היא, קשה וכי לא היה בקי בי' תקנות שתיקן עזרא? ונראה דדעת המקשה היא דהקשה דריב"ל היא לתורה שבכתב, וכמו דפליגי באמת תנאי לקמן [כ"ב ע"א] דאיכא תנאי דסברי שמציע את המדרש ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו, והיה סבור המקשה שזהו מן התורה מדרשה דריב"ל דומיא דהר חורב ששמעו עשרת הדברות ושומע כעונה כמ"ש התוס' לעיל דף כ' ע"ב בד"ה כדאשכחן בסיני יע"ש, ואתי עזרא ותיקן אף למשנה ולגמרא.
1. מאיפה מקשה הצל"ח במסכת ברכות שטבילת בעל קרי לדברי תורה היא מדאורייתא?
2. __________________________________
3. כיצד הוא מיישב קושי זה לפי התוספות במסכת בבא קמא?
4. _____________________________________________________
3. מדוע תירוץ התוספות לא מספיק?
_________________________________________________________________________
5. כיצד מתרץ בתירוץ השני?
6. _______________________________________________________________________________
5. למסקנת הצל"ח, טבילת בעל קרי לדברי תורה לפי מסקנת הסוגיה בברכות היא
_____________________________________

ג. בדף כב עמוד א מצאנו שישה תָנַאים שהקלו בטבילת בעל קרי לדברי תורה. כתוב במה כל אחד הקל, וכמי 'נהוג עלמא'.
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

ד. כיצד יכלו התנאים להקל ואף ולעקור את תקנת עזרא שקדם להם? כך שאלו התוספות והפני יהושע. כתוב את 4 תירוציהם:
תוספות - וא"ת דהיכי אלים ר' יהודה לבטל תקנת עזרא וי"ל דדלמא סבר דלא תיקן עזרא דבר זה אי נמי התנה שכל מי שרוצה לבטל יבטל דבכי האי גוונא מותר כדאמר בריש מועד קטן (דף ג:) אי נמי לא פשט איסורו ברוב ישראל כדאמרינן גבי שמן בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו.) ואף על גב דמשמע התם דאי דניאל גזר עליו לא היה ר' יהודה נשיאה יכול לבטלו אף על פי שלא פשט היינו במילתא דכתיב בקרא אבל תקנת עזרא לא כתיב בקרא.
פני יהושע - ולולי שאיני כדאי היה נראה לי שאין צורך לכך. אלא דר' יהודה בן בתירא סובר דעזרא לא תיקן אלא בבריא המרגיל כדמשמע פשטא דמילתא שהטעם משום קלות ראש או שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים משא"כ לאונסו לא תיקן כלום לדברי תורה. ולפי"ז מצינו למימר דר' יהודה בן בתירא היה יודע באותו תלמיד דלאו בריא המרגיל הוה שלא היתה אשתו עמו אלא שראה קרי לאונסו אלא דאפ"ה היה מגמגם שהיה רוצה לטבול בטבילה ממש או בתשעה קבין משום נקיות וגדר טומאה.
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________________________________
ה. אם כן למדנו שבמנהג ישראל לא התקבלה תקנת עזרא ואין בעל קרי צריך לטבול כדי לעסוק בתורה וכן פסק השו"ע לקמן.
• אך נשאלת השאלה האם צריך לתת על עצמו תשעה קבין?
הרשב"א טוען שלא, והשו"ע מביא אותו להלכה בסימן פח'. הנימוק של הרשב"א הוא מדיוק נפלא בסיפור של רבי יהודה בן בתירא והתלמיד. עיין בסיפור ומצא את הראיה היפהפיה: [למעיינים: לכ' ישנה ראיה מדהימה נגד הרשב"א משתי מימרות של רב נחמן בדף כב עמוד א! ]
__________________________________________________________________________________________________________
• ועוד נשאלת השאלה האם כדי ללמד לאחרים צריך לטבול?
עיין בדף כב עמוד ב בתוספות ד"ה 'ולית' וכתוב כיצד פוסק.
_________________________________________________________________________________________________________

ו. עד עכשיו עסקנו בטבילת בעל קרי כדי לעסוק בדברי תורה, וראינו שלא התקבלה.
כעת, בהמשך דברי התוספות האחרון הוא מביא מחלוקת, בין יש מפרשים לרבנו יצחק, האם בעל קרי צריך לטבול כדי להתפלל.
זה מעביר אותנו לשיטת הרמב"ם שחידש כמה חידושים בנוגע לטבילת בעל קרי לתפילה. ראה דבריו בפרק ד מהלכות תפילה:
הלכה ד - וכבר בארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול, ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול, ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים, ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין.
הלכה ה - לפיכך היו אומרין בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לקריאת שמע וכן לתפלה מפני הקרי אף על פי שהם טמאין, וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזירה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד. וכבר בטלה גם תקנה זו של תפלה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה.
הלכה ו - מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום הכון לקראת אלהיך ישראל, במה דברים אמורים בבריא או בחולה שבעל אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג.
1. מהם שלושת הגלגולים שעברה תקנת עזרא לפי שלושת ההלכות האלו ברמב"ם?
__________________________________________________________________________________________________________
2. כיצד מבאר הרמב"ם את טעם תקנת עזרא בהלכה ד, וכיצד הוא מוכיח זאת בהלכה ה?
__________________________________________________________________________________________________________
3. בהלכה ד' כתב הרמב"ם חידוש, שהיו בעצם שתי תקנות לבעל קרי, עזרא תיקן טבילה לדברי תורה, ובית דין שאחריו תיקן טבילה לתפילה. ותמה על כך מרן הבית יוסף תמיהה רבה: "איני יודע היכן מצינו גזירה זו"!
אך הנה קם לו לרמב"ם מציל, הפני יהושע אצלנו בסוגיה חיפש וחיפש ומצא דקדוק נפלא כדי ליישב את הרמב"ם ולהוכיח את קיומה של התקנה השנייה לתפילה. באר ראייתו:
אמר ר' חנינא גדר גדול גדרו בה. נראה שמזה הלשון משמע ליה להרמב"ם דגדר זה גדרו חכמים שאחר תקנת עזרא. דהוא לא תיקן אלא לדברי תורה דלא שייך אלא בתלמידי חכמים. והם גדרו אפילו לענין תפלה כדי להרחיק כל בני אדם מגדר עריות. ואהא מייתי שפיר ברייתא דמעשה באחד שאמרו לו ריקא וכו'. ובזה נתיישב תמיהת הב"י על הרמב"ם:
__________________________________________________________________________________________________________

ז. גם הרי"ף עסק בשאלה האם בעל קרי צריך לטבול כדי להתפלל. עיין בדבריו ולאחר מכן סכם את שלושת הראשונים שראינו – תוס', רמב"ם ורי"ף – לגבי טבילת בעל קרי לתפילה.
איכא מאן דאמר האי דאמרי בטלוה לטבילותא בין לדברי תורה בין לתפילה ואיכא מ"ד הני מילי לדברי תורה אבל לתפלה צריך טבילה ולאו טבילה דוקא אלא רחיצה בט' קבין וכתב רבינו האי גאון זצ"ל כיון דגמרא ליכא בהא מילתא נקוט מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין אף על פי שאין להם מים אין מתפללין עד שירחצו:
תוספות - ____________________ רמב"ם - __________________________ רי"ף - ______________________________________

ח. כיצד הכריע מרן השולחן ערוך בשאלה האם בעל קרי צריך לטבול כדי להתפלל? עיין בסימן פח'.
כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין, חוץ מבעלי קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בד"ת בין בק"ש ותפלה עד שיטבול, כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ואח"כ בטלו אותה תקנה, והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בד"ת ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג.
__________________________________________________________________________________________________________

ט. האם יש עניין להחמיר לטבול בימינו בארבעים סאה או בתשעה קבין למרות שאין חיוב? שים לב טוב טוב לדברי הבית יוסף -
וכתב רבינו בסימן רמ"א ויש חסידים ואנשי מעשה שהיו מחמירין על עצמן וטובלין לקירויין להתפלל. וחומרא יתירא היא זו. שאף להרי"ף שכתב שיש מצריכים טבילה לתפילה לאו דוקא טבילה אלא רחיצה בתשעה קבין. ואני כתבתי למעלה שאין צריך לא טבילה ולא רחיצה והמחמיר תבא עליו ברכה ע"כ: והוי יודע דהני ארבעים סאה שהתקין עזרא לבעל קרי אפילו כולם מים שאובין כשרים וכדתנן במסכת מקואות ריש פרק שמיני (מ"א) מקואות העכו"ם שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין
__________________________________________________________________________________________________________

י. היסטורית, קהילות רבות נהגו כפשט פסק השו"ע ולא טבלו כלל לקריים, לא לדברי תורה ולא לתפילה.
לעומתם, קהילות אחרות, בעיקר כאלו שנהגו ללכת על פי הקבלה, החזירו את מנהג הטבילה ונתנו לו משקל גדול. כפי שרואים בעדות הבאה של המנחת יצחק חלק ח סימן א:
והנה כי נודע דתלמידי בעש"ט זי"ע הקפידו מאד על טבילת עזרא, ועי' במג"א (סי' ר"מ) בשם האר"י הקדוש שהקפיד מאד על עצמו אפילו באונס. ומזה ראי' ג"כ שס"ל דמותר לטבול בשבת... ומכל שכן לשליח צבור, וכן לכהנים דדינם כש"צ. לכן בכמה קהלות דקדקו שלא להניח להתפלל לפני התיבה בלא מקוה, וגם הכהנים לא נשאו כפיהם בלא טבילה.

יא. במאה השנים האחרונות, מאז הומצאו המקלחות, נדרשו אחרונים רבים לשאלה האם מי שבכל זאת מחמיר על עצמו לתת תשעה קבין לקריו מקיים זאת במקלחת? כתוב את פסק החלקת יעקב ונימוקו:
ומענין לענין באותו ענין, מה שנהגו העולם בהטלת ט' קבים לטומאת קרי במקלחות הנקרא 'דוש' בלע"ז, שפותחין ברזא ונוזלין מים על גופו, ויש להעיר אי מהני זאת כמו הטלת ט' קבים.
דלענין נטילת ידים מבואר באו"ח סי' קנ"ט סע' ט': 'ואם היתה ברזא בנקב והסירה וקבל המים על ידיו חשיב שפיר כח גברא וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה', ובסע' י': 'אם הטה חבית מלאה מים והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו ונטל ידיו ממנה עלתה לו נטילה'.
והחילוק שם כמבואר במג"א שם ס"ק כ"א, דבסע' ט' לא עשה מעשה בגוף המים רק שהסיר הברזא המונעת לצאת, אבל הכא עשה מעשה בגוף המים ומחמת הטייתו שופכין מקרי כח גברא, וכן בחת"ס יו"ד סימן רי"ד באמצע התשו' ד"ה והנה וז"ל ומה שמסיר הברזא אינו מקרי הוי' בידי אדם דאינו רק מסיר המונע והמים נמשכין מאליהן וכו' עי"ש.
אם כן בנידון דידן בה'דוש', אינו רק מסיר המונע והמים נמשכין מאליהן, וצע"ג אי מהני זאת להטלת ט' קבין, כשהמים באים מאליהן.
__________________________________________________________________________________________________________
לעומת החלקת יעקב, היו אחרונים שהקלו במקלחת. הסבר את דיוקו של המנחת יצחק מה'ספר חסידים':
הנה כבר הזכרתי בספרי מנחת יצחק (ח"ג סי' ט"ו אות י"א), את דברי הגאון מפראבוזנא ז"ל, שהתיר ט' קבין ע"י מקלחת, בתנאי שיהא נוזל בלי הפסק עיין שם, - ומקור מקומו טהור פתוח מעלי דברי הספר חסידים (סי' תתכ"ח), דכתב שם, אדם שאין לו מי שישפוך עליו ט' קבין, ואין לו כמו כן כלי עשוי שיהא נשפכין עליו בלא ידיו וכו' עכ"ל, וש"מ מזה, דאפילו כשנשפכו עליו הט' קבין ממילא, שלא ע"י אדם כשר
_____________________________________________________________________________________________________
[ למעיינים: אולי יש מקום לדייק מדברי הרמב"ם דלעיל. מה הדיוק? _________________________ ]



נחתום בדברי ה'משנה הלכות', רבי מנשה קליין (הקטן), שכתב בסיום עסקו בסוגיה זו:
'ויהי רצון שנזכה להטהר במי דינור ובקדושת התורה והתפלה עדי יבא ינון ולו יקהת עמים כמים לים מכסים'