בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל

undefined

הרב שמואל אליהו

ניסן תשע"ד
13 דק' קריאה
ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי
יום הולדת העולם, יום הולדת האבות
לדעת רבי יהושע העולם נברא בחודש ניסן, ומהסיבה הזאת האבות נולדו ונפטרו בניסן. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל" (ראש השנה י ע"ב). רבי אליעזר חולק על רבי יהושע בתאריך בריאת העולם וסובר שהוא נברא בחודש תשרי.
שניהם מסכימים שתאריך בריאת העולם קשור לחיים של האבות ולגאולה העתידה. ולכן לפי רבי אליעזר האבות נולדו ונפטרו בתשרי. וגם הגאולה העתידה תהיה בחודש תשרי. צריך להבין למה בריאת העולם קשורה לחיים של האבות ולגאולה. גם גאולת מצרים וגם הגאולה העתידה.

רוחו של משיח בבריאת העולם
חכמינו אמרו כי רוחו של משיח נוצרה ביום בריאת העולם. למרות שהאדם הראשון נברא ביום השישי, רוחו של משיח הייתה קיימת כבר ביום הראשון. "ורוח אלקים מרחפת על פני המים – זו רוחו של מלך המשיח" (רבה בראשית ח א). רוח אלוקים שמפעמת בתוך המשיח והיא הופכת את התוהו ובוהו לעולם מתוקן.
כך אומרת הגמרא (פסחים נד) על שמו של המשיח, שהוא אחד משבעת הדברים שקדמו לבריאת העולם: "תּוֹרָה, וּתְשׁוּבָה, וְגַן עֵדֶן, וְגֵיהִנָּם, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ". ללמדך שהגאולה היא לא פרס על התנהגות טובה. הגאולה היא התוכנית של העולם. המגמה שלו מראשית היווסדו. גם הגאולה של מצרים וגם הגאולה העתידה. "סוף מעשה במחשבה תחילה".

יום הולדת המשכן
זה אולי הסבר הגמרא (שבת פז ע"ב), שאומרת כי ביום ראש חודש ניסן שבו נברא העולם, בו ביום גם הוקם המשכן במדבר, ובו ביום גם שרתה השכינה לראשונה בישראל. המשכן הוא ההתחלה הממשית לבית המקדש, שתשרה בו שכינה וינהרו אליו כל הגויים, והוא לב הגאולה העתידה.
על השראת שכינה זו אנחנו קוראים בפרשת הנשיאים בתחילת חודש ניסן מימי משה ועד ימינו אלו. ואולי לזה רומזים בסיום תפילת י"ח כשאומרים: "ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי" (תהילים יט טו) ה' שהוא "צורי" – יוצר העולם, הוא גם "גואלי". ואפילו באותו תאריך.

גאולת היחיד בדרך לגאולת הרבים
תשובה פנימית לפני הגאולה
בתחילת ספר שמות (ב) כתוב כי כשמת מֶלֶךְ מִצְרַיִם צעקו בני-ישראל מהעבודה. הצעקה לא הייתה מופנית בגלוי אל ה', ואולם אלוקים שמע אותה. זכר את בריתו עם האבות. "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹקִים". מה ידע אלוקים שלא ידעו אחרים?
מתרגם יונתן "וגלי קדמוי ית תיובתא דעבדו בטומרא דלא ידעו אנש בחבריה". הייתה גלויה לפניו התשובה שהם עשו בנסתר, שלא ידע איש בתשובתו של חברו. עוד לפני שמגיע משה, הם עושים תשובה פנימית, כל אחד לעצמו. בחוץ זה לא ניכר, הם נראים שקועים במ"ט שערי טומאה. אבל התהליך מתחיל בלבבם. את זה יודע רק אלוקים, ולכן הוא מביא את משה אל הסנה ומצווה עליו להוציאם ממצרים.
התהליך הוא כל כך פנימי וסודי, עד שאפילו משה, שהוא אוהבם של ישראל מקדם, לא רואה את נקודת ההתעוררות הפנימית הזו. על כן משה אומר לאלוקים "הן לא יאמינו לי". רק אחרי מאמץ הוא יוצא לשליחות הזאת ומגלה את האמונה הפנימית הזו.

לידת הגאולה בימי חזקיהו
הנביאים ממשילים את תהליך הגאולה בימי חזקיהו להיריון ולידה (מלכים יט ג). ההיריון הוא תהליך איטי, נסתר בחלקו, קשה וממושך. הצירים והלידה מתרחשים ללא הודעה מוקדמת. בבת אחת הצירים מסתיימים והילד יוצא אל העולם.
כך מתואר בספר דברי הימים סדר הפסח שעשה חזקיהו המלך. בחודש אדר עוד מלך אביו אחז. אחז היה מלך רשע במיוחד, שסגר את דלתות בית המקדש והציב מזבחות לאלילי דמשק בחוצות ירושלים. אחז נפטר באדר, ובנו חזקיהו מולך בסוף חודש אדר.
בתחילת מלכותו הוא מחליט לעבר את חודש אדר (בטעות, כי היה כבר סוף החודש). הוא פותח את שערי המקדש ומטהר אותו, באמצע החודש הראשון למלכותו הוא מקריב קרבנות. "וַתִּכּוֹן עֲבוֹדַת בֵּית ה'". אחר כך הוא שולח שליחים לכל ישראל להודיע להם על הכוונה להקריב קרבן פסח בחודש השני למלכותו (לדעתו מדובר בניסן, באמת כבר אייר).

מי שלא מאמין, לא נטהר
חלק מהעם, שרגיל לעבודה הזרה של אחז המלך, מקבל את השליחים של בנו המלך בשחוק ובלגלוג: "וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבֻלוּן וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם". חזקיהו היה חזק. הוא לא מתפעל מהלגלוג הזה ומחליט להמשיך בתוכנית להקריב קרבן פסח בבית המקדש.
חלק מהעם לא הספיק להיטהר מטומאתו. "כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ, כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב, כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד". למרות כל הבעיות הללו חזקיהו לא נרתע. הוא לא מתפעל מההתנגדות. הוא יודע שבפנים בפנים בני-ישראל הם מאמינים בני מאמינים, ולכן הוא מקריב קרבן פסח למרות שהם עדיין טמאים. הוא יודע שטומאה הותרה בציבור.

וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם
אלוקים שומע לתפילת חזקיהו. הוא מרפא את העם. "וַיִּשְׁמַע ה' אֶל יְחִזְקִיָּהוּ וַיִּרְפָּא אֶת הָעָם". בוודאי זה גם ריפוי רוחני. למרות התקלה עם עיבור החודש, הם שמחים שמחה גדולה. בשביל להכיל את השמחה הגדולה הם קובעים עוד שבעה ימים לשמחה. "וַיִּוָּעֲצוּ כָּל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה".
השמחה הזאת מקיפה גם את הנוכרים שהצטרפו לעם ישראל. היא כל כך עוצמתית, עד שהכתוב אומר: "וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם". כשיש שמחה של מצווה כל כך גדולה, יש גם השראת שכינה. אלוקים שומע לתפילתם "וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם" ועונה להם בנסים גדולים.

גם בימינו – הגאולה תבוא פתאום
חזקיהו המלך מזהה שיש תהליך פנימי של תשובה שלא ניכר בחוץ. כביכול נראה שהאנשים עובדי עבודה זרה ועוברי איסורים. אבל הוא יודע שבפנים הם נטהרים. מתקיים בהם "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך". על זה אנחנו מתפללים כל שבת וחג. "שַֹמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת". כל גאולה קשורה לשמחה ולטהרה פנימית של הלב.
כך היה ביציאת מצרים, כלפי חוץ נראה היה שבני-ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה. תוך חודשים ספורים מתבררת אמונתם הגדולה "ויאמן העם". הם מוסרים את נפשם ומקריבים קרבן פסח. הם הולכים אחרי ה' במדבר בלי צדה לדרך. אלוקים לא שוכח ואומר לירמיהו אחרי אלפי שנים: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". כך ממש ממש מתרחש בימינו אלה.

בַּל יֵרָאֵה וּבַל יִמָּצֵא
עוף ומוצריו שלא הוכשרו לפסח
יש שואלים האם מותר להשתמש במוצרי עוף ובשר שלא הוכשרו לפסח.
צריך להדגיש ששניצלים מוכנים לאכילה, וכן נקניק שלא כשר לפסח, הם בדרך כלל חמץ גמור. לעומת זאת אין בעיה בעוף שנמצא בהקפאה ולא כתוב עליו שהוא כשר לפסח, כיוון שבתהליך הייצור שלו לא משתמשים בשום דבר חמץ. מטעמים רבים, גם העובדים לא אוכלים בשעת הטיפול בעוף, והעיקר הוא שגם אם חלילה מישהו אכל חמץ בעת הכנת העוף ונדבק בו שום חמץ, הוא יישטף בתהליך שהעוף עובר עד לאריזה.

בשר שלא הוכשר לפסח
עיקר השאלה היא בבשר. קציצות בשר ובשר מעובד שלא כשרים לפסח הם בעיה. עוד צריך להיזהר בבשר שמזריקים לו חומרים כדי להתפיח אותו. גם בימים רגילים חבל לקנות בשר שכזה, שכן החברות שמזריקות לו מים ופוספטים גוזלות את הציבור. על-פי החוק מותר להוסיף לו עד עשרה אחוז מים, ובפועל הם מוסיפים הרבה יותר. אבל בפסח יש בבשר הזה גם בעיה של כשרות.
לכן כדאי בפסח לקנות בשר רק ממקומות שיש להם כשרות טובה. ואם יש לאדם בשר במקרר שאינו יודע אם מוזרק או לא, ישאירנו ארוז במקפיא ולא ישתמש בו עד אחרי הפסח. ואין צורך למוכרו לנוכרי, רק לא להשתמש בו.

מלח אינו חוזר וניעור
כתוב ב"שולחן ערוך" (תמז סעיף ה): "בשר יבש וגבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח ולא נזהרו בהם, מותר לאכלם בפסח". כי גם אם היה חמץ, הוא לא חוזר וניעור. והרמ"א הביא את דעת המחמירים: "ויש חולקין ומחמירין. ובמדינות אלו המנהג להחמיר לכתחלה שלא לאכול גבינות ודגים ובשר יבש". אפילו אם נתבטל קודם הפסח, חוזר וניעור בפסח (משנ"ב).
וכתב בספר "ארץ החיים" (תמז) העוסק במנהגי הספרדים והאשכנזים בארץ-ישראל: "אך בזמנינו נתפשטה חומר חוזר וניעור גם בין המון העם". גם בין הספרדים. וכן כתב: "מנהגנו כמאן דאית ליה חוזר וניעור". כיוון שבסימן תמב ס"ע ד' פסק השו"ע כמאן דאמר "חוזר וניעור".
עם זאת בימינו אין להחמיר בעופות כאלה, כיוון שהמלח הנמצא בשימוש בכל המשחטות בארץ מגיע ישר מהמפעלים למלח בדרום בשקי ענק שאין בהם תערובת של חמץ כלל והמלח כשר לפסח. על כן גם האשכנזים יכולים להשתמש בעופות כאלה אף אם אין עליהם הכשר מפורש לפסח.

מהלכות מכירת חמץ
לא למכור חמץ גמור
מוצרים שאין עליהם הכשר לפסח, כגון קטניות יבשות ושימורים, אנו שומרים בבית בארון מוצנע. אבל מוצרים שהם חמץ של ממש לא משאירים בבית אפילו אם מוכרים את החמץ. כיוון שעיקר דין מכירת חמץ נועד למפעלים ולחנויות שמיועדות למכירת חפציהם ולא לאדם פרטי שהחמץ שבביתו לא מיועד למכירה.

קנייה מגונה
צריך לזכור שעצה זו של מכירת חמץ מיועדת רק לחנויות או למי שסוחר בחמץ, שישמח אם הנוכרי ייקח את החמץ בפסח וישלם תמורתו. וכך כתב בשו"ת "שבט הלוי" (חלק ד סימן מט) שדבר מגונה הוא למכור לכתחילה חמץ לנוכרי כדי שיהיה לו מיד אחר הפסח. ורק במקום שאין בררה וגם הוא מקום הפסד כדאים הם המתירים לסמוך עליהם.
מרן הרב אליהו זצוק"ל לא היה הולך למימונה במוצאי שביעי של פסח אם היה שם חמץ שנמכר לנוכרי לפני הפסח וקנו אותו במוצאי החג מהנוכרי. הוא היה אומר שהמכירה הזאת לא מיועדת לאדם פרטי שרוצה לאכול פיתות במוצאי החג ומקפיא אותן מערב חג. ועוד, שאפשר לעשות מימונה בלי חמץ כלל. אמנם אם אדם לקח קמח כשר לפסח, ועשה ממנו מופלטה חמץ במוצאי החג, אין בכך איסור.

המשתמשים בחמץ אחרי המכירה
בשו"ת "אגרות משה" (אורח חיים חלק ב סימן צא) נשאל על חנויות שעושות מכירת חמץ לנוכרי, ואחר כך כשבאים עובדים זרים או אחרים הם מאפשרים להם לקנות מוצרים שהם חמץ. וכששואלים את בעל החנות הוא אומר: לא ראינו ולא שמענו וכד'. האם המכירה שלהם בטלה? שהרי הוכיחו שלא באמת מכרו את החמץ.
וענה הרב זצ"ל, כי בשטר המכירה כתוב במפורש כי אם מישהו משתמש בחמץ בטעות או בכוונה, לא תתבטל המכירה בעקבות זה. וכגון שמישהו לקח לתרופה משהו מחמץ, או שאכל חמץ אחרי המכירה לנוכרי, לפני סוף זמן איסורו, או שלקח מהחמץ לפני שקנו אותו במוצאי החג מהנוכרי. בכל אלה יש סעיף בהסכם שהמכירה לא מתבטלת, למרות שאסור לעשות כן. אמנם אם רואה הרב המוכר שבעלי החנויות מערימים ולא מוכרים באמת את החמץ לנוכרי, רשאי הרב שלא למכור בעבורם את החמץ שלהם לנוכרי.

מכירת חמץ לאשתו הנוכרייה
דורנו הוא דור של תשובה, ולכן חלק מהשאלות הן של בעלי תשובה שנמצאים בתהליך התשובה. עלתה שאלה מה יעשה מי שנשוי לגויה ועדיין לא נפרד ממנה, וכבר הוא שומר כשרות בביתו ולא אוכל חמץ בפסח. האם הוא צריך למכור את החמץ שלנו לנוכרי? האם הוא יכול למכור את החמץ שלו לאשתו?
באמת העצה למכור לאשתו היא גרועה ביותר. שמצד אחד אין לך הערמה שאין בה סמיכות דעת של קנייה ומכירה יותר מזו, שהמוכר חושב שמכירה זו אין בה מאומה וכך גם הקונה. ועוד שכאשר החמץ בביתו הוא לא בדל ממנו. וכל מה שהתירו מכירת חמץ לנוכרי, זה כאשר החמץ לא בביתו (שו"ע תמח ס"ע ג, וראה משנ"ב שם ס"ק יב). ואע"פ שאותו אדם נשוי לגויה, אנחנו מוכרים בעבורו את החמץ שלו, ומשתדלים להמעיט איסורים בכל מה שאפשר. ולא חוששים שמא הדברים יתפרשו כהיתר וכהכשר למעשיו.
היה פעם מעשה בצפת בעולים חדשים שהיו רגילים לאכול טרף בגלות, ובאו לארץ ופתחו חנות לממכר אוכל לא כשר וביקשו לקבוע בה מזוזה. ושאלתי את הרב זצ"ל ואמר לי שבוודאי חייבים במזוזה. ואחר זמן מועט נסגרה אותה חנות (וראה שו"ת "חלקת יעקב" אורח חיים סימן קצד).

זריקה לאשפה במקום שריפה או מכירה
כתוב ב"שולחן ערוך" (תמה סעיף ג) שאדם יכול להשליך חמץ לאשפה בשעה מוקדמת, לפני זמן שריפת חמץ, במקום שהוא ייאכל על-ידי בעלי-חיים, או שייקבר באדמה, או שייפסל מאכילה. אמנם אם זרקו לרחוב או לאשפה ואחר כך הוא רואה את החמץ, "אף על פי שהמקום הפקר, לא יניחנו שם אלא יבערנו".
הסבירו המפרשים כי חכמים חייבוהו לבער את החמץ בשריפה ולא בזריקה. לכן אם זרקו ורואהו אחר כך זרוק – חייב לבערנו (עיין ט"ז ומג"א ושו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן נז). "משום דעיקר ביעור חמץ הוא בשריפה" (וראה משנה ברורה סימן תמה ס"ק יח).
אמנם לפני זמן איסורו לא חייב לבערנו בשריפה. ויכול לבערנו על-ידי ששופך עליו חומר ניקוי שפוסל אותו מאכילה. וכששורפים צריך לוודא כי כל החמץ נשרף באופן שלא יוכל להיאכל על-ידי כלבים. ואם נשרף רק מבחוץ והשחיר ובפנים ראוי לאכילה – לא קיים מצוות השריפה.
על כן היה מזהיר אותנו מרן הרב זצ"ל ואומר כי אם יש לאדם הרבה חמץ בערב פסח, יכול לזרוק אותו בערב אחרי הבדיקה, כי מן הסתם יבואו מן העירייה ויפנו את האשפה בערב או בבוקר. אבל אם זורק אותו בערב פסח בבוקר לפני השריפה, הוא עלול לא לקיים מצוות ביעור חמץ כדלעיל.

מהלכות עובדים זרים בפסח
חמץ בחדרי חדרים
נוכרי שגר בביתו של ישראל יכול לאכול את חמצו בחדרו, אבל לא באזור שבו נמצא ישראל, שמא ישכח ויאכלנו היהודי גם כן (שו"ע אורח חיים, סימן תנ). ואולם אם היהודי רואה את הנוכרי אוכל חמץ בחדרו, אין בכך איסור כיוון שהחמץ הזה לא שלו, וכתוב "לא יראה לך חמץ" – שלך אי אתה רואה.
בכל ימות השנה צריך להיזהר שלא יאכל הנוכרי טרף על שולחנו של בעל הבית, במטבח או בכל מקום אחר, שלא יתערב הכשר של בעל הבית עם הטרף של הנוכרי. כמבואר בשו"ע יורה דעה (סימן פח) שאסור להעלות על שולחן אחד כשר וטרף של שני בני-אדם המכירים זה את זה. ואפילו לא בשר וחלב של שני יהודים ביחד, שלא יבואו לטעות ולאוכלם זה מזה.
כל שכן בחמץ, שלא בטל ברוב או בשישים כשאר איסורים שיש להחמיר בכך. כיוון שאפילו פירור אחד של חמץ שנופל מהנוכרי, אוסר את כל המאכל של היהודי. ולכן אע"פ שמותר לשני אנשים שונים לאכול בשר וחלב על שולחן אחד אם יש בניהם הפסק והיכר, כאן אסור אפילו אם יש הפסק בניהם (שו"ע סימן תם). ואם העובד הזר נעלב ורוצה לאכול על שולחן בעל הבית – שיאכל אוכל כשר לפסח.

חמץ במתנה
כיוון שאסור ליהנות מחמץ בפסח, אם אדם צריך לקנות אוכל לעובדים זרים, הוא לא יכול לתת להם חמץ בפסח ובזה למלא את חובתו, כי כך הוא נהנה מחמץ בפסח. אמנם אם הוא נותן להם את החמץ לפני הפסח במתנה מותר, כי החמץ מותר בהנאה לפני הפסח.
מותר לתת כסף לעובד הזר שיקנה בו מה שהוא רוצה, למרות שבעל הבית יודע שהוא יקנה בזה חמץ. אבל אם בעל הבית יודע שהעובד הזר יאכל במסעדה שאוכלים בה חמץ, לא יאמר לו: לך למסעדה ותאכל ואני אשלם להם (שו"ע סימן תנ סעיף ו).
עובד זר שמבקש מבעל הבית שלו כי יקנה לו בכספו הפרטי או בכסף בעל הבית חמץ, אסור לקנות לו. כמו כן "אסור להשכיר כלי לאינו יהודי בפסח כדי שיבשל בו חמץ" אע"פ שהיהודי מכשיר את הכלי אחר הפסח מהחמץ הבלוע בו. כיוון שבשעה שהכלי נמצא על האש הוא ניצול משריפה בזכות החמץ של הנוכרי שבתוכו, ואסור ליהנות מחמץ אפילו בדרך עקיפה כל כך.

בניסן עתידין להיגעל ולהתלבן
שאור לא יימצא בבתיכם ובמשרדיכם
אף שהאדם לא נמצא במקום העבודה כל החג, אסור שיהיה בו חמץ. ואע"פ שאמרה התורה: "שאור לא ימצא בבתיכם", הכוונה היא בכל מקום שהוא ברשותו של האדם. אפילו אם יש משלוח של חמץ שנמצא באנייה בלב ים, אם הוא שלו – הוא עובר איסור בפסח.
על כן אם יש לו חמץ באנייה, אין לו בררה אלא למכרו לנוכרי. אבל בחמץ שנמצא במשרד או במקום עבודה אחר לא תועיל המכירה, כיוון שחלה עליו חובת בדיקה בלילה לפני שמוכרים את החמץ לנוכרי. על כן ינקה האדם את מקום העבודה או הלימודים או המשרד, וכן את המטבח במשרד, אפילו אם יש שם אנשים שלא שומרים תורה ומצוות.

הכשרת המכונית
כיוון שמצוי שאת המכונית בדרך כלל הגברים מנקים לקראת הפסח, יש להזהירם שיעשו את מלאכתם היטב. פסק ה"שולחן ערוך" (תמב סעיף יא) כי אם יש כזית חמץ בתוך הכלי, אע"פ שהוא מחולק בפינות שונות של סדקי הכלי הגדול, הכלי מצרפם לכלל איסור, ואסור להשאיר כלי כזה בבית בפסח.
אם סיר גדול יכול לצרף את כל החתיכות שבתוכו לכלל כזית ואיסור בל ייראה ובל יימצא –בוודאי מכונית יכולה לצרף את כל הפירורים לכלל כזית שעלול להעביר אדם על איסור תורה של חמץ בפסח.
כתב ב"שולחן ערוך" (תלח סעיף ב) כי אם יש כזית חמץ במקום שאי-אפשר להגיע אליו, אבל החמץ עלול ליפול ולהגיע אלינו, כגון שהוא נמצא "למעלה על הקורה" – מחייבים את האדם להביא סולם להורידו מפני שפעמים ייפול מהקורה; אבל אם היה חמץ בבור (שאין סיכוי שיעלה משם למקום שנמצאים בו בני-אדם) – אין מחייבים אותו להעלותו, אלא מבטלו בלבו ודיו (המשנה ברורה בס"ק יב מביא מחלוקת בשאלה האם יש חובה להוריד בסולם גם פחות מכזית. כי לפי פשט דברי השו"ע על פחות מזה אין לחשוש שמא ייפול, ויש אומרים שגם על פחות מכזית יש לחשוש שמא ייפול. עיין פרי מגדים ושולחן ערוך הגר"ז).
במכונית רגילה יש פירורי חמץ בכל מיני מקומות וגם חמץ ממש שנופל לעתים בין הכיסאות. לפי האמור לעיל יש בזה כמה בעיות. הראשונה, שמא המכונית היא כלי המצרף את כל הפירורים לכלל כזית אחד. ועוד יש לחשוש שמא במהלך החג בעת נסיעתם ימצאו חתיכת חמץ ויאכלוה המבוגרים או הילדים.
לכן יש לנקות את המכונית הרבה לפני הפסח, בעת שהמנקים פנויים לנקות ביסודיות, כדי שלא יהיה בו כזית חמץ ראוי לאכילה. וכיוון שהם לא יכולים לנקות את כל הפירורים, על האדם לכוון בעת ביטול החמץ במיוחד על המכונית שלו, שכל חמץ שיש שם בטל. ואם יש חמץ שהוא רואה אותו ואינו יכול להגיע אליו, ישפוך עליו חומר ניקוי, כדי שייפסל מאכילה, ובזה הוא מקיים בו חובת ביעור שמועילה במקרים כמו אלו.

הכשרת גשרים, סתימות ושיניים תותבות
יש שאלה על הכשר גשרים ששמים בפה, סתימות ממתכת וכן שיניים תותבות. גם בפסח וגם בכל השנה. מפני מה לא מייחדים שיניים תותבות לבשר בפני עצמו ולחלב בפני עצמו? מפני מה לא נוהגים להסירם ולהכשירם ברותחים, ומתספקים רק בניקיון טוב?
כתב על זה ב"כף החיים" (יו"ד סי' פ"ט ס"ק כ"ב בשם שו"ת שאילת שלום) שהמאכלים שמכניסים לפה הם על-פי רוב רק מכלי שני ואין היד סולדת בהם. שאין אדם מכניס לפיו רותחים שיכולים להפליט ולהבליע. ופקפק על כך בשו"ת "מנחת שלמה" (תנינא ב-ג סימן ס) שהרי בדרך כלל רגילים אנשים לאכול ולשתות אוכלין ומשקין גם כשיד האדם סולדת בהם.
ונראה לו שעיקר הטעם להקל לבשר בפני עצמו ולחלב בפני עצמו הוא מפני שהחום הטבעי שבתוך הפה מקלקל ומפסיד את הטעם הבלוע, וגם לאחר זמן קצר דינו כאינו בן יומו, ורק מאכילת בשר לחלב ממש החמירו חכמים, אבל לא חשו כלל על הטעם הבלוע שבתוך השיניים התותבות.
ועוד כתב מרן הרב זצ"ל לצרף טעם להיתר, שהחומר שממנו מיוצרים הגשרים, הסתימות והשיניים התותבות הוא חומר מיוחד שלא בולע ומפליט. לכן למעשה צריך לנקותם ולשפשפם יפה יפה ואחר כך להכשירם בכלי שני אפילו שהיד לא סולדת (עיין שד"ח חמץ ומצה סי' ד' אות נד שהביא דעות רבות בנושא זה איך להכשיר).
ויהי רצון שנזכה כי יתקיים בנו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", במהרה בימינו אמן.

זהירות מחמץ לעצמו
סיפר רופא השיניים של הרב זצ"ל, כי בכל ערב פסח היה הרב מגיע למרפאת השיניים שלו לניקוי שיניים. הוא היה מבקש ממנו לבדוק בכל החורים והסדקים של הפה, אם לא נשאר שם חמץ. חומרה זו הרב היה נוהג בעצמו ולא אומר כן לאחרים.
כל זה כי רבנו יוסף חיים זיע"א, בעל הבן איש חי, סיפר כי היה פעם תלמיד חכם שניקה היטב את כל הבית ולא ניקה את שיניו כדבעי. בעת שאכל מצה בליל הסדר, יצאה חתיכת חמץ שהייתה תקועה בין שיניו ונאכלה עם המצה המהודרת. בלילה בשנתו הוא ראה בחלום את פירור החמץ שאכל בליל פסח והיה בצער גדול על כך. על כן היה הרב נזהר בכך ביותר.

זהירות מחמץ לאחרים
סיפר הרב שלמה בן אליהו, רב מטה אשר: הרב בנימין אביעד ז"ל היה הרב האזורי של אזור שפיר, ובמסגרת עבודתו היה גם ממונה על הכשרות במפעל "סוגת". המפעל ייבא אורז מחו"ל הנקרא "אורז בן רגע". אורז זה עבר את כל הבדיקות והאישורים המתאימים והובא למפעל. כדרכו בכל נושא, התייעץ הרב אביעד עם מורו ורבו הרב מרדכי אליהו זצ"ל גם בנושא זה, והרב אמר לו לא לאשר את האורז לפסח.
המפעל הביא אישורי כשרות שונים לאורז לפסח, אבל הרב עמד על דעתו שאין לאשר את האורז הזה לפסח כלל. לא הייתה למפעל בררה והוא השאיר את האורז בשקים מחוץ למפעל. לאחר כשבועיים שהאורז נמצא בחוץ תחת השמש, הורגש ריח חריף של ריקבון והאורז הצהיב. בבדיקת מעבדה שנעשתה לאורז התברר כי הוא היה מצופה בשמן נבט חיטה, שהוא חמץ גמור.

תפילה שחיבר הרב אליהו זצ"ל לכוון לפני שמתחילים לנקות:
הרינו מנקים את הבית ומכוונים בזה לקיים מצוות עשה מן התורה
להשבית שאור וחמץ.
ואתה האל הגדול הגיבור והנורא, תעזרנו לנקות את מחשבותינו.
לנקות את מעשינו. לטהר את ביתנו, שלא ייכנס בבית הזה היצר הרע
והמחלוקת.
שתשפיע על הבית הזה שפע של טהרה וקדושה. אמן כן יהי רצון.

הגאולה, גם זו של מצרים וגם הגאולה העתידה, היא לא פרס על התנהגות טובה. הגאולה היא התוכנית של העולם. המגמה שלו מראשית היווסדו

מצה עשירה בבעיות . האם עוגיות "פפושדו" מותרות לפני פסח?
הרב אבא זצ"ל היה אוסר לקנות מהן משום מסייע בידי עוברי עבירה.

מצות ולא "המוציא". האם מותר לטעום לפני פסח מצות ללא גלוטן העשויות מקמח תפוחי-אדמה, היות שהן לא מצות רגילות וברכתן "שהכול"?
כיוון שאין ברכתן "המוציא", מותר.

שמחת חג דוחה אבל . האם מותר לבעל לקנות לאשתו תכשיט חדש לכבוד פסח אם היא בשנת אבל?
מותר.

מניין של אילנות . האם עדיף לברך ברכת האילנות במניין בחצר של מישהו או ביחיד על עצי הפקר ברחוב?
עדיף לברך במניין.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il