כוונה בתפילה

ברצון השם השם _____________________

אליבא דהלכתא 10
לומדים ברכות – לומדים הלכה!

והשבוע בנושא: כוונה בתפילה

אליבא דהלכתא ברכות (10)

הרב ישראל שווץ

add_alert

9 - תפילת הדרך

10 - כוונה בתפילה

טען עוד

לרגל סיום לימוד פרק 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש', ובעצם סיום שני הפרקים במסכת שעוסקים בנושא תפילת שמונה עשרה, חשבתי לעסוק היום בעניין מרכזי בתפילת שמונה עשרה, והוא הכוונה בתפילה.

א. בסוף פרק רביעי יש מימרא בנושא כוונה בתפילה, שלכאורה עומדת בסתירה למימרא אחרת בפרק חמישי בנושא כוונה.
דף ל ע"ב: רבי חייא בר אבא צלי והדר צלי. אמר ליה רבי זירא: מאי טעמא עביד מר הכי? אילימא משום דלא כוון מר דעתיה - והאמר רבי אליעזר: לעולם ימוד אדם את עצמו, אם יכול לכוין את לבו - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל! - אלא דלא אדכר מר דריש ירחא.
דף לד ע"ב: משנה. המתפלל וטעה - סימן רע לו... גמרא. אהייא? אמר רב חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות. איכא דמתני לה אברייתא: המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן, ואם אינו יכול לכוין בכולן - יכוין את לבו באחת; אמר רבי חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות.
מה הסתירה? ______________________________________________________________________________________________

ב. כיצד ישבו התוספות בדף לד ד"ה 'יכוין לבו באחת מהן' את הסתירה?
________________________________________________________________________________________________________

ג. באופן דומה ישנה סתירה לגבי כוונה בתפילה בדברי הרמב"ם בהלכות תפילה בין פרק ד לפרק י:
פרק ד הלכה א: חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.
פרק ד הלכה טו: כוונת הלב כיצד? כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה. ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואח"כ יתפלל.
פרק י הלכה א: מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה, ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך.
מהי הסתירה ברמב"ם? ____________________________________________________________________________________
האם אפשר ליישבה כפי שיישב תוס' את הסתירה בגמ'? הסבר ______________________________________________________

ד. בעולם הישיבות מפורסם חילוקו של ר' חיים מבריסק ליישב הסתירה ברמב"ם, שחידש שיש שני סוגי כוונה בתפילה:
"ונראה לומר דתרי גווני כוונות יש בתפלה, האחת כוונה של פירוש הדברים, ויסודה הוא דין כוונה, ושנית שיכוון שהוא עומד בתפלה לפני ד'. כמבואר בדבריו פ"ד שם ז"ל ומה היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו עומד לפני השכינה.
ונראה דכוונה זו אינה מדין כוונה רק שהוא מעצם מעשה התפלה, ואם אין לבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ד' ומתפלל אין זה מעשה תפלה, והרי הוא בכלל 'מתעסק' דאין בו דין מעשה. ועל כן מעכבת כוונה זו בכל התפלה! דבמקום שהיה מתעסק דינו כלא התפלל כלל, וכאלו דלג מלות אלה, והלא ודאי דלענין עצם התפלה כל הי"ט ברכות מעכבין.
ורק היכא שמכוון ומכיר מעשיו ויודע שהוא עומד בתפלה אלא שאינו יודע פירוש הדברים, שזה דין מסוים רק בתפלה לבד, הוספת דין כוונה, בזה הוא דאיירי הסוגיא דברכות דף ל"ד [ע"א] המתפלל צריך שיכוון לבו בכל הברכות ואם אינו יכול לכוון את לבו בכולם יכוון באחת מהן, אמר ר' חייא א"ר ספרא משום חד דבי רבי באבות.
1. מהם שתי הכוונות שיש בתפילה? _____________________________________________________________________________
2. מדוע הכוונה השניה היא יותר קריטית והיא מעכבת בכל התפילה? ___________________________________________________
3. השלם: הגמ' בדף לא והרמב"ם בפ"ד עוסקים בכוונה _____________, והגמ' בדף לד והרמב"ם בפ"י עוסקים בכוונה __________.

ה. בשיעור מהרב אשר וייס שמעתי אמירה נחמדת על הר' חיים הזה: 'התירוץ של ר' חיים גאוני, אך לא מעשי'. נסה לחשוב מדוע.
__________________________________________________________________________________________________________
ו. גם החזון איש מתווכח עם חידושו של ר' חיים מבריסק:
"זהו דבר שאי אפשר, דבשעה שמתעשת ליבו ומהרהר בדבר מן הדברים, ודאי יש כאן היסח הדעת מכוונה שכתב הרמב"ם. וכבר אמרו ב"ב קסד, ב דעיון תפילה אין אדם ניצול מהן בכל יום...
ולולי דברי הגאון ז"ל יש לומר דהרמב"ם בפ"ד בעיקר התפילה איירי ועניינה, אבל שיעור שחייבו חכמים לעכב פירש בפרק י', וכן בגמרא לא תניא בחד דוכתא. ויש בדברי הרמב"ם העתק מאמרי חז"ל בהפלגת הכוונה אבל אין כולם מעכבים, ואם עמד מתוך הלכה שאינה פסוקה אינו חוזר ומתפלל, וכן כיוצא בזה.
וכל אדם העומד להתפלל לא שייך בו 'מתעסק', דלעולם יש בו ידיעה כהה שהוא תפילה לפניו יתברך, אלא שאין ליבו ער כל כך ובידיעה קלושה סגי בדיעבד, אלא שאינה רצויה ומקובלת כל כך".
כיצד מיישב החזו"א את הסתירה ברמב"ם? ________________________________________________________________________
במה חולק החזו"א עקרונית על דברי ר' חיים בסוג הכוונה השניה? _____________________________________________________

ז. שיטה שלישית ב'כוונת עמידה לפני ה' בתפילה מצאנו בספר החינוך. עיין בדברים הבאים במצוה תלג', מצות תפילה:
מענין המצוה מה שהזהירו אותנו בכוונת הלב הרבה בתפלה, ויותר בברכה הראשונה שאמרו זכרונם לברכה [ברכות ל' ע"ב] שמי שלא כיוון בה מחזירין אותו. וענין הכוונה זו שחייבו בשבילה חזרה היא לפי הדומה, שיתן האדם אל לבו שלפני ה' הוא מתפלל ואליו הוא קורא, ויפנה מחשבתו מכל שאר מחשבות העולם וייחד אותה על זה.
החינוך למד שהכוונה בתפילה 'לעמוד לפני ה' (הכוונה השניה של ר' חיים) מעכבת ב _______________, ולכן הוא לא כמו ר' חיים ברמב"ם שכוונה זו מעכבת ב ______________, וגם לא כחזו"א ברמב"ם שכוונה זו __________________ .

ח. לפי מה שלמדנו עד כה מי שלא כיוון באבות צריך לחזור. אך הנה בא הטור בנו של הרא"ש וחידש חידוש שנפסק ברמ"א סי' קא':
"ויראה אפילו אם כיון בכולן ולא כיון באבות שצריך לחזור ולהתפלל. והאידנא אין אנו חוזרין בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין אם כן למה יחזור".
1. מדוע מי שלא כיוון באבות לא חוזר לפי הטור והרמ"א? ____________________________________________________________
2. האם אדם שבטוח בעצמו שיחזור ויכוון באבות יכול לחזור? _________________________________________________________
3. מה דומה ומה שונה בין פסק הרמ"א הזה לפסק השו"ע סימן צח סעיף ב: "לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו, ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה".
__________________________________________________________________________________________________________

ט. הבאור הלכה (מרן החפץ חיים) דן בפסק הרמ"א הנ"ל שאדם שלא כיון באבות לא חוזר לתחילת התפילה אלא ממשיך להתפלל כרגיל, ושואל קושיה עצומה ונוראה.
'אם עומד אצל 'אתה גיבור' ונזכר שלא כיון באבות, כיון דמצד הדין לא יצא בזה, האיך נאמר לו שיברך עוד ברכות שלא יצא בהם אחרי דחסר לו ברכת אבות? וכי מפני שקרוב שלא יכוין נאמר לו שיברך עוד ברכות שבודאי לא יצא בהם?
כן היה נראה לי. אבל מדברי החיי אדם כלל כ"ד דין ב' משמע דאינו חוזר אפילו עומד אצל אתה גבור.
ויותר נ"ל עצה אחרת באופן זה, שלא יאמר עוד עתה כלל וימתין על הש"ץ שיאמר ברכת אבות ויכוין לצאת, וכשיגיע הש"ץ לברכת אתה גבור יתחיל בעצמו דהלא בתפלה קי"ל דאינו מוציא אלא דוקא מי שאינו בקי משא"כ באבות כיון שאינו יכול לברך אותה בעצמו:
1. אדם שהתחיל להתפלל שמונה עשרה, ונעבעך, קולט שהוא ב'אתה גיבור' מבלי שכיוון באבות. לפי החיי אדם יכול להמשיך בתפילה, אך לפי הבאה"ל לא. מדוע? ____________________________________________________________________________
2. מה הפתרון ליהודי זה לפי הבאה"ל? ___________________________________________________________________________

י. אם נתרגם את דברי הבאור הלכה יוצא כך: גם כיום שאנשים פחות מכוונים, עדיין, תפילה שלא כיונו בה באבות התקלקלה! היא אינה תפילה! כל שאר הברכות הם לבטלה, ולכן האדם לא יכול להמשיך ולהתפלל וצריך לסמוך על הש"ץ שיוציא אותו. געוואלד.
אמנם כפי שראינו החיי אדם חולק עליו, וסובר שמי שלא כיוון באבות יכול להמשיך בתפילתו. סימן שהוא למד שהברכות אינם לבטלה, והתפילה בלי כוונה באבות היא כן תפילה!
הסבר בלשונך כיצד מגדירים הבאור הלכה והחיי אדם את היחס בין תפילה לכוונה:
__________________________________________________________________________________________________________
[למעיינים: ראו קהילות יעקב סימן כז' ושיעור מרן הגרי"ש אלישיב לדף לד וראו כמי הם סוברים במחלוקת הנ"ל]


יא. זכינו למחלוקת אחרונים בתפילה בלי כוונה האם יש בה דין תפילה או לא. האם יש לכך בית אב בראשונים?
עיין בפסק הבא של השבלי הלקט בסימן יז'. השבלי הלקט הוא רבי צדקיה בן רבי אברהם הרופא. הוא היה תלמיד של אחד מבעלי התוספות, כתב את כתב את ספר ההלכה הנפוץ ביותר באיטליה במשך דורות, והבית יוסף מביא במקומות רבים.
ושמעתי מפי הר"ר יעקב מגוירציבורק נר"ו שיש להביא ראיה מריש מסכת זבחים. שאע"פ שכמה פעמים אדם מתפלל ואינו מתכוין יש לומר שיצא ידי חובתו למאן דאמר תפלות כנגד תמידין תקנום. דאמרינן בתחילת זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. ומוכיח שם דאם נזבחו בסתמא כשרין ועלו לבעלים לשם חובה. הכא נמי בתפלה יש לומר דאינו מתכוין הוי ליה כסתמא ויצא ידי חובתו. מיהו המתפלל בכוונה טפי עדיף והיא מצוה מן המובחר ומובטח לו שאין תפלתו חוזרת ריקם כדכתיב תכין לבם תקשיב אזנך.
כמי השבלי הלקט סובר, כבאור הלכה או כחיי אדם? _______________________________________________________________
מה ראייתו? ________________________________________________________________________________________________

יב. מחבר השו"ת ארץ צבי, ר' אריה צבי פרומר הי"ד, ראש ישיבת חכמי לובלין, מאוד נבהל מהפסק האחרון של הבאה"ל לפיו יוצא שיהודים רבים לא יוצאים ידי חובת תפילה, ולכן מצא ראיה מאוד מקורית לסנגר על כך. מה הראיה ואיך אפשר לפרוך אותה.
מבואר בתוספות (ראש השנה לד ע"ב ד"ה כך מוציא, וברכות כט ע"ב ד"ה טעה) בשם הבה"ג דמי ששכח יעלה ויבא ישמע כל השמו"ע מן הש"ץ ויוצא ידי חובתו. ואף על גב דלא קיי"ל כרבן גמליאל (שהחזן מוציא מי שבקי) רק בר"ה ויוהכ"פ, ואפילו רבן גמליאל לא אמר אלא לעם שבשדות משום דאניסי, נ"ל דכיון שהתפלל אלא ששכח יעלה ויבא דינו כעם שבשדות דנפטר בשמיעה מהש"ץ. לפי"ז נראה דאם התפלל אלא שלא כוון דינו כעם שבשדות שיוצא יד"ח מהש"ץ. ולפי זה מאחר והתפלל אלא שלא כוון, אם יש ש"ץ אחד בסוף העולם שהתפלל בכוונה הראויה הרי הוא מוציא את כולם, (כדין העם שבשדות)! שבעלי תפילות שלוחי ציבור גורמים בתפלתם בכוונה להוציא כולם ידי חובתם.
__________________________________________________________________________________________________________

יג. איך אפשר לסיים סוגיה בלי הרב עובדיה?
בשו"ת יביע אומר אורח חיים תחילת חלק ג יש כמה תשובות מאלפות בנושא כוונה בתפילה. הרב עובדיה זצ"ל דן שם בכל אחת מהשאלות בהם עסקנו, וגם בשאלות אחרות כמובן. הוא מחדש, בין היתר, שמי שרגיל להתפלל ברכת אבות בכוונה, וכעת נוסע באוטובוס ואין דעתו צלולה לכוון, יכול למנוע מעצמו להתפלל כדי להתפלל תפילת תשלומין בכוונה! דרכו בתשובותיו אלו לרומם את ערך הכוונה בתפילה, גם בזמן הזה, ובסיום דבריו הוא מביא את הסיפור הבא:
אני טרם אכלה לסיים הני פסקי דדינא בענין הכוונה בתפלה, שמע שמעתי שת"ח א' הרשה לעצמו לפסוק ברבים דבזה"ז אף לכתחלה אין כל חיוב להתפלל בכוונה, ומצות כוונה היא אך לחסידים השרידים אשר ה' קורא. וסמך סמיכה בכל כחו עמ"ש בעירובין (סה), יכולני לפטור את כל העולם מדין תפלה (בכוונה) שנא' ושכורת ולא מיין. ודבריו מהבל ימעטו. כי כל גדולי הפוסקים רוא"ח כתבו דין כוונה אף בזה"ז, גם לאחר מאמר חז"ל הנ"ל, וכ"כ באור זרוע הגדול (ס"ס קב), שכל אדם צריך לדחוק עצמו לכוין, ואם אינו עושה כן עבירה היא בידו ומוטב לו שלא התפלל. ע"ש. וכל מעיין בדברי הפוסקים עיניו לנוכח יביטו כמה השתדלו למצוא עצות לכוין בתפלתו. וע' להחיד"א בשו"ת יוסף אומץ (ר"ס ע) שכ', שראה למהר"ר אליעזר נחמן פואה ז"ל (תלמיד הרמ"ע מפאנו) בס' גורן ארנן, שמצא תיקון לכל אדם לומר כל ברכה בנשימה אחת, ולא ינשום בתוך הברכה כלל, ובזה יוכל לכוין. והוסיף החיד"א, שכן שמע בשם הגאון מהר"י קובו שהרוצה להנצל ממחשבות יאמר כל ברכה בנשימה אחת. ע"ש. ובאמת שעצה זו היא של כת הקודמים. שכן מצאתי לרבינו אשר בר שאול (בדור הראב"ד), בספר המנהגות (עמוד קנב) שכ', יכוף את ראשו ויתפלל בזריזות שיאמר כל מה שיוכל לומר בנשימה אחת, ובזה לא יסיח דעתו. או יחשוב כל ברכה וברכה באצבעותיו, או כפי שיראה עצמו שהוא טוב לו לכוין. ע"כ. והאחרונים יעצו להתפלל מתוך הסידור. ונתנו רמז ע"ז, אמר עם הספר ישוב מחשבתו. וע' בשבולי הלקט השלם (סי' יב) מה שהאריך בזה. וכן בשו"ת תה"ד (סי' יז). וכ"פ מרן בש"ע /בא"ח/ (סי' צו ס"ב). וע' בעטרת זקנים שם. ע"ש. וע' בבא"ח (פ' בשלח אות ה), בשם הגר"ח מוואלוזין, שנתן עצה לכל אדם כדי שיוכל לכוין יפה בתפלתו, שיצייר בדעתו צורת האותיות שמוציא מפיו ועי"ז מוכרח שתהיה כוונתו שלמה וקילסו הרהמ"ח שם. וכ' דלפחות יעשה כן באבות. ע"ש. והמחפש באחרונים ימצא עצות רבות כהנה וכהנה. ומה שנשען ע"ד חז"ל בעירובין הנ"ל, נשען על קנה רצוץ, כי אין זה אלא דרך לימוד זכות בעלמא, וחלילה לחשוב שכוונתם היתה לסמוך ע"ז לכתחלה ולהתבטל מכוונת התפלה.
מה הראיה שאפשר להביא מהגמ' בעירובין דף סה שאין צריך כוונה וכיצד היא נדחית?
__________________________________________________________________________________________________________
מהן העצות לכוונה בתפילה שמונה הרב עובדיה?
__________________________________________________________________________________________________________