פֶּרֶק שְׁבִיעִי

נידוי וחרם

נידוי לחכם

הנידוי והחרם

ג כֵּיצַד מַתִּירִין הַנִּדּוּי אוֹ הַחֵרֶם? אוֹמְרִין לוֹ 'שָׁרוּי לָךְ וּמָחוּל לָךְ'. וְאִם הִתִּירוּהוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו - אוֹמְרִין 'פְּלוֹנִי - שָׁרוּי לוֹ וּמָחוּל לוֹ'.

ד מַה הוּא הַמִּנְהָג שֶׁיִּנְהֹג הַמְּנֻדֶּה בְּעַצְמוֹ וְשֶׁנּוֹהֲגִין עִמּוֹ? מְנֻדֶּה אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס כְּאָבֵל כָּל יְמֵי נִדּוּיוֹ, וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, וְלֹא כּוֹלְלִין אוֹתוֹ בַּעֲשָׂרָה לְכָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ עֲשָׂרָה, וְלֹא יוֹשְׁבִין עִמּוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. אֲבָל שׁוֹנֶה הוּא לַאֲחֵרִים, וְשׁוֹנִין לוֹ, וְנִשְׂכָּר, וְשׂוֹכֵר. וְאִם מֵת בְּנִדּוּיוֹ - בֵּית דִּין שׁוֹלְחִין וּמַנִּיחִין אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁהֵן רוֹגְמִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהוּא מֻבְדָּל מִן הַצִּבּוּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְלַוִּין אֶת מִטָּתוֹ.

נידוי לכבוד חכם

יג4 וְכֵן הָיָה דֶּרֶךְ חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים: שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמּוֹחֲלִין לַמְּחָרֵף וְסוֹלְחִין לוֹ. וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים הָיוּ מִשְׁתַּבְּחִין בְּמַעֲשֵׂיהֶן הַנָּאִין, וְאוֹמְרִין שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִדּוּ אָדָם וְלֹא הֶחֱרִימוּהוּ לִכְבוֹדָן. וְזוֹ הִיא דַּרְכָּן שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁרָאוּי לֵילֵךְ בָּהּ.

יג5 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁבִּזּוּהוּ אוֹ חֵרְפוּהוּ בַּסֵּתֶר. אֲבָל תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁבִּזָּהוּ אוֹ חֵרְפוֹ אָדָם בְּפַרְהֶסְיָא - אָסוּר לוֹ לִמְחֹל עַל כְּבוֹדוֹ; וְאִם מָחַל - נֶעֱנָשׁ, שֶׁזֶּה בִּזְיוֹן תּוֹרָה; אֶלָּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר הַרְבֵּה כַּנָּחָשׁ, עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, וְיִסְלַח לוֹ.