פֶּרֶק רְבִיעִי

הנחת התפילין

מקום ההנחה

ב וְשֶׁלַּיָּד - קוֹשֵׁר אוֹתָהּ עַל שְׂמֹאלוֹ עַל הַקִּבּוֹרִית, וְהוּא הַבָּשָׂר הַתָּפוּחַ שֶׁבַּמַּרְפֵּק שֶׁבֵּין פֶּרֶק הַכָּתֵף וּבֵין פֶּרֶק הַזְּרוֹעַ, שֶׁנִּמְצָא כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּק מַרְפְּקוֹ לִצְלָעָיו, תִּהְיֶה תְּפִלָּה כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְנִמְצָא מְקַיֵּם "וְהָיוּ הַדְּבָרִים... עַל לְבָבֶךָ" (דברים ו,ו).

ג הַמַּנִּיחַ תְּפִלָּה שֶׁלַּיָּד עַל פַּס יָדוֹ אוֹ שֶׁלָּרֹאשׁ עַל מִצְחוֹ - הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה כָּאֱגוֹז - אֵין בָּהּ מִצְוָה כְּלָל. אִטֵּר מַנִּיחַ תְּפִלִּין בִּימִינוֹ, שֶׁהִיא לוֹ כִּשְׂמֹאל. וְאִם הָיָה שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו - מַנִּיחַ אוֹתָהּ בִּשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהִיא שְׂמֹאל כָּל אָדָם. וּמְקוֹם קְשִׁירַת הַתְּפִלִּין וּמְקוֹם הַנָּחָתָן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לְמָדוּם.

הברכה וסדר ההנחה

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהִנִּיחַ אַחַת מֵהֶן. אֲבָל אִם הִנִּיחַ שְׁתֵּיהֶן - מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחַת, 'לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין', וְקוֹשֵׁר שֶׁלַּיָּד תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ שֶׁלָּרֹאשׁ. וּכְשֶׁהוּא חוֹלֵץ - חוֹלֵץ שֶׁלָּרֹאשׁ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ שֶׁלַּיָּד.

ו מִי שֶׁבֵּרֵךְ 'לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין' וְקָשַׁר תְּפִלִּין שֶׁלַּיָּד - אָסוּר לוֹ לְסַפֵּר, וַאֲפִלּוּ לְהָשִׁיב שָׁלוֹם לְרַבּוֹ, עַד שֶׁיַּנִּיחַ שֶׁלָּרֹאשׁ. וְאִם סָח - הֲרֵי זוֹ עֲבֵרָה, וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה שְׁנִיָּה, 'עַל מִצְוַת תְּפִלִּין', וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ שֶׁלָּרֹאשׁ.

ז תְּפִלִּין - כָּל זְמַן שֶׁמַּנִּיחָן, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן, אֲפִלּוּ חָלַץ וְלָבַשׁ מֵאָה פְּעָמִים בַּיּוֹם. וְכָל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן קֹדֶם עֲשִׂיָּתָן; לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַתְּפִלִּין שֶׁלַּיָּד אַחַר הַנָּחָה עַל הַקִּבּוֹרִית קֹדֶם קְשִׁירָה, שֶׁקְּשִׁירָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּתָן.

ח כְּשֶׁחוֹלֵץ אָדָם תְּפִלָּיו לְהַצְנִיעָן בַּכְּלִי - לֹא יַנִּיחַ שֶׁלַּיָּד מִלְּמַטָּה וְשֶׁלָּרֹאשׁ מִלְּמַעְלָה, מִפְּנֵי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה לְלָבְשָׁן יִפְגַּע בְּשֶׁלָּרֹאשׁ תְּחִלָּה, וְנִמְצָא שֶׁמַּנִּיחָהּ וּמוֹצִיא שֶׁלַּיָּד, לְפִי שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין שֶׁלָּרֹאשׁ קֹדֶם שֶׁלַּיָּד, וְאָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהָנִיחַ מִצְוָה וְלַעֲבֹר מִמֶּנָּה לְמִצְוָה אַחֶרֶת, אֶלָּא מִצְוָה שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ שֶׁלָּאָדָם בַּתְּחִלָּה - בָּהּ הוּא מִתְעַסֵּק. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַנִּיחַ שֶׁלַּיָּד לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּפְגַּע בָּהּ תְּחִלָּה וְיִלְבַּשׁ עַל הַסֵּדֶר.

קדושת התפילין

זמן ההנחה

יישוב הדעת ושמירת הגוף

יד חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלָּיו כָּל זְמַן שֶׁהֵן עָלָיו, שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, שֶׁקְּדֻשָּׁתָן גְּדוֹלָה מִקְּדֻשַּׁת הַצִּיץ, שֶׁהַצִּיץ אֵין בּוֹ אֶלָּא שֵׁם אֶחָד, וְאֵלּוּ יֵשׁ בָּהֶן אֶחָד וְעֶשְׂרִים שֵׁם שֶׁלְּיוֹ"ד הֵ"א בְּשֶׁלָּרֹאשׁ, וּכְמוֹתָן בְּשֶׁלַּיָּד.

טו תְּפִלִּין צְרִיכִין גּוּף נָקִי*, שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה כָּל זְמַן שֶׁהֵן עָלָיו. לְפִיכָךְ אָסוּר לִישַׁן בָּהֶם שְׁנַת קֶבַע, וְלֹא שְׁנַת עֲרַאי, אֶלָּא אִם הִנִּיחַ עֲלֵיהֶן סוּדָר וְלֹא הָיְתָה עִמּוֹ אִשָּׁה - יָשֵׁן בָּהֶן שְׁנַת עֲרַאי; כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? מַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְהוּא יוֹשֵׁב וְיָשֵׁן. טז1 הָיוּ תְּפִלָּיו כְּרוּכִין בְּיָדוֹ - מֻתָּר לִישַׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע.

טומאה, ערווה, משא ותשמיש

משמעות הנחת התפילין

כו אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָתָן לְלָבְשָׁן כָּל הַיּוֹם, בִּשְׁעַת תְּפִלָּה יָתֵר מִן הַכֹּל; אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין - כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין - עוֹבֵר בִּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה, שֶׁהֲרֵי בְּאַרְבַּע הַפָּרָשִׁיּוֹת צִוָּה עַל תְּפִלִּין שֶׁלָּרֹאשׁ וְעַל תְּפִלִּין שֶׁלַּיָּד. וְכָל הָרָגִיל בַּתְּפִלִּין - מַאֲרִיךְ יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "יי עֲלֵיהֶם - יִחְיוּ" (ישעיה לח,טז).