בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נצח ישראל למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ב תמוז התשע"ה

פרק נ' חלק ד'

undefined

בשביל הנשמה

י"ב תמוז התשע"ה
3 דק' קריאה
בעתיד תחזור המציאות לטבעה המקורי
וְגַם זֶה אֵינוֹ קַשְׁיָא לְמַאן דַּאֲמַר אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ רַק שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי הָיָה נִמְצָא דָּבָר זֶה גַּם כֵּן בִּבְרִיאַת עוֹלָם, 1 שֶׁחַוָּה יָלְדָה לְיוֹמָא, וְכֵן 2 עֵץ פְּרִי לְיוֹמָא. וְלֶעָתִיד לְפִי מַדְרֵגַת הָעוֹלָם וּמַעֲלָתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה מִתְבָּרֵךְ מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין זֶה שֶׁלֹּא בַּטֶּבַע כַּאֲשֶׁר יַחְזֹר הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁהָיָה בָּרִאשׁוֹנָה. וּמִפְּנֵי שֶׁלָּעַג הַתַּלְמִיד שֶׁאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶָמֶשׁ, בְּמַה שֶּׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא עוֹלָם אֶחָד עִם עוֹלַם הַמָּשִׁיחַ, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא עוֹלָם אֶחָד אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא בּוֹ חִדּוּשׁ כְּמוֹ {זֶה}, שֶׁאִם כֵּן הָיָה זֶה הָעוֹלָם מְחֻלָּק. וְאַף כִּי 3 לְפִי עִנְיַן הַנֵּס יִמָּצֵא כָּךְ לִפְעָמִים, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ דּוֹמֶה אֶל הַנֵּס, בְּמַה שֶּׁהַנֵּס הוּא לְצֹרֶךְ שָׁעָה. אֲבָל 4 דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ שָׁעָה אֵינוֹ כָּךְ. וּלְכָךְ אָמַר הַתַּלְמִיד שֶׁאֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וּלְכָךְ הֶרְאָה לוֹ לְאוֹתוֹ תַּלְמִיד תַּרְנְגֹלֶת שֶׁמּוֹלִידָה בֵּיצָה בְּכָל יוֹם, וְכֵן דְּבָרִים שֶׁצּוֹמְחִים כָּל יוֹם, וּדְבָרִים שֶׁהָאָרֶץ מוֹצִיאָה וְהֵם שְׁלֵמִים וְאֵין צְרִיכִין תִּקּוּן. וּמֵעַתָּה אֵין לוֹמַר אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי דָּבָר זֶה הָיָה קַשְׁיָא אִם לֹא הָיָה נִמְצָא כְּלָל בָּעוֹלָם, שֶׁאָז יֹאמַר אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁמָּצָאנוּ גַּם עַתָּה דָּבָר זֶה בָּעוֹלָם, אַף אִם לֹא הָיָה נִמְצָא בְּמִין זֶה עַצְמוֹ רַק בְּמִין אַחֵר, אֵין זֶה נִקְרָא עוֹלָם חָדָשׁ.
________________________________
גם לאומר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, אין קושיה מדברי הגמרא במסכת שבת, שכן מציאות של לידה באותו יום כבר היתה בבריאת העולם, 1 שהרי חוה הרתה וילדה באותו יום, וכן 2 העצים נתנו פרי ביום בו נטעו. ומכאן שבעתיד, בהתאם למעלת העולם, שיהיה מבורך בברכת השם יתברך, הרי הוא חוזר לטבעו הראשון, ואין זה שינוי הטבע. מפני שהתלמיד לעג לדברי רבן גמליאל, וטען שאין כל חדש תחת השמש, כי עולם המשיח הוא המשכו של העולם הזה, לכן לא ישתנה טבע העולם, כי אם ישתנה טבע העולם בימות המשיח מטבעו של עכשיו, אין ימות המשיח המשך העולם הזה אלא עולם אחר. 3 ואף שגם בעולם הזה מתרחשים ניסים, שהם שינוי בטבע העולם, אין זה דומה, כי הנס זמני לפי צורך השעה 4 והמציאות העתידה קבועה ולא משתנה. משום כך טען התלמיד אין כל חדש תחת השמש. לכן הראה לו רבן גמליאל תרנגולת המולידה ביצה בכל יום, וכן הראה לו פירות היוצאים בכל יום ודברים שמוציאה הארץ והם יוצאים בשלמות ואינם צריכים תיקון כדי שיהיו ראויים לשימוש. לכן אין הטענה אין כל חדש תחת השמש טענה. היה מקום לטענה זו רק אם לא היה נמצא דבר כזה בעולם כלל, אבל כיון שקיימת מציאות כזו בעולם במין מסוים, אין העולם של ימות המשיח עולם חדש, אלא המשך העולם הזה.


ביאורים
בפסקה הקודמת למדנו שכשיתעלה העולם בימות המשיח – גם הטבע יתעלה וישתפר והשפע יהיה מרובה. על כך הקשה תלמידו של רבן גמליאל מדברי שלמה בקהלת "אין כל חדש תחת השמש" [קהלת א ט] – שלמה אומר שבחוקי הטבע של העולם לא ייתכן חידוש. לפיכך, גם כשהעולם יהיה שלם ומתוקן – הוא לא ישתנה מסדרו באופן קבוע.
הסיבה לכך היא שלעולם ישנה מגמה אחת. אם בתקופה מסוימת חוקי הטבע של המציאות כולה ישתנו באופן קבוע, זה יבטא שלעולם אין מגמה אחת; חוקי הטבע הם דבר כל כך בסיסי ויסודי במציאות, שבודאי נוגעים הם ליסודות רוחניים עמוקים. שינוי בהם פירושו שינוי ביסודות הרוחניים שמובילים את העולם, מה שמצביע על מגמה נוספת.
ימות המשיח הם פסגת ימי העולם הזה, אך עדיין שייכים לעולם שלנו. לכן, חוקי המציאות הקיימים עכשיו הם אלה שיהיו גם בימות המשיח. כשעל פי מגמת העולם ימות המשיח עתידים להיות באופן מסוים, אנחנו נראה זאת כבר עכשיו.
על כך עונה רבן גמליאל לאותו תלמיד, שמציאות זו אכן כבר קיימת בעולם, בתרנגולת, בצלף ובפטריות. זהו ניצוץ קטן מהאור הגדול שיהיה לעתיד לבוא. המגמה אכן קיימת כבר כאן, ובעתיד היא תופיע בגדלותה בכל מרחבי הטבע.

הרחבות
* חוקי הטבע ישתנו כשיתוקן המוסר האנושי
וְלֶעָתִיד לְפִי מַדְרֵגַת הָעוֹלָם וּמַעֲלָתוֹ... יַחְזֹר הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁהָיָה בָּרִאשׁוֹנָה. בהרחבות הקודמות הבאנו את דברי הרב קוק שחטאי בני האדם גרמו להדרדרות מוסרית בעולם, וכדי לחזק את ערכי המוסר קבע הקב"ה את חוקי הטבע. מתוך הבנה זו קובע הרב קוק שכאשר תתוקן המציאות, ישתנו גם חוקי הטבע: "המעצורים הגופניים, המוסריים והאקונומיים (כלכליים), הם עתידים ומוכרחים להיות חולפים ועוברים מבלי השאר אחריהם כי אם את רישומם הטוב של ההטבה המוסרית" [עין איה, שבת א, ב, קט].
מדבריו עולה שמצבו הטבעי של העולם מושפע ממצבו הרוחני והמוסרי של האדם. לכן "כפי עילויו הפנימי (של האדם), כן יתרומם בהכרח הטבע לעומתו" [שם, קיא].
לאדם מן השורה קשה לתפוס שחוקי הטבע עתידים להשתנות, וזאת מפני שהתרגלנו לראותם כדבר קבוע. מסיבה זו לגלג התלמיד על רבן גמליאל. אולם גדולי האומה כמו רבן גמליאל "אינם קשורים באלה הכבלים שקְטַנֵּי כח הלב (ההבנה) אסורים (קשורים) בהם". גדולים אלה, לא נותנים למציאות הנראית לעין לבלבל אותם, אלא הם בוחנים את המציאות בצורה עמוקה יותר ולכן יכולים הם לחוש את השינוי בטבע כבר בהווה [שם, קט].



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il