- פרשת שבוע ותנ"ך
- כי תצא
- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
פרוז בולי בוטי
פרוזבול היא מילה המורכבת משלוש מילים: "פרוז בולי בוטי", ובתרגום לעברית "תקנת עשירים עניים". ולמה זה נקרא תקנה לעשירים? כיוון שהימנעות מהלוואה היא התעלמות של העשירים מצערם של העניים והיא חמורה מאוד, כפי שאפשר ללמוד מהסיפור הבא:
"רַב פַּפָּא הֲוָה קָא סָלִיק בְּדַרְגָא, אִישְׁתַּמִיט כָּרְעֵיהּ, בָּעֵי לְמֵפַּל". רב פפא עלה במדרגות, שככל הנראה היו עשויות מעץ או מברזל. בשעה שדרך על אחת המדרגות נשברה המדרגה וכמעט נפל, אלא שהצליח להתייצב ולא נפל. "אָמַר, הַשְׁתָּא כֵּן אִיחַיֵּיב מַאן דְּסַנִי לָן כִּמְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וּכְעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים". מה קרה שכמעט נענשתי כמו מי שמחלל שבת או עובד עבודה זרה? "ואמר מר (כתובות ל ע"ב) מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו דדמי לסקילה". כלומר, שבעצם ניצל מסקילה, שבה חייבים מחללי שבתות ועובדי עכו"ם, ותמה על כך, שכן אין הוא נמנה על אותם אנשים.
"אָמַר לֵיהּ חִיָּא בַר רַב מִדִּפְתִּי לְרַב פַּפָּא, שֶׁמָּא עָנִי בָא לְיָדְךָ וְלֹא פִּרְנַסְתּוֹ? דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. כְּתִיב הָכָא: 'הִשָׁמֵר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבֶךָ בְּלִיָעַל' (דברים טו). וּכְתִיב הָתָם, 'יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיָעַל' (שם יג) מַה לְהַלָן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אַף כָּאן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים".
דרגא תביר - פָ֧תֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח
בעניין זה מביא הגר"א כי הטעמים מתחת למילים "פָ֧תֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח" בפסוק זה הם דרגא תביר, שתרגומם הוא מדרגה נשברת. מזה למד חִיָּא בַר רַב מִדִּפְתִּי לומר לו כי החטא שבעקבותיו נשברה המדרגה הוא העלמת עין מן הצדקה.
שנאמר: "כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן: כִּֽי־פָ֧תֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ" (דברים טו ז).
גם בזמן הזה מי שלא נותן - בְלִיַּ֜עַל
נכון שבזמן הזה מצוות שמיטת כספים מדרבנן ולא מן התורה, אבל איסור מניעת נתינת צדקה או הלוואה מחשש שהשמיטה תשמיט את החובות "השמר ופן" שייך גם בזמן הזה. כי אם אדם חושב שממון שיש לו הוא שלו בלבד ולא מאמין שהקב"ה נתן לו – זאת כפירה! התורה אומרת לאדם: עליך לתת לעני ולהלוות לאביון אע"פ שבשנת השמיטה "שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגוש" וכו' (דברים טו ב), ויצר הרע יכול לפתות את האדם ולומר לו: הרי אתה עמלת ויגעת להרוויח ממון, וכיצד תיתן את זיעת אפיך לאחרים? על כן התורה מזהירה ומוסיפה: "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך" (שם פסוק י').
נמנע מהלוואה במחשבה, מצטרף למעשה
הרמב"ם כותב על כך בסוף הלכות שמיטה (הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה ל') כי "התורה הקפידה על מחשבה רעה זו וקראתו בליעל". ויש כאן חידוש גדול שאפילו על מחשבה רעה התורה קוראת לו בליעל, שהרי בכל התורה כולה אין מחשבה רעה מצטרפת למעשה, וכאן החושב לא להלוות כיוון שהכסף שלו נקרא כביכול שעשה מעשה. לפי תחילת דברינו אין זה פלא, שהרי הגמרא אומרת שהוא כאילו עובד עבודה זרה, והרי ידוע שהקב"ה לא מצרף מחשבה רעה למעשה, וכל זה דווקא בשאר עבירות, אבל במחשבת עבודה זרה הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה (עיין קידושין מ' ע"א), שכתוב ביחזקאל, "למען תפוש את בית ישראל בליבם" (שם פרק י"ד). וכן גם כאן.
עלבון לדיינים
הגמרא אומרת שפרוזבול הוא "עולבנא דדייני" – עלבון לדיינים. ואומר אחד האמוראים בגמרא: "אי איישר חיל אבטליני" – אם היה לי כוח יותר מהלל הזקן, שתיקן את הפרוזבול, הייתי מבטל אותו (גיטין לו ע"ב). ולמה הוא עלבון? כי כל תקנת הפרוזבול נוצרה בתקופת הלל הזקן לפני חורבן הבית השני, שכידוע נחרב בגלל שנאת חינם. חלק מאותה תופעה של שנאת חינם היא שנמנעו העם מלהלוות זה לזה. השנאה הזאת והחיים בצורה הזאת היו המניע לחורבן ולגלות.
"זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא. עמד והתקין פרוסבול" (גיטין לו ע"א).
פתרון לא רוחני
פרוזבול פותר את הבעיה של גביית כספים אחרי שמיטה. הוא גם גורם לכך שהעשירים לא יימנעו מלהלוות לעניים, כי הם לא חוששים לכספם. אבל הוא לא פותר את הבעיה העיקרית. התורה רצתה שהעשירים יוותרו על החוב לעניים שלא מסוגלים לשלם את חובם בסיום השנה השביעית. הפרוזבול נותן פתרון לכך שאנשים לא יעברו על מה שכתוב בתורה ולא יימנעו מלהלוות. אבל באמת המצב הרוחני התקין היה צריך להיות שאנשים יוותרו על חוב השביעית ברצון. וכשזה לא קרה – תיקן הלל פרוזבול.
שמיטת עניים
בכל חברה מתוקנת יש מוסד של שמיטת חובות. אלא שהיום הבנקים שומטים חובות לעשירי העם, החזקים שיכולים לשלם את חובם ממקום אחר, אבל מעדיפים לגרום פשיטת רגל לאחת החברות שלהם ולאלץ את הבנק לעשות שמיטת כספים לעסק הכושל.
במקרים של אנשים קשי יום שאין להם מאיפה לשלם, הבנקים כמעט לא עושים שמיטת כספים. הם מוסיפים להם ריבית על ריבית, מנפחים את החוב באמצעות שכר טרחת עורך-הדין של הבנק, ולבסוף מעקלים את דירותיהם. מדי שנה הבנקים בישראל מעקלים כ-2,000 דירות לחייבים! במילים אחרות, הם זורקים אנשים לרחוב ומרוויחים על חשבונם פי כמה.
עושק כזה של הלקוחות הוא שאִפשר לאחד הבנקים הגדולים להכניס בחצי השנה האחרונה 3.8 מיליארד שקלים מריבית בלבד. מעמלות הוא מכניס עוד סך של 2.65 מיליארד שקלים בחצי שנה. וכל זה רווח של בנק אחד. כלל הבנקים מרוויחים הון עתק על חשבון העסקים הפשוטים ועל חשבון האזרחים, שחלקם הגדול לא גומר את החודש. כשיש הכנסות כאלה, אין פלא שחלק מהבנקים משלמים למנהלים הבכירים שלהם שכר מופקע של עשרות אלפי שקלים ליום. כך למשל, סך כל הוצאותיו של אחד הבנקים לשכר הוא 2.5 מיליארד שקלים בחצי שנה!
במדינה מתוקנת, היו צריכים לעשות שמיטת כספים לאלה שאין להם, ולא לנצל את חולשתם, לעשוק אותם ולסלק אותם מדירתם. במציאות של היום, רוב שמיטת הכספים של הבנקים היא לטייקונים ולכרישים החזקים המחזיקים בידם את נכסי המדינה. ואלה באמת לא צריכים שמיטת כספים, גם לא בשנת שמיטה, כפי שנראה להלן.
משמט אני – אף על פי כן
הגמרא (גיטין לז ע"ב) מספרת על אבא בר מרתא שלווה כסף מרבא, היה צריך להחזיר אותי לפני סוף שנת השמיטה ולא החזיר. עברה שנת שמיטה, וכאשר אבא בר מרתה נזכר להביא את החוב לרבא, אמר לו רבא: "משמט אני". נראה שאבא בר מרתא היה מרוצה, לקח את הכסף והלך לו. ראה אביי את רבא כשהוא עצוב, שאל אותו: למה אתה עצוב? סיפר לו רבא את המעשה עם אבא בר מרתא.
אביי הבין מרבא שהתורה לא כיוונה לפטור מתשלום אדם שיש לו אפשרות לשלם. והנה נראה שאבא בר מרתא מנצל את הדין של השמיטה, דוחה את התשלום עד שתעבור שנת השמיטה ופוטר את עצמו מתשלום. והרי אם יש לו כסף להחזיר, למה שלא יחזיר?
הלך אביי לאבא בר מרתא ואמר לו: כאשר אתה מחזיר חוב אחרי שביעית, ואומרים לך: "משמט אני", תשיב: "אף על פי כן" ותחזיר את ההלוואה שקיבלת. חזר אבא בר מרתא לרבא והציע לו לקבל את כספו חזרה. אמר לו רבא: "משמט אני". אמר אבא בר מרתא: "אף על פי כן אני רוצה לתת לך את הכסף כמתנה". יש לי הכסף, ואתן אותו בשמחה. הפעם רבא התרצה וקיבל מידו את הכסף (שו"ע חו"ח סז ס"ע לו).
זמן עשיית הפרוזבול
את הפרוזבול עושים בסוף אלול של מוצאי שביעית, ואדם יכול לומר לחברו או לאשתו לעשות לו פרוזבול. מי שהלווה לכמה אנשים – יעשה פרוזבול אחד. וממלא המלווה בשטר פרוזבול את שמו, שם העיר, התאריך, ושמות הדיינים. מעמיד שני עדים כשרים שומרי מצוות, ורצוי שלא יהיו קרובים. וייזהרו העדים שהתאריך יהא מדויק. אין צורך לפרט את שמות האנשים שחייבים לו. ואם רוצה להחמיר על עצמו ולפרט את שמות החייבים לו, יכול לרשום שמם מאחורי שטר הפרוזבול.
אחד העדים מכין מטפחת. המלווה תופס את המטפחת ואומר: "אתם העדים קנו ממני קניין גמור ושלם שאני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לי (ולאשתי), שאין להם קרקע". מניח את המטפחת וממשיך ואומר: "היו עלי עדים שאני מוסר כל חוב שיש לי (ולאשתי) לביה"ד הגדול שאגבנו כל זמן שארצה". העדים חותמים על שטר הפרוזבול ומוסרים אותו למלווה שיראנו ללווה בעת גביית החוב.
שטר פרוזבול
בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו _________________ ואמר לנו קנו ממני קניין גמור ושלם במנא דכשר למקניה ביה איך אני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא שיש לי לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לי (וחייבים לאשתי) שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול. וקניינו קניין גמור ושלם במנא דכשר למקניה ביה מיד הנזכר לעיל. ובכן אמר לנו הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי ולאשתי לבית דין הצדק אשר פה עיה"ק _____________ תובב"א שאגבנו כל זמן שארצה.
הרה"ג_____________________________________________,
הרה"ג_____________________________________________,
הרה"ג_____________________________________________,
קיום העדים: על דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיה"ק ___________ בתאריך ___________ לחודש אלול. שנת ________ והכל שריר ובריר וקיים.
____________________________עד ____________________________עד
בין שמיטת קרקעות לשמיטת כספים
בשתי שמיטות הכתוב מדבר
כמו בעניין כספים, גם בעניין קרקעות התורה רוצה שעשירים לא יעשקו את העניים ויאפשרו להם לחיות בכבוד. על-פי ההלכה מי שמכר את הקרקע שלו בעקבות חובות או התנהלות כלכלית לא נכונה – מקבל אותה חזרה ביובל, "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ" (ויקרא פרק כז כד). באופן זה התורה מאפשרת לעשירים הגדולים להתעשר. היא לא מקפיאה את המסחר ואת היוזמה הפרטית, כמו שהיה במדינות הגוש הקומוניסטי. אבל היא לא מאפשרת השתלטות של העשירים על הנכסים, על הקרקעות ועל הרכוש של העניים.
הגמרא אומרת ששמיטת כספים קשורה לשמיטת קרקעות. לומדים זאת מהפסוק: "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'" (דברים ט"ו). רבי לומד מכפילות הלשון כי "בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים" (מו"ק ב ע"ב).
וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ
כתב הרמב"ם (שמיטה ויובל י ח): "משגלה שבט ראשון ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות. שנאמר 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה' - בזמן שכל יושביה עליה. והוא שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולן יושבים כתקנן". ובזמן שהיובל נוהג, נוהגת שביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מן התורה. "ובזמן שאין היובל נוהג - אינו נוהג אחד מכל אלו, חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם".
כשהתורה אומרת "לכל יושביה" אין כוונתה לומר כי אם יצא אדם מעם ישראל מן הארץ כבר בטלו שמיטה ויובל. רק אם יוצאים שבטים שלמים מעם ישראל מארץ-ישראל – בטלו שמיטה ויובל. אבל אם יצא מקצת עם ישראל או שיצא מקצת שבט - לא בטלו היובל והשמיטה.
או-טו-טו רוב יושביה עליה
היום יושבים בארץ-ישראל כמעט חצי מעם ישראל. קרוב ל-50%. בהחלט ייתכן כי רוב יושביה של ישראל יהיו עליה בקרוב ממש (אולי אפילו בסוף שנת שמיטה זו). גם ייתכן כי בקרוב ממש יהיו נציגים מכל שבט ושבט בארץ-ישראל. אלא שלא ברור כיצד תהיה חלוקת השבטים, שכן השנים הרבות של הגלות השכיחו מאתנו את הייחוס לפי השבטים, ורק כוהנים ולוויים ואנשים מועטים יודעים לזהות מאיזה שבט הם. בכל מקרה, אנו מתקרבים מאוד לשלב שבו יהיו הדינים הללו של שמיטה ויובל תקפים מהתורה.
שמיטת כספים
שמיטה מדרבנן
הגמרא שואלת איך הלל תיקן פרוזבול כשהתורה אומרת כי צריך לשמט את החובות בסוף שנת שמיטה. "ומי איכא מידי, דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא". כלומר, כיצד ייתכן שתקנה דרבנן עוקרת דין דאורייתא, שמדאורייתא צריך לשמט, ובאו רבנן ועקפו את דין התורה?
מתרצת הגמרא שני תירוצים. א] רבי אומר: בימי הלל הזקן הייתה השמיטה רק מדרבנן כיוון שלא היו רוב יושביה עליה, ולכן הלל היה יכול לתקן פרוזבול כדי לעקוף את כוונת התורה בגלל המצב הרוחני הירוד של האנשים שנמנעו מלהלוות אלה לאלה. ה"שולחן ערוך" (חו"מ, סז א) פסק כדעת הרמב"ם (פ"ט משמו"י ה"ב) שפוסק כדעת רבי, ששמיטת כספים היום היא רק מדרבנן כי אין רוב יושביה עליה.
ב] רבנן אומרים: הפקר בית-דין הפקר, ולכן הלל היה יכול להפקיר את ממונם של הלוויים, כי זאת תקנת הציבור. לפי הרמב"ן רבנן סוברים כי שמיטה בימיו היא מהתורה ולא צריך "רוב יושביה עליה". לכן לדעת הרמב"ן שמיטת כספים היום היא מהתורה כמו בימי הבית השני, למרות שלא היה כל עם ישראל בארץ-ישראל.
צווחת הרא"ש
למרות פסק ה"שולחן ערוך" והסכמת הרמ"א, שבימינו יש שמיטת כספים מדרבנן גם בחו"ל, אנשים בחו"ל לא כתבו פרוזבול בסוף השמיטה. כך מביא הטור (סז) את תשובת אביו הרא"ש ז"ל שענה למי ששאלו: "ששאלת שנוהגין בארץ הזאת לגבות שטרות שעברה עליהן שביעית. הוי יודע שתמהתי על זה מיום בואי לארץ הזאת, וצווחתי ככרוכיא ולית דמשגח בי. ואמרו כי כבר נהגו כן בארץ הזאת ואי אפשר לשנות המנהג: ואמרתי מנהג כזה שהוא לעבור על דברי תורה ולהוציא ממון שלא כדין אין לילך אחריו. ואמרו לי כי הרבה יפוי לשון רגילין לכתוב בשטרות שהן מורין על זה שלא תהא שביעית משמטתו. ודקדקתי ולא מצאתי שום תנאי ויפוי לשון שיורה על דרך זה: ומה שכתבת שכתוב בשטרות שיוכל המלוה לגבות בכל צד שיוכל בין בדרכים הדתיים בין בדרכים שאינם דתיים אם הוא מתנה לגבות בדרכים שאינם דתיים הרי הוא מתנה על מה שכתוב בתורה: ואני מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט שביעית וגם איני סותר מנהגם אלא אני מניחם לדון כמנהגם".
גם הרמ"א מביא את המנהג שהיה בימיו לא לעשות פרוזבול ולהתעלם משמיטת הכספים שמתרחשת בכל סוף שנת שמיטה. מאות שנים אחריהם בעל הבן איש חי זיע"א מביא סיפור שממחיש כי גם בימיו היתה ההלכה הזאת רופפת בידם. ובאמת חכמים לא ויתרו על ההלכה הזאת גם בחו"ל, כי בסופו של דבר זו מצווה שיותר קרובה לחובת הגוף, וחובת הגוף שייכת בדרך כלל גם בחו"ל וגם בארץ.
אילו הלוואות משמטת השביעית?
מלווה שיש בו תנאי וזמן פירעון אחרי ראש השנה
הלוואה שזמן פירעונה הוא לפני סוף השביעית או בסופה – משמטת השביעית. אבל אם זמן פירעון ההלוואה הוא אחרי סיום שנת השמיטה – לא חלה עליה הפקעת השמיטה. לכן אם אדם לווה מחברו אלף שקלים בר"ח ניסן של שנת השמיטה, וסיכם אתו שבכל ראש חודש ייתן לו מאה שקלים על חשבון ההלוואה ולא שילם מניסן עד אלול – כשמגיע ראש השנה של סוף שמיטה מתבטל מעצמו החוב של 600 השקלים של החודשים הראשונים. לעומת זאת, כל שארית החוב בסך 400 שקלים קיימת והשמיטה לא משמטת אותה (תשובת הרמב"ם רמ"א).
חוב משמט – תשלום לא משמט
הרמב"ם כתב (שם, הי"א): "הקפת חנות אינה נשמטת, ואם עשאה מלוה נשמטת. שכר שכיר אינו נשמט, ואם זקפו עליו במלוה נשמט". פירוש: חוב תשלום של אדם לחנות הוא לא חוב שנוצר על-ידי הלוואה – הוא חובת תשלום על מוצרים או על שכר עבודה, וזה לא משמט. אמנם אם המוכר ביקש מהקונה לשלם על הסחורה והקונה ביקש מהמוכר שיעשה אותה הלוואה לזמן מסוים – היא הפכה להיות חוב וחלה עליה הפקעת השביעית (פירוש המשניות - שביעית פ"י מ"א).
עוד כתב הרמב"ם שם (סי"ב), וז"ל: "קנסות של אונס ושל מפתה והמוציא שם רע אינם נשמטין, ואם זקפן במלוה - נשמטים. ומאימתי נזקפין במלוה? משעת העמדה בדין". מקור דברי הרמב"ם הוא מהגמרא (גיטין יח ע"א).
חוב ממושכן
אדם הקונה דירה באמצעות הלוואת משכנתא, שבה הבית משועבד לבנק – חוב המשכנתא שלאחר השמיטה ודאי לא משמט. גם חוב העבר לכאורה לא משמט, שהרי הבית ממושכן לבנק, וכל דבר שממושכן – דינו כגבוי שלא חלה עליו השמטת שביעית. שהרי כך כתוב ב"שולחן ערוך" (חו"מ סי' ס"ז סעי' ב'): "שביעית משמטת את המלווה אפילו מלווה שבשטר שיש בו אחריות נכסים. והמשכנתא מקום שדרכם לסלק המלווה בכל עת שיביא מעותיו, שביעית משמטתה. ומקום שאינו יכול לסלקו עד סוף זמנו אין שביעית משמטתה".
כלומר, אם הלווה יכול לתת למלווה את הכסף בכל עת, השביעית משמטת. אבל במקום שלא יכול לסלק עד סוף זמנו, הרי זה כתפוס ביד המלווה וזה כגבוי אצלו. לפי זה בימינו, שהלקוח יכול לסלק את החוב אע"פ שמשלם קנס על כך, השמיטה משמטת את ההלוואה הזאת והבנק נדרש לעשות על כך פרוזבול. ואם לא יעשה – השביעית משמטת את החוב אע"פ שיש עליו משכון.
הנהגת שמיטת כספים בלי פרוזבול
כתב ה"בן איש חי": "והנה יש מתחסדים אחר שכותבים הפרוזבול מלוה לחברו סך מה, עשרה גרוש או פחות או יותר, ועל זה הסך לא יחול הפרוזבול, כיון שהלוהו אחר זמן הפרוזבול, ואז אחר ראש השנה כשיביא לו חברו המעות לפרעו, יאמר לו משמט אני! ולא יקבלם ממנו; ויאכל הלוה ולחדי במעות אלו, והמלוה לחדי במצות שמטת כספים שקיים אותה בפועל. ותהלות לקל עליון יתברך, הנהגתי מצוה זו פה עירנו בגדד יע"א, הדפסתי שטרות של פרוזבול, וחלקתי אותם לכמה בני אדם ועשאום, וגם למדתי אותם שיעשו כן, להלוות לאחר זמן הפרוזבול סך מה ולקים המצוה בפועל כאמור".
כיום אפשר לתרום באופן זה על-ידי ארגון נדיבי ארץ שהוקם על-ידי "פעמונים" ומכון התורה והארץ. http://nediveyeretz.co.il/ 03-9127106
מצוות שמיטת כספים באשה
עוד כתב כי טוב שתלווה האשה בערב ראש השנה כיכר או שתיים לחברתה, ואחר ראש השנה כשתפרע לה, תאמר לה "משמטת אני", והרי זו קיימה מצוות שמיטה. וכתב ה"בן איש חי": "וכן עשו קצת נשים פה עירנו יע"א, כי דרשתי דבר זה בעזרת השם יתברך ברבים - אשריהם ישראל".
ודבר זה אע"פ שהוא פשוט – חשוב לדורשו ברבים כיוון שנשים לא נמצאות בבתי-הכנסת בעת שעושים את שטרות הפרוזבול, ולפי ההלכה אם אשה הלוותה לחברתה חפץ או כסף – שביעית משמטת וע"כ טוב שתעשה פרוזבול או שבעלה יצרף גם אותה לפרוזבול שהוא עושה.
ויהי רצון שיהיו רוב עם ישראל יושבים על אדמתם, ונזכה שיתקיים בנו "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ". ונזכה לקיים את כל דברי התורה כפשטם וכמדרשם. אמן ואמן.
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ – לתקוף או להתגונן?
הרב שמואל אליהו | ו' אלול תשפ"ד
כי תצא למלחמה
קול צופיך 414
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | יג אלול תשס"ז
מצוות שהם חמלה ורחמים
הרב יצחק בן יוסף | אלול תשפ"ג
ראש השנה - בחירת שופר בהתאם לאדם
הרב חיים בן שושן | ח' אלול תשפ"ד
למה ללמוד גמרא?
הקשר בין ניצבים לראש השנה
למה הכל אסור בתשעה באב?!
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה המשמעות הנחת תפילין?
האם מותר לפנות למקובלים?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?