בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • ארץ ישראל בהלכה ובאגדה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

גבולות הארץ - שיעור 10

הגבול הצפוני של ארץ ישראל 2 - לבנון נחלת אבות

מלחמות בלבנון מאז ועד עתה; דברי האו"ח על הפסוק "לשכים בעיניכם" בראי ימנו; החיים היהודים בלבנון לאורך ההיסטוריה; הסבר נתינת ערים לחירם מלך צור; לבנון כמושג מושאל לבית המקדש; הלקח שצריך ללמוד מלבנון.

undefined

הרה"ג חיים שטיינר

יב' אלול תשס"ח
7 דק' קריאה 33 דק' צפיה
יחזקאל פרק כח [מקור 1]:
"בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה: ואמרת כה אמר אדני ידוד הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני ידוד בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה: ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני ידוד: ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני ידוד: כה אמר אדני ידוד בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב: וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני ידוד אלהיהם".

רואים, שלפי הנביא יחזקאל צידון היתה עיר שגרמה צרות לישראל, ומוגדרת כאן:
"... סילון ממאיר וקוץ מכאיב..." כלומר, יש כאן כמה סוגי קוצים.

גם בתורה מצינו דימוי לקוצים:
במדבר ל"ג [מקור 2]:
"ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה".

ובתרגום אונקלוס שם [מקור 3]:
"ואם לא תתרכון ית יתבי ארעא מן קדמיכון ויהי דתשארון מנהון לסיען נטלן זין לקבלכון ולמשרין מקפניכון ויעיקון לכון על ארעא דאתון יתבין בה".

"תרגום לתרגומו: והיה מה שתשאירו מן העמים יהיו לסיעות ולחבורות הנוטלות נשק לעומתכם, ולמחנות המקיפים והמסובבים אתכם, ויצרו לכם על האדמה אשר אתם יושבים בה.

והסביר האור החיים [מקור 4]:
(נה) ואם לא תורישו וגו' והיה וגו' לדבריהם ז"ל שאמרו (מגילה י:) כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה, כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצורכיהם, הוא מבשרם שיהיו לשיכים וגו':
וצררו אתכם על הארץ וגו' - פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו ממנו..."
כלומר:
אם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, ותשאירו אותם לצרכיכם שלכם, בסופו של דבר הם יהפכו לקוצים וצוררים שלא יסתפקו בישיבתם בחלק הארץ שבו הם כבר יושבים, אלא ירצו לכבוש את החלק שאתם יושבים, וידרשו מכם לקום ולצאת - ויאלצו אתכם על ידי מחבלים שנוטלים נשק נגדכם!
וזוהי גם המציאות בימינו, אנחנו נתונים לאיום מתמיד בארצנו שלנו!

ואכן יהושע, בזמן כיבוש הארץ - לחם בדרך שמצוה אותנו התורה כאמור ביהושע פרק יא [מקור א5]:
(א) ויהי כשמע יבין מלך חצור וישלח אל יובב מלך מדון ואל מלך שמרון ואל מלך אכשף:
(ב) ואל המלכים אשר מצפון בהר ובערבה נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים:
(ג) הכנעני ממזרח ומים והאמרי והחתי והפרזי והיבוסי בהר והחוי תחת חרמון בארץ המצפה:
(ד) ויצאו הם וכל מחניהם עמם עם רב כחול אשר על שפת הים לרב וסוס ורכב רב מאד:
(ה) ויועדו כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו אל מי מרום להלחם עם ישראל: פ
(ו) ויאמר ידוד אל יהושע אל תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל את סוסיהם תעקר ואת מרכבתיהם תשרף באש:
(ז) ויבא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאם ויפלו בהם:
(ח) ויתנם ידוד ביד ישראל ויכום וירדפום עד צידון רבה ועד משרפות מים ועד בקעת מצפה מזרחה ויכם עד בלתי השאיר להם שריד:
(ט) ויעש להם יהושע כאשר אמר לו ידוד את סוסיהם עקר ואת מרכבתיהם שרף באש...
(טז) ויקח יהושע את כל הארץ הזאת ההר ואת כל הנגב ואת כל ארץ הגשן ואת השפלה ואת הערבה ואת הר ישראל ושפלתה:
(יז) מן ההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חרמון ואת כל מלכיהם לכד ויכם וימיתם".

חצביה [מקור 5א]:
היתה בה קהילה יהודית שהחזיקה מעמד מאות בשנים. ידיעות על כך קיימות בספרי "שאלות ותשובות", וכן נוסעים יהודים ותיירים נוצרים. ר' יהוסף שוורץ בספרו "תבואות הארץ" מספר:
"והם (היהודים) אנשים חזקים, אנשי חיל, ועובדי אדמה, כמו גויי ההר. גם בנותיהם רועות צאנם עם קשת ורומח בידיהם ללחום עם חיות השדה. וזה עשר שנים יצאה נערה יהודית בעיר חצביה השדה עם צאנה וקשתה במותנה. והנה בא ישמעאלי אחד לענותה, כי בשדה מצאה ואין מושיע לה. ותזהיר אותו לאמר: אל תגע בי כי מות תמות בידי! ולא שמע אליה. ותקם ותשלך עליו בכלי המשחית וימת לעיניה, וכאשר בא הדבר לפני השופטים ויהללו מעשיה".

קברים עתיקים [מקור 5ב]:
"עולי רגל יהודים, שנהגו להשתטח על קברים קדושים, הוסיפו להתקדם צפונה, אל מעבר לנהר ליטני - אל קבר זבולון בן יעקב בעיר צידון, אל קבר אהליאב בן אחיסמך --נבי סג'ור בפי הערבים, ואל קבר צפניה הנביא - א-נבי צאפי, קברים אלה נמצאים בדרום הרי הלבנון.
קברו של שמגר בן ענת נמצא בתחום העיירה תבנין, במרומי ההרים, ונזכר לראשונה ברשימת קברים "יחוס אבות ונביאים" משנת רצ"ז (1537), שבה נקראת תבנין בשם תמנין: " תמנין - שם קבור שמגר בן ענת , ועליו שני עמודי שיש". לפי "אגרת צדיקי ארץ ישראל" משנת 1640 - "ועליו כיפה". בימינו ידוע קבר זה בקרב הערבים בשם הסתמי "א-נבי א-צדיק" - הנביא הצדיק."
יהושע כבש ממי מרום (בדרום מזרח) עד צידון - בצפון מערב, כולל בקעת הלבנון וכו'.
אם כן - לבנון היא ארץ ישראל, וגם נכבשה בימי יהושע.

והנה, מצאנו ששלמה המלך נותן לחירם מלך צור - חלק בארץ ישראל.
בספר שמואל מתוארת עזרתו של חירם לבנין בית לדוד:
שמואל ב פרק ה פסוק יא [מקור 6]:
"וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד"

בספר מלכים - עוזר חירם לבנות את בית המקדש ואת בית המלך:
מלכים א פרק ה [מקור 7]:
"(כב) וישלח חירם אל שלמה לאמר שמעתי את אשר שלחת אלי אני אעשה את כל חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים:
(כג) עבדי ירדו מן הלבנון ימה ואני אשימם דברות בים עד המקום אשר תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי:
(כד) ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל חפצו:
(כה) ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה יתן שלמה לחירם שנה בשנה:

ואחר כך - נותן שלמה מתנה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל:
מלכים א פרק ט [מקור 8]:
"ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים את בית ידוד ואת בית המלך:
(יא) חירם מלך צר נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל:"

אמנם בערים הללו היו כנראה בשטח לא פורה, וחירם מתלונן על כך [מקור א9]:
"ויצא חירם מצר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא ישרו בעיניו: ויאמר מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה:"

אבל סוף סוף אסור לתת לגוי שטח כשלהו בארץ ישראל, שנאמר "ולא תחנם" (דברים ז', ב). כלומר, אסור לתת להם שטח בארץ ישראל, ואיך עבר שלמה ח"ו על איסור זה?
וזה לשון האברבנאל בפירושו שם [מקור 10]:
"הנה יקשה מאד איך היה מוכר שלמה עשרים עיר, ומיעט את מלכותו, ונותן את ארץ ישראל לעממים אשר לא כדת"? (מאחר ומסירת ארץ ישראל לזרים כרוכה בכמה איסורי תורה).
ותשובתו: "ולכן אחשוב אני, ששלמה... אחרי שכלה את כל מלאכתו, ראה לתת לחירם עיירות מארץ הגליל, לא שישתעבדו העיירות ההם לחירם, ולא שיהיה אדון להם, וישתעבדו בם ישראל הדרים בהם אל מלך צור, כי יהיה שלמה בזה עובר על מצות התורה. אבל היה ענין המתנה, שבאותן העיירות יגבה בכל שנה ושנה החיטים והשמן שהיה נותן (שלמה) אליו, יהיו אם כן הפירות לחירם, ומשפט הערים ואדנותם יהיה לשלמה...
והנה חירם יצא לראות את הערים ההם, רצונו לומר: אם יוכל להוציא בכל שנה ושנה מהם חיטים והשמן אשר נתן לו שלמה, "ולא ישרו בעיניו", כי נראה לו שלא יתנו אותן העיירות כל כך חטה ושמן. ולכן קרא אותן "ארץ כבול", שענינו - ארץ שאינה עושה פירות, כמו שפרשוהו חז"ל. (מסכת שבת דף נ"ד ע"א). הנה היתה המתנה בפירות לא בקרקע בארץ".

כלומר, לדעת האברבנאל, נשארה הריבונות הישראלית גם על עשרים הערים האלה, והוא העביר לחירם רק את התוצרת של חיטה ושמן.
ככתוב באברבנאל: "משפט הערים" (כלומר זכות השיפוט) "ואדנותם" (כלומר הריבונות) - נשארו בידי שלמה.
וכשחירם בדק את התוצרת החקלאית הדלה של ערים אלו - לא ישרו בעיניו, וקרא להם "ארץ כבול", שענינו ארץ שלא עושה פירות.

"לבנון" כמושג מושאל לבית המקדש:
דברים ג, כה - משה רבינו מבקש:
"אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה, והלבנון".
וברש"י שם בשם הספרי (פנחס כג):
"ההר הטוב - זו ירושלים. והלבנון - זה בית המקדש."

וכתב שם בפירוש "כלי יקר":
"... שכל הרואה המקום הקדוש ההוא בראיה לחוד - קני שלימות נפשו, ונתלבש ברוח קדושה וטהרה, כי מלך ביופיו תחזינה עיניו..."

כשבעים פעמים נזכרת לבנון בתנ"ך, כמושג של יופי, הדר, ועוצמה ופוריות ועוד.
שיר השירים: ה, טו - "שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, מראהו כלבנון, בחור כארזים"
שם ז, ה - "... אפך כמגדל הלבנון צופה בפני דמשק"
הושע פרק יד פסוק ו - "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון"
הושע פרק יד פסוק ז - "ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון"
הושע פרק יד פסוק ח - "ישבו ישבי בצלו יחיו גן ויפרחו כגפן זכרו כיין כלבנון"
תהלים פרק צב, פסוק יג - "צדיק כתר יפרח כארז בלבנון ישגה"
שיר השירים פרק ד פסוק יא - "נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון"
ועוד ועוד [ראה מקור ב11].

הגמרא במסכת יומא, מבהירה את השימוש של "לבנון" לגבי המקדש בבנינו, בחורבנו, ובבנינו השלישי הנצחי [מקור 11]:
זכריה יא: "פתח לבנון דלתיך ותאכל איש בארזיך"

מצודת דוד שם:
פתח לבנון דלתיך - הנבואה ההיא נאמרה על חורבן בית השני ואמר אתה א"י הקרויה בשם לבנון פתח דלתיך למען יכנסו בך העכו"ם. ותאכל אש בארזיך - ר"ל ויאבד האויב את השרים ולפי שקרא את א"י בשם לבנון המשיל אבדן השרים לשריפת ארזי יער הלבנון".

תלמוד בבלי מסכת יומא דף לט עמוד ב [מקור 12]:
"תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא +זכריה יא+ פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. אמר רבי יצחק בן טבלאי: למה נקרא שמו לבנון - שמלבין עונותיהן של ישראל. אמר רב זוטרא בר טוביה: למה נקרא שמו יער דכתיב +מלכים א' י+ בית יער הלבנון - לומר לך: מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב. דאמר רב הושעיא: בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירות בזמניהן, וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן, שנאמר +תהלים עב+ ירעש כלבנון פריו, ומהן היתה פרנסה לכהונה. וכיון שנכנסו גוים להיכל - יבשו, שנאמר +נחום א+ ופרח לבנון אמלל, ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירה לנו שנאמר +ישעיהו לה+ פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן - לה." (12)

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il