בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אברהם בן דוד

מתוך "קול צופיך" גיליון 290

הלכות החנוכה ב'

הרואה את הנרות; סדר הדלקת הנרות; חולה יכול למנות שליח להדלקת החנוכיה; שהחיינו בכל יום; אבל בהדלקה ובברכה; הדלקת חנוכיה כשמלובש בבגדים נאים; תפלת מנחה ביום שישי; הדלקה בערב שבת; הדלקה במוצאי שבת; קריאת התורה; זמן ההדלקה; שמן זית מצוה מן המובחר; מותר השמן.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

כסלו תשס"ה
14 דק' קריאה
מחלוקת ב"ש וב"ה
ועל דרך רמז אמרו, ידועה המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל כמה נרות מדליקים בכל יום, שלדעת ב"ש יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך. ולדעת ב"ה יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. ואמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין (שבת כ"א ע"ב). והלכה נפסקה כב"ה שמוסיף והולך. ואמרו, חנוכה - ר"ת ח ' נרות והלכה כבית הלל.

ב"ש – דין, וב"ה - רחמים
ואומר בעל הבא"ח, בית שמאי – זה דין, ובית הלל – זה רחמים. כמו שמצינו בגמ' בשבת (דף ל"א ע"א) מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי א"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין, אבל בית הלל קיבלו ברחמים. זהב – זה דין, והאותיות במילה זה"ב פוחתות והולכות, כדברי ב"ש. אבל כסף – זה רחמים, ואלו ב"ה שהיו ענוותנים ולכן נפסקה הלכה כדבריהם. וכל אות במילה 'כסף' היא מוסיף והולך כדברי ב"ה.

הרואה את הנרות
בחנוכה ישנו דין מיוחד, שמי שלא הדליק, ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, ואין מדליקין עליו בתוך ביתו , כשרואה נרות חנוכה מברך. אמנם לא יברך "להדליק" כיון שאינו מדליק, אלא רק "שעשה נסים", ובלילה הראשון יברך גם "שהחיינו" (עיין שו"ע סי' תרע"ו סעי' ג', ועיין לכה"ח ס"ק י"ד, ומש"ב שם ס"ק ג' בשעה"צ. ונראה שאם ראה תוך חצי שעה). ואומרים התוס' (סוכה דף מ"ו): מדוע דוקא ברואה נר חנכה מברך, ולא מצינו הלכה זו לגבי שאר מצוות כגון הרואה סוכה, הרואה לולב וכו' ותרצו "משום חביבות הנס". היו כמה רבנים צדיקים שהיו מדליקים נרות חנוכה, והיו עומדים ומסתכלים על החנוכיה, כדי לראות כיצד מספרים הנרות על הניסים שעשה עמנו הקב"ה.

הנרות הללו קדש הם
לאחר שהדליק את הנרות, אומר את הנוסח הבא, "הנרות הללו אנחנו מדליקין על הנסים וכו' הנרות הללו קדש, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד". ומדוע אין לנו רשות להשתמש בהם? מכיון שהיה זה בנס, איננו רוצים להשתמש במעשה נסים, אלא רק לראותם בלבד (ועיין עוד לר"ן שבת דף ט' בהרי"ף). ומעין זה מצינו בגמרא (תענית דף כג – כד):
"רבי מני הוה שכיח קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמר ליה עתירי דבי חמי קא מצערו לי (העשירים של בית חמי מצערים אותי) אמר ליענו (שיהיו עניים) ואיענו (ונהיו עניים). אמר קא דחקו לי (אמר כעת שהם עניים הם מבקשים ממני כסף לפרנסתם), אמר ליעתרו ואיעתרו (התפלל שיתעשרו, והתעשרו). אמר לא מיקבלי עלי אינשי ביתי (אין אשתי מקובלת עלי שאינה יפה) א"ל מה שמה חנה, תתייפי חנה ונתייפת. אמר ליה קא מגנדרא עלי (כעת שהיא יפה היא מתגאה עלי ביופיה) א"ל אי הכי תחזור חנה לשחרוריתה, וחזרה חנה לשחרוריתה.

הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמרו ליה ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא (תתפלל עלינו שנהיה חכמים). אמר להו עמי היתה ושלחתיה (דבר זה היה בידי שכל מה שאני מבקש היו נותנין לי ועכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך). רבי יוסי בר אבין הוה שכיח קמיה דר' יוסי דמן יוקרת שבקיה ואתא לקמיה דרב אשי, יומא חד שמעיה דקא גריס אמר שמואל השולה דג מן הים בשבת כיון שיבש בו כסלע חייב א"ל ולימא מר ובין סנפיריו אמר ליה ולא סבר לה מר דההיא רבי יוסי בן רבי אבין אמרה אמר ליה אנא ניהו א"ל ולאו קמיה דר' יוסי דמן יוקרת הוה שכיח מר א"ל (הין) א"ל ומ"ט שבקיה מר ואתא הכא אמר ליה גברא דעל בריה ועל ברתיה לא חס, עלי דידי היכי חייס. בריה מאי היא? יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא נגה להו ולא אייתי להו ריפתא (כיון שהתעסק במצוה לא הביא לפועלים לאכול), אמרו ליה לבריה כפינן (אנחנו רעבים). הוו יתבי תותי תאינתא אמר תאנה תאנה הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא, אפיקו ואכלו. אדהכי והכי אתא אבוה אמר להו לא תינקטו בדעתייכו דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא ועד השתא הוא דסגאי. אמרו ליה רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך. אמר להו מהיכא? אמרו הכי והכי הוה מעשה. אמר לו בני אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה, יאסף שלא בזמנו. ברתיה מאי היא? הויא ליה ברתא בעלת יופי יומא חד חזיא לההוא גברא דהוה כריא בהוצא וקא חזי לה. אמר לו מאי האי? אמר ליה רבי אם ללוקחה לא זכיתי לראותה לא אזכה. אמר לה בתי קא מצערת להו לברייתא שובי לעפריך ואל יכשלו ביך בני אדם. הויא ליה ההוא חמרא כדהוו אגרי לה כל יומא לאורתא הוו משדרי לה אגרה אגבה ואתיא לבי מרה. ואי טפו לה או בצרי לה לא אתיא. יומא חד אינשו זוגא דסנדלי עלה ולא אזלה עד דשקלונהו מינה והדר אזלה.

אלעזר איש בירתא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה דכל מאי דהוה גביה יהיב להו. יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה, חזיוהו גבאי צדקה טשו מיניה, אזל ורהט בתרייהו, אמר להו אשבעתיכו במאי עסקיתו? אמרו ליה ביתום ויתומה. אמר להן העבודה שהן קודמין לבתי שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו. פש ליה חד זוזא, זבן ליה חיטי ואסיק שדייה באכלבא. אתאי דביתהו אמרה לה לברתיה מאי אייתי אבוך? אמרה לה כל מה דאייתי באכלבא שדיתיה, אתיא למיפתח בבא דאכלבא חזת אכלבא דמליא חיטי וקא נפקא בצינורא דדשא ולא מיפתח בבא מחיטי. אזלא ברתיה לבי מדרשא אמרה ליה בא וראה מה עשה לך אוהבך אמר לה העבודה הרי הן הקדש עליך ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל".

ואומר רש"י:
"אלא כאחד מעניי ישראל - משום דמעשה נסים הוא, ואסור לאדם להנות ממעשה נסים כדאמר לעיל (דף כ:) ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו".

ולכן לא עושים שימוש בנרות חנוכה כיון שזה נעשה בנס, ואיננו רוצים להשתמש במעשה ניסים.

לשנה אחרת קבעום
הגמרא אומרת (שבת דף כ"א ע"ב):
"מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".
אומר רש"י:
"הכי גרסינן ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה".

מקשה הרב בעל הבא"ח, מה הכוונה "לשנה אחרת קבעום", מדוע לא קבעו מיד באותה שנה? ועונה הרב: חכמי אותו הדור חשבו שהנס שנעשה בשנה הראשונה הוא נס חד פעמי, רִגְעִי, אבל כשראו בשנה הבאה שיש הארה של חנוכה בשמים, לכן לשנה אחרת קבעום להדלקה בכל שנה ושנה (עיין בן יהוידע על שבת כ"א ע"א).

מדוע גזרו היונים על ר"ח?
שואל הרב פעלים, מדוע גזרו היוונים על ר"ח? הפשט הוא, כי אם אין ר"ח, אין חגים, כלומר ללא ידיעת מולד החדש א"א לקבוע מתי יחול כל חג. וכתוב "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". דרשו חז"ל (בראשית רבה פ"א) וחושך על פני תהום - זו מלכות יון שהחשיכה אורם של עם ישראל. באים חכמי יון ואומרים ליהודים, אנחנו החכמים יכולים לומר לכם מתי יחול ר"ח בעוד עשר שנים, והתלמידי חכמים שלכם לא יקבעו כלום. אבל אנו אומרים להם, החכמים שלנו הם שקובעים, וכתוב "אשר תקראו אתם במועדם" – אתם אפילו שוגגים, אפילו מזידין, אפילו מוטעין. החכמים הם שקובעים מתי יחול כל חג וחג, והקב"ה משנה את מהלך הלבנה כדי להוכיח לכולם שהכל לפי קביעת החכמים. וכשראו היוונים כי החכמים קובעים מה שיהיה בשמים, על כן גזרו עליהם שלא יקיימו את ר"ח. זאת ועוד, היוונים גזרו על ר"ח כי האשה סופרת לטהרתה לפי חודשים. וכתוב שהיוונים גזרו גזרות גם על הנשים, שכל אשה שנשאת, תבעל לטפסר תחילה (עיין שבת כ"ג ע"א), ונעשה הנס ע"י אשה, יהודית.

תוספת הארה – בשורש האשה
כתוב באר"י הקדוש שעיקר תוספת ההארה בחנוכה זה בשורש האשה. את החנוכיה יש להניח מעל ג' טפחים ומצוה להניחה למטה מעשרה טפחים (שו"ע סי' תרע"ו סעי' ו', וכה"ח ומש"ב שם). על פי הסוד, טוב להניחה מעט למעלה משבעה טפחים עד עשרה טפחים, שכשהוא מדליק הוא מתכופף. ואומר האר"י הקדוש (שער הכוונות דף ק"ח) ההארה של חנוכה זה בשורש האשה, ולכן כתוב "איתתך גוצא גחין ותלחוש לה" (ב"מ נ"ט ע"א), אם אשתך נמוכה אל תעלה אותה על כסא ותדבר איתה, אלא תתכופף אתה אליה, וה"ה לגבי נרות חנוכה תתכופף אליהם לכיוון מטה.

סדר הדלקת הנרות
ישנם שיטות שונות בסדר ההדלקה של נרות חנוכה, ומנהגנו בסדר ההדלקה הוא כך: אם מדליק ליד הפתח מבחוץ - בלילה הראשון ידליק את הנר הקרוב לפתח, שהוא לימין המדליק. ובלילה השני, ידליק את הנר הרחוק מעט מן הפתח תחילה, ואח"כ יפנה לימינו וידליק את הנר הנוסף, עד שבלילה השמיני יתחיל להדליק מהנר הרחוק מן הפתח ויפנה לימינו וידליק את השאר. ואם מדליק בתוך ביתו – יניח את הנרות משמאל הנכנס ובטפח הסמוך לפתח, וידליק בלילה הראשון את הנר הרחוק מהפתח, עד שבליל שמיני יתחיל להדליק מהנר הקרוב לפתח ויפנה לימינו וידליק השאר (שו"ע סי' תרע"ו ה', ובא"ח וישב אות ד'). וכן המנהג גם לפי הקבלה. ויש אומרים הנר שממנו התחלת להדליק בלילה הראשון, אותו תדליק ראשון גם בשאר הלילות, ויש הרבה דעות בענין, וכל אחד ואחד יעשה כמנהגו. בבית הכנסת מניחים את החנוכיה בצד דרום בין מזרח למערב, ומדליקים ביום הראשון את הנר הנוטה למערב שהוא מצד ימין המדליק (ועיין להגר"א), ויש נוהגים אחרת.

חולה יכול למנות שליח להדלקת החנוכיה
ברב פעלים וכן בבא"ח מובא, שאם יש חולה שאינו יכול לקום ממיטתו, הוא יכול לומר לשליח שידליק בשבילו את החנוכיה, והחולה יברך, וכל זה כששניהם נמצאים באותו החדר, ואז השליח הוא כיד אריכתא של החולה. אבל אם כל אחד מהם נמצא בעיר אחרת, אין זה מועיל. ואם החולה נמצא בקומה מסויימת בבנין, והשליח בקומה אחרת באותו בנין, כיון שבידו של החולה להדליק, לכן גם מועיל שהוא יעשה שליח. ויש שחולקים על דברי הבא"ח, אבל כיון שהדבר יצא מפיו, כך אנו פוסקים (עיין בא"ח וישב אות ו').

תפילה ברמקול:אם חזן מתפלל ברמקול שמגביר את קולו, וכולם עונים אמן אחר ברכותיו. יש לדעת שאם עונה בדבר שאינו חייב בו, אין בעיה. אבל אם עונה בדבר שחייב בה ויכול לשמוע את החזן רק דרך הרמקול – לא יענה, אבל אם יכול לשמוע את החזן גם בלי הרמקול – רשאי לענות.

בגמרא מובא (סוכה נא ע"ב) שהיה בית כנסת גדול מאד באלכסנדריא שבמצרים, שהיו מניפים בסודרים כדי להודיע לקהל מתי לענות אמן. ושם לכל סוג של בעלי מקצוע היה מקום מיוחד, לצורפים מקו משלהם, ולנפחים מקום משלהם וכו'. וכל זה כדי שאם יבא איזה אדם מהגלות, והגבאי ישאל אותו למקצועו והלה ישיב לו שלא מצא עבודה ואין לו פרנסה, אזי הגבאי יושיב אותו עם בעלי מקצוע הדומים לו והם יעזרו לו למצוא מקור פרנסה.

שהחיינו בכל יום
אם אדם אכל פרי ושכח לברך 'שהחיינו', או אם לבש בגד חדש ושכח לברך עליו 'שהחיינו', ונזכר למחרת – 'עבר זמנו בטל קרבנו', והפסיד את ברכת 'שהחיינו'. וכתב הבא"ח שבחנוכה יש דין מיוחד, שאם הדליק נרות חנוכה ושכח לברך 'שהחיינו',הוא יכול לברך כל עוד הנרות דולקים. ויש חולקים על כך. ואני מוסיף, שאם נזכר בתוך חצי שעה – יברך, אבל אם נזכר אחר כך – יברך למחרת, וזאת מכיון שבכל יום ויום הנס התווסף, ונעשה גדול יותר. יש ששואלים, כיצד יתכן שישכח ולא יברך 'שהחיינו'? ואני ראיתי סידור תפילה שבעמוד אחד הדפיסו את ברכת 'להדליק נר חנוכה', ו'שעשה נסים', ובצד השני של הדף מובא ברכת 'שהחיינו', ואדם לעיתים רואה רק את שתי הברכות, ולא הופך את הדף. ועל כן בסידור שלנו הדפסנו את שלשת הברכות בעמוד אחד, כדי שלא תצא תקלה (עמוד תשפ"ב).

אבל בהדלקה ובברכה
לדעת האשכנזים אבֵל תוך שנה אינו מדליק נר חנוכה בבית הכנסת בלילה הראשון של חנוכה, אבל בביתו – מדליק. אך לדעת הספרדים, רק בתוך השבעה לא ידליק בביכ"נ.
עליה לקבראם הוא תוך שנה לפטירת אביו או אימו ילך בערב חנוכה על קברם, ולא בחנוכה. אבל לקברות צדיקים כגון רשב"י, או רבי מאיר בעל הנס מותר ללכת בחנוכה, כי צדיקים במיתתם קרויים חיים, ואין לחשוש (עיין בא"ח פרשת וישב אות כב).

הדלקת חנוכיה כשמלובש בבגדים נאים
וכתב הבא"ח (בספרו עטרת תפארת אות כו) טוב שהנשים תלבשנה בגדים יפים ונאים, וישימו תכשיטים לכבוד הדלקת נרות חנוכה, מכיון שהנס נעשה ע"י נשים זה דבר חשוב מאד. והאשה צריכה לדעת, שאין אשה אלא לבעלה, וכמו שאומר הבא"ח (בספרו 'חוקי הנשים'), שלא תלך ברחוב מגונדרת, ובביתה היא מלוכלכת. וגם הגברים יתלבשו כפי שהם מתלבשים לכבוד אורחים.

תפלת מנחה ביום שישי
צריכים להזהר בערב שבת חנוכה להתפלל מנחה קודם הדלקת הנרות, "ולא יעשה מנהג בורים שמדליקין נר חנוכה ואח"כ מתפללים" (לשון בא"ח וישב כ'). בבית הכנסת שלנו הנהגנו שיתפללו מנחה גדולה בע"ש של חנוכה, ביום שישי זה ניתן להתחיל את התפילה בשעה 12:00, ועד שיאמרו 'פתח אליהו' כבר יהיה 12:01 שזה זמן מנחה גדולה. ואם לא התפלל מנחה גדולה, טוב שיתפלל מנחה ביחיד בביתו וידליק נרות חנוכה, ואח"כ אשתו תדליק נרות שבת, ויבא לבית הכנסת וישמע חזרת הש"צ.

הדלקה בערב שבת
היונים גזרו על ר"ח, שבת ומילה. והנה בחנוכה תמיד יש שבת, ויש מילה ויש ר"ח (לעיתים ר"ח יום אחד ולעיתים יומיים). בערב שבת ידליק האיש נרות חנוכה בתחילה, ואחר כך תדליק האשה נרות שבת. ובערב שבת צריך לתת שמן או להכין נרות גדולים שידלקו לפחות חצי שעה או שעתיים לאחר צאת הכוכבים, כי עד שיחזור מהתפילה יעבור זמן רב, וטוב שיראה את נרות חנוכה דולקים, אבל זה לא מעכב.

כיום מוכרים קופסא ובה ארבעים וארבע נרות צבעוניים, ויש לדעת שהם אינם דולקים חצי שעה, זאת ועוד אם יש לאדם חנוכיה שהמרווח בין נר למשנהו קטן, אזי כל נר מחמם את חברו ונמס יותר מהר והנר כבה לפני שעברה חצי שעה, ולכן יקח נרות חשובים.

הדלקה במוצאי שבת
בבית הכנסת – מדליקים נר חנוכה ואחר כך מבדילים, כדי של יניחו את הנרות מיד אחרי ההדלקה וילכו להם, שאז אין פרסומי ניסא. ואם המדליק לא אמר 'אתה חוננתנו', יאמר בלחש קודם שמדליק 'ברוך המבדיל בין קדש לחול' בלי שו"מ. יציאת השבת במוצאי שבת זו פרשת מקץ היא בשעה: 17:15 (לפי אופק ירושלים) ודקה אחרי כן אפשר להתחיל ערבית של מוצ"ש, כדי שיגיעו לביתם מוקדם וידליקו לפני שתכלה רגל מן השוק.

בבית – מבדיל ואחר כך מדליק נר חנוכה, כיון שהבדלה שייכת ליציאה משבת, והדלקה שייכת ליום ראשון (בא"ח וישב כא). ויש שנוהגים להדליק נר חנוכה ואח"כ להבדיל, והמש"ב נוטה לדעת ראשונה (עיין שו"ע סי' תרפ"א, וכה"ח ס"ק ד', ומש"ב ס"ק ג').

להרבות בסעודה בחנוכה
כתוב שבסעודת שבת שבחנוכה ירבה במאכלים, וכן בסעודת ר"ח וחנוכה. ואם אינו יכול להרבות במאכלים, יעשה שינוי בסעודתו כגון שיאכל פרי מיוחד או ישתה יין באמצע הסעודה.

נר לכבוד ר"ח
יש שנוהגים להדליק נר לכבוד ר"ח בכל ליל ר"ח. ויש נוהגים בחנוכה בליל ר"ח טבת להדליק שני נרות, אחד לכבוד ר"ח ואחד לכבוד רבי מאיר בעל הנס, כיון שבחנוכה נעשה נס וגם לר"מ נעשו נסים.

קריאת התורה
סדר העולים בימי החול (לספרדים ואשכנזים):קורין ג' עולים בפרשת נשא. ביום א', קורא הכהן "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן וכו' כה תברכו וכו' (מפרק ו' פסוק כב) עד "המשכן" (פרק ז' פסוק ג'). לוי קורא עד "לחנוכת המזבח" (פסוק יא). וישראל קורא עד "זה קרבן נחשון בן עמינדב" (פסוק יז). ביום ב', כהן קורא מ"ביום השני" עד "מלאה קטרת", לוי קורא מ"פר אחד" עד "צער", וישראל חוזר וקורא מ"ביום השני" עד סוף הקרבן, וכן על זה הדרך בשאר הימים.

הקריאה ביום שבת (הקרוב פרשת מקץ):מוציאים שני ספרי תורה, קוראים בראשון ז' עולים עם המשלים בפרשת השבוע, ואומרים חצי קדיש, והמפטיר קורא בספר שני בחנוכת הנשיאים מענין היום (בשבת זו קוראים "וביום הרביעי"), ואומרים חצי קדיש – כך מנהג הספרדים. מנהג האשכנזים – לאחר שקרא בס"ת הראשון ז' עולים בפרשת השבוע, גוללים את הספר, ומניחים על התיבה את הספר השני ואומרים חצי קדיש על שניהם, והמפטיר קורא בספר שני בחנוכת הנשיאים מענין היום.

הפטרה אחרי שנים מקרא ואחד תרגום
אנו קוראים הפטרת מקץ, ויש שקוראים הפטרת חנוכה "רוני ושמחי", ויש שעושים פשרה וקוראים את שניהם, וכל אחד יעשה כמנהגו.

זמן ההדלקה
לדעת הרמב"ם והגר"א נוהגים להדליק את החנוכיה עם השקיעה (רמב"ם פ"ד מהל' חנוכה הל' ה' ובמ"מ שם, ועיין לגר"א סי' תרע"ב ס"ק ד'). ולדעת הרמב"ם אחרי חצי שעה אינו מדליק. ולא נוהגים כן. לדעת השו"ע זמן ההדלקה הוא עם סוף השקיעה, היינו בצאת הכוכבים. ושואלים, כיצד אנו מדליקים בע"ש מוקדם, הרי לדעת הרמב"ם לא מקדימים ולא מאחרים? ועונה בעל 'מעשה רוקח', היכא דלא אפשר זה נחשב כידא אריכתא, וכאילו הדליק בזמן (עיין ל'מעשה רקח' על הרמב"ם פ"ד ה"ה, והביא את הר"ן על גמרא שבת).

לימוד על הנס – הלל והודאה
מהדין יכול להדליק נר חנוכה וללכת, וטוב שהמדליק נרות חנוכה ישב חצי שעה בביתו, ואם הוא ממהר ישאיר בביתו אנשים, אך אין זה לעיכובא. וטוב אם ישב בשעה שהנרות דולקים, וילמד הלכות חנוכה, או יקרא את סיפור הנס בגמרא, או בספר יוסיפון, או בספר המכבים וכו', ויראה את הניסים והנפלאות שעשה ה' עמנו, ויראה את גבורתם של החשמונאים שמאריות גברו, וכל זה משום שהם בטחו בקב"ה והיו אומרים "לישועתך קיותי ה'" - "מי כמוך באלים ה'.

עבר זמן ההדלקה
כתוב שאדם צריך להדליק בזמן. ואני רגיל לומר אם לא היה הבא"ח הייתי פוסק שאם עבר חצי שעה, ידליק בלי ברכה. אבל כתב הבא"ח שאם יש שניים - ידליק עם ברכה. ואמרתי אם הבא"ח פוסק כך, אע"פ שתמיד ס"ל סב"ל, אז גם אנו נפסוק כך. וכתוב בספר 'מעשה נסים' ששניים הכוונה עם המדליק. ואם אדם גר בבית שחלונותיו פונים לרחוב ראשי, ישים שמן בכמות גדולה שידלקו הנרות זמן רב כדי שהפרסומי ניסא יהא גדול יותר, והוא יכול להדליק עם ברכה עד עמוד השחר.

הדליק את החנוכיה ונפלה
מה הדין, אם הדליק את החנוכיה וילד קטן הפילה לארץ? כתב הבא"ח, טוב שידליק שוב פעם, אבל מהדין אינו חייב. ומה הדין אם בע"ש חמש דקות לפני כניסת השבת הדליק נר חנוכה, ובא ילד והפיל את החנוכיה, האם חייב להדליק שוב כדי שישארו הנרות עד הלילה או לא? כלומר האם בהדלקת נרות חנוכה בשקיעה זה כמו שהדלקתי בלילה ואז יצא ידי חובה או לא? (עיין בט"ז סי' תרע"ג ס"ק ט').

שמן זית מצוה מן המובחר
מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, וטוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה וזה מהדרין מן המהדרין, ולא יחסוך בממון ויקנה "שמן זית למאור" (ועיין לבא"ח שם אות יב). היה יהודי אחד שהביא לנו כמה סוגי שמנים תוצרת חו"ל, ואמרתי לו תביא לנו שמן של אר"י שקיימו בו ערלה ותרומות ומעשרות - קחו מזמרת הארץ, וזה דבר חשוב. והוא אמר לי ששמן של אר"י יקר יותר, ואני אמרתי לו שזה כבר חשבון שלו. והנה פתאום בא מישהו ותרם לו סכום כסף. והוא זכה שההבדל בין השמן של הגויים לשמן של ישראל נתרם לו באותו היום. ואני פונה ואומר לקנות רק תוצרת של יהודים ולא יפרנס גויים ויתן חרב בידם להרגנו, או מתוצרת חו"ל. זאת ועוד, בשמן של אר"י התקיימו מצוות רבות ויש בו מעלה וחשיבות שאין בשמן של חו"ל, וגם כשקונה מיהודי יש בזה משום "או קנה מיד עמיתך". ועל זה אומר הב"ח אם יש לאדם תפוח עץ של אר"י, ותפוח של חו"ל, יקח מפרי של אר"י, כי נעשו בו מצוות התלויות בארץ וכמה מצוות נתקיימו בו.

נר אינו כמו אוכל, אוכל זה דבר גשמי שנכנס לבטן ונבלע, אבל הנר הוא דבר רוחני, ואמנם יש כלי זכוכית, ושמן וגפרור ושלהבת, אבל אתה רואה משהוא רוחני ולא משהוא גשמי. כל הנס בחנוכה רוחני, ליוונים לא היה אכפת שתדליק נרות במנורה, אלא כל רצונם לטמאות את כל השמנים, הם פעלו נגד הרוחניות של עם ישראל, והקב"ה ברחמיו עשה עמנו נסים ונפלאות.

אם הבעל אינו בבית – ודין נשים בנרות חנוכה
אשה חייבת בנרות חנוכה, וכשבעלה בבית הוא מוציא אותה ידי חובה. אבל אם הבעל מאחר להגיע לביתו – מצוה עליו לומר לאשתו שתדליק בזמן. ואם הוא מתבייש בכך, אזי יזדרז לבא לביתו. אבל אם האשה אינה רוצה להדליק משום שחוששת שהבעל יכעס וכדו' – אזי שלום בית דוחה הכל, ותמתין עד שיבא בעלה.

הדלקה בבית הכנסת - ודין כיבוי אחר חצי שעה
אם רוצה לכבות את הנרות אחר חצי שעה, מכיון שיוצא מביתו וחושש לשריפה – יכול לעשות תנאי לפני ההדלקה שאחר חצי שעה (ולא פחות מכך), יכבה את הנרות. ואם הגבאי בית הכנסת חושש להשאיר את הנרות דלוקים כשהציבור הולך לביתו – הוא רשאי לכבות את הנרות לאחר שהציבור הלכו, אע"פ שלא דלקו חצי שעה, כי הדלקה בבית כנסת היא משום מנהג. אם הדליק בבית הכנסת בלילה הראשון, ובירך 'להדליק', 'שעשה נסים' ו'שהחיינו', ובא לביתו מברך שוב את הברכות הללו. אבל אם הוא בודד בביתו – אינו חוזר ומברך 'שהחיינו'.

מותר השמן
כשקונה שמן לחנוכה לא יאמר "שמן זה לחנוכה", כי יש אומרים שבכך הקדיש את כל השמן, גם את מה שנותר בבקבוק לאחר חנוכה. ולכן טוב שיאמר שהשמן שקנה גם לחנוכה, ואז אם ירצה להשתמש בו לדבר אחר, רשאי. ואעפ"כ אם לא אמר, השמן שבבקבוק מותר.

שלך גדולה משלהם
כתוב (במדבר ח, א) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". אומר רש"י: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". לא נתעוררה בליבו של אהרן קנאה, אלא חלשה דעתו מדוע אינו זוכה למה ששאר השבטים זוכים. אמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהם, שאתה מוריד שפע של חכמה וטהרה לעם ישראל, ובניך ידליקו את המנורה בעת מלחמתם עם היוונים, וכל עם ישראל ימשיך להדליק (עיין לרמב"ן ריש פרשת בהעלותך).

וכשמדליק נרות חנוכה יזכור שעם ישראל היה במצב השפל ביותר מבחינה גשמית ורוחנית, והקב"ה הוציאנו מאפלה לאורה וגאלנו. ועל זה אנו אומרים בהלל "בצאת ישראל ממצרים" וכו', במצרים היינו שפלים ובזויים כעבדים, וכעת – "ישראל ממשלותיו", אנו מושלים על אחרים. כל מחשבתם של היוונים היתה "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", אך הקב"ה הצילנו מידם. לכן בחנוכה נוסיף בלימוד התורה.

אנו מצפים לראות בבנין בית המקדש שירד בנוי ומשוכלל, ומצפים לראות את הכהנים מדליקים את המנורה, ולדעת הרמב"ם הדלקה בזר כשרה, יראו עינינו וישמח לבנו בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il