אין ספק שאחת מהדמויות שפיארו את ירושלים, באישיותו הלבבית לכלל ישראל, ובפרט לכל מה שקשור לכותל ומקום המקדש, הייתה הרב המקובל האלוקי ר' יהודה מאיר גץ זצוק"ל אשר שימש בתפקידים רבים שגולת הכותרת שלהם היתה רב הכותל, תפקיד אותו נשא במסירות נפש ואף הצליח בו מאוד, בגלל אישיותו הרב גונית והיותו פתוח לכולם, כולו משדר הוד והדר וממלכתיות. אך אני חושב שלא רבים יודעים מהי הסיבה אשר בגללה קיבל הרב גץ את תפקידו הרם, וכך מובאים הדברים בספר "רב הכותל" עמודים 116-117: בראיון שנערך עמו בזמנו, סיפר הרב:
"במלחמת ששת הימים נפל בני הי"ד בקרב על ירושלים עיר הקודש ושיחרור הכותל. אשתי קיבלה את השכול בצורה קשה מאוד. ייסוריה היו קשים, וראיתי שהיא אינה מסוגלת לשאת את הסבל הקשה של נפילת הבן. החלטתי, למען קיום המשפחה, לעזוב את המושב ואת כל תפקידיי ולעלות לגור בעיר העתיקה, ליד המקום בו נפל הבן. מדי יום הייתי נושא את רגליי לכותל ושוטח תפילה. חשבתי שלאחר ש"השנה" תחלוף, נוכל לחזור למושב.
באחד הימים בחודש תמוז תשכ"ח, הגעתי לכותל המערבי לתפילה, והנה אני שומע שהתנועה הרפורמית רוצה לקיים תפילה מעורבת של נשים וגברים ליד הכותל. הדבר חרה לי מאוד, סרתי מיד לד"ר זרח ורהפטיג שהיה אז השר לענייני דתות, ואמרתי לו: "אני שואל אותך כידיד – מה זה?" והוא השיב לי: "מה אתה חושב – שפה זה מושב כרם בן זמרה? כאן זה אחרת. אנחנו נלחמים..."
יצאתי מהפגישה והדפסתי מודעות שקראו לכינוס המונים בכותל. פניתי לכל ראשי הישיבות בירושלים, והפצרתי בהם שכל בחורי הישיבה ימלאו באותו יום את רחבת הכותל. כל ראשי הישיבות הסכימו לכך. פירסמנו את דבר הכינוס וסיבותיו בתקשורת. ברגע האחרון נמנעו הרפורמים מלבוא (הסיפור מובא בהרחבה בפרק "כעל בבת עינו" עמוד 235 ואילך).
באותו יום קראני ד"ר ורהפטיג ואמר לי: "הרב גץ, ניצחת". הדבר היה ביום חמישי ח' תמוז. ביום שישי, ט' תמוז, קיימה הנהלת המשרד לענייני דתות ישיבה. שליח מטעמם בא לביתי ואמר שהשר רוצה לראותני דחוף. מיהרתי ללשכתו, והוא הודיעני: "אל תחזור לכרם בן זמרה. אני רוצה שתקבל לידך את ניהול הכותל." ביום ו' ט' תמוז תשכ"ח קיבל הרב את המינוי, ובתחילת השבוע לאחר מכן החל לשמש כ"רב הכותל".
אין ספק שכיום חסרה לנו דמותו של הרב גץ אשר יוכל לנהל את המאבק שלעניות דעתי שבחלק מהמערכה כבר הפסדנו.
כששמעתי את ההחלטה הנוראית של הממשלה לתת חלק ואחיזה לתנועה הרפורמית במקום כזה חשוב לעם ישראל, נזכרתי בדברי הגמרא במסכת בבא קמא: "כשצרו בית חשמונאי זה על זה... למחר שילשלו דינרים בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי החומה נעץ ציפורניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה".
השתיקה היחסית שעוברת ההחלטה הזו בלי שאנו שומעים זעזוע מחאה מקיר לקיר כואבת, כי הכותל הוא הסמל של היהדות על כל גווניו האורתודוקסים, ויתרה מזה, זה שלפעמים אנו שומעים מחאות על דברים פחות מהותיים ומרכזיים ביהדות ואנו מוחים על כך, ועל חילול הקודש הנורא של הכותל לא מוחים, זה יכול חלילה לגרום קיטרוג, כמובא בגמרא במסכת סנהדרין דף ק"ג ע"ב: "על דבר זה נענשו אנשי פילגש בגבעה אמר להם הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם." אני יודע לאן המהלך הזה יוביל, ברבנות, ברישום לנישואים, ועוד דברים של השפלת והנמכת התורה.
בנוסף לכך, אי אפשר להתעלם בין הקשר של האנשים והנשים שקשורים למאבק של הכותל לבין דעותיהם, לגבי אחיזתנו בכל מרחבי ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש. חלק מהאנשים שייכים לחוגי השמאל, וקיים בליבי חשש כבד שבמוקדם ובמאוחר אותו חלק יכול חלילה לשמש כמקום מושבם של ערבים ושאר שונאי ישראל.
בפרשת בשבוע הבא נקרא "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" ,אומר רש"י במקום לי "לשמי". אנו צריכים לדעת שהמאבק שלנו למען שלמותו וקדושתו של הכותל הוא מאבק לשמו של הקב"ה.
ככל שנפנים זאת והציבור יצא מאדישותו ובאחדות כל הכוחות, נצליח לעצור את הסחף הנורא לכיוון הרפורמה!